חיפוש
יום חמישי, 14 נובמבר2019
בגדהושא
28293031010203
04050607080910
11121314151617
18192021222324
25262728293001

אבן טוב יפה 1928-2009

שם משפחה אבן טוב 
שם פרטי יפה 
כינוי שייקה 
תאריך לידה 05-08-1928 י"ט אב תרפ"ח 
תאריך פטירה 09-03-2009 י"ג אדר תשס"ט 
שם האב אליהו 
שם האם חביבה 
שם בן/בת הזוג ישעיהו - שייקה 
שמות הילדים אילה, אמיר, מיקו, יעל 

אוהבים - יעל, מיקו, אמיר ואיה

אמא שלנו,
אישה למודת סבל.
שנים של סבל. שנים בהן ביקשת לסיים חייך ולא יכולנו לעזור לך בבקשתך זו. לפני שלוש עשרה שנים לקית באירוע מוחי. לאחר שבוע בבית החולים הבאנו אותך בכסא גלגלים לבית חולים שיקומי. היית מאד גאה כאשר לאחר חודש יצאת משם הביתה על הרגליים. החלטת שאת משקמת את עצמך בעבודה קשה, יום יום - כל היום, וזאת כדי לשוב ולתפקד בצורה עצמאית ואף לחזור לעבודה במתפרה, מספר שעות בכל יום.
כעבור שש שנים נחת עלייך אירוע מוחי נוסף. בשלב זה הפגיעה היתה קשה יותר, נפגעו מערכות נוספות והתחלת לאבד את הרצון לעבוד ולהשתקם.
לפני מספר חודשים התדרדר המצב הבריאותי ולמרות אי רצונך נכנסת לגור בבית הסיעודי.
קיבלת בבית טיפול מעולה מכל הסובבים - מיכל שדה, עליזה, מיכל פרום, יואב וכל צוות העובדים, שמעבר לטיפול בך היו גם קשובים לבקשותינו.

אמא שלנו,
אישה למודת סבל.
כשהיית בת שלושים ותשע בלבד – נהרג אבא ביום השני של מלחמת ששת הימים. אישה לבד עם ארבעה ילדים. הבכורה בת תשע-עשרה והקטנה בגן ילדים. היית רגילה לחיות עם האיש הכי שמח, הכי אופטימי, הכי כיפי, מצחיקן, שחקן, מספר וממציא סיפורים אגדי, חרוץ, אוהב ואהוב. ובבת אחת – לבד.
לכאורה לא לבד כי הרי את חיה בקיבוץ, אך למעשה מאד לבד, להוציא מספר קטן של חברים קרובים אשר שמרו איתך על קשר.
את כל שעבר עלייך ועל כל הקשיים היום יומיים איתם התמודדת והקושי בעמידה מול מוסדות הקיבוץ בבקשותייך הצנועות, התחלת לספר לנו רק בשנים האחרונות.

אמא שלנו,
אישה למודת סבל.
אנחנו כל כך מצטערים שלא שיתפת אותנו מזמן – היינו עוזרים לך גם לו לא היית מבקשת, לו רק היית משתפת. אבל את עשית עם עצמך החלטה שלא להכביד עלינו ולא לשתף. היית משתפת בעיקר בדברים הרגילים שעברו עליך.

אמא שלנו – לא תמיד היית למודת סבל.

אמא נולדה בשנת 1928 לאליהו וחביבה שגרו באוהל בגשר הישנה, ליד קיבוץ גשר של היום, כאשר אביה, אליהו מוזיקנט, עבד בבניית תחנת החשמל של רוטנברג בנהריים.
לאחר מאורעות תרפ"ט עברה המשפחה לתל אביב.
כשהייתה אמא בת 4 עברה המשפחה לשכונת בורוכוב ושם בנה אביה את ביתם. אמא למדה בבי"ס בורוכוב עד כתה ט' והיתה ספורטאית מצטיינת.
כשהיתה חברה בתנועת הנוער העובד הצליח המדריך שלה, עוזי ציזלינג, לשכנעה שצריך לבוא ולבנות קיבוצים. לאחר ויכוח קשה עם הוריה הם נעתרו לבקשתה.

בשנת 1943 הצטרפה ההכשרה שלה לקיבוץ כנרת. כבר בדרך לכנרת פגשה יפה את שייקה אשר נולד וגדל בת"א. שייקה היה צעיר עליז, מנגן במפוחית והיה הרוח החיה של ההכשרה. היה ברור שבכל חג הוא במרכז ובין מארגני כל אירוע. מהר מאד נעשו לזוג קבוע.
לאחר שלוש שנים בכנרת ואימונים בגדנ"ע, הצטרפה ההכשרה לפלמ"ח ועברה לקיבוץ יגור. אבא עבר הכשרה והיה מ"כ בפלמ"ח. את ה"שבת השחורה" עברו בקיבוץ יגור. אבא נעצר ע"י הבריטים, נחקר ושוחרר לאחר שלושה ימים. לאחר מכן עברה כל ההכשרה בחשאי לקיבוץ חפצי בה.

כשהיו בחפצי בה שוכנעו כחצי מחברי ההכשרה לעבור לקבוצת הצופים ברחובות.
לפני המעבר התחתנו אמא ואבא והגיעו לרחובות כזוג הנשוי הראשון של ה"תוספת". אבא עבד ב"חלקה" ואחר כך כנהג ואמא עבדה כתופרת. לקראת העלייה למעגן מיכאל היה אבא בין שלושת החברים הראשונים שהכשירו את המקום והיה מגיע רק בסופי שבוע לביקור ברחובות.

במעגן מיכאל עבדה אמא שנים רבות כמטפלת פעוטון וכמטפלת בגן והיתה קשורה מאד לילדים שגידלה. בערך פעם בשבוע היתה אמא באה בערב להשכיב אותנו ובשאר הערבים היתה משכיבה בפעוטון או בגן שבו עבדה. אנחנו אהבנו מאד שאבא היה מגיע בערב כי היה מספר הסיפורים הטוב ביותר, אבל בכל זאת היינו מחכים לתור של אמא להשכיב אותנו כי אלו היו ערבים מאד נדירים.

אמא היתה בלענית של ספרים ובין השאר קראה המון ספרי חינוך ונעשתה מומחית בנושא. זכורים לי ערבים רבים בהם היתה מבקשת שנשאיר אותה לבד בבית כי צריכים לבוא אליה חברים לשיחה. מעולם לא אמרה מי היו האנשים ומה היו בעיותיהם. למרות שלא למדה לימודים מסודרים ולא קיבלה תעודה בנושא היתה קשובה וידעה לעזור מאד למי שהגיע אליה. לאורך השנים שמעתי מאנשים רבים עד כמה אמא עזרה להם.

מספר שנים לאחר שאבא נהרג גויסה אמא לעבוד במדור הגיל הרך של התק"ם ולאחר מכן ללמד באורנים בקורסים של מטפלות וגננות.
אמא לא שיתפה אותנו בכל פרטי עבודתה זו. ידענו שהיא מאד נהנתה וגם הרגישה מוערכת מאד. במשך שנים לאחר מכן היינו שומעים מאנשים מקיבוצים שונים על העזרה האדירה שאמא עזרה להם בהדרכה שהעבירה בבתי הילדים בתקופה זו.

לאחר חזרתה מעבודתה בחוץ, חזרה למקצועה הישן, עברה לעבוד במתפרה, ומאד אהבה את העבודה והצוות שאיתו עבדה.
לאורך כל השנים הייתה אמא מומחית בתפירת בגדים ובעיקר תחפושות לכל המשפחה.

אמא ניחנה בידי זהב והיתה מומחית בסריגה ובכל עבודת יד הקשורה בבד, חוט ומחט או צמר. אף פעם לא הבנתי איך היתה סורגת את הסוודרים עם הדוגמאות הכי מסובכות, במספר צבעים, תוך כדי צפייה בסרט בחדר אוכל.

המומחיות הנוספת שלה היתה גידול צמחים. ללא הכשרה בתחום הגננות, ליד החדר, הצריף, או הדירה שבה גרה - תמיד היו לאמא גינות לתפארת.

אבל ללא ספק - השמחה שלה וגאוותה הגדולה היתה בשבט נכדיה שמאד אהבו לבוא אליה. להוציא אותם לאחר ביקור בדירתה היה מבצע הדורש תכנון מקדים. הכיף הגדול שלהם היה לישון אצל סבתא ובעיקר לישון לבד כאשר כל תשומת לבה לנכד לבדו.

אמא יקרה –
תמו ימי סבלך.
אנחנו רוצים לזכור אותך צעירה, שמחה, קוראת, סורגת, תופרת, מגננת – כפי שהיית במחצית חייך הראשונה.

 
קשרי משפחה 

אשתו של  ישעיהו אבן-טוב שייקה
ביתה של  חביבה מוזיקנט ליבקה
חותנת  שאול אדר דרזי

סה"כ 4 נרות נשמה הודלקו
נר נשמה הודלק על ידי עמרי בתאריך  10/09/2011
 
נר נשמה הודלק על ידי מיכאל בתאריך  01/05/2011
  נר נשמה הודלק על ידי מיכאל
נר נשמה הודלק על ידי איה אדר בתאריך  19/04/2011
מקום מגורים: קיבוץ מעגן מיכאל
  אמא יקרה פסח חג המשפחה ואת לא כאן כבר יותר משנתיים. מתגעגעת למשפחתיות שלך בכל חג וחג. זוכרת את הדרכתך הנבונה עם לידת ילדי. עכשיו כשהפכתי סבתא לאנה המתוקה את מאד חסרה. מומחיותך בכל נושא הקשור בילדים, עצותייך החכמות והמעשיות מאד חסרות. זוכרת אותך צעירה ונמרצת, תומכת ומעשירה בידיעותייך. הלוואי והייתי יכולה שוב לומר לך כמה הצלחת להעביר לי מנסיונך הרב.
נר נשמה הודלק על ידי צוות בית כרמל בתאריך  12/03/2009
מקום מגורים: מעגן מיכאל
  לכל המשפחה תנחומים מכל עובדי הבית.
 
בניית אתרים