בטי כהן – חייה

כתבה שושנה , בתה של בטי

אמא נולדה בלונדון, בשנת 1911, רביעית מתוך שישה ילדים. הבית היה דתי וקשור מאוד לקהילה היהודית.

בבגרותה למדה תפירה ועשתה זאת למקצועה. היא נשארה בבית ההורים, לטפל בהם בזקנתם, וחשבה לעצמה שזה תפקידה בחיים.

ב- 1945, בחודש האחרון של מלחמת העולם השנייה, בהפצצות הכבדות של הגרמנים על לונדון, נפגע ביתם פגיעה ישירה ושני הוריה נהרגו.

ב- 1946 הכירה בטי את משה, שהיה חייל בליגיון היהודי של הצבא הבריטי. הם התחתנו והחלו לגדל משפחה.

נולדה הבת שושנה ואחרי שש שנים הבן אלק ז"ל. משה היה פעיל מאוד בקהילה היהודית וציוני נלהב, רצה לעלות לארץ ישראל ולחיות בה.

בטי אהבה את משפחתה וקיימה איתם קשר חם. היא העדיפה להישאר בלונדון. ב- 1958 המשפחה עלתה ארצה.

הם היו בנהריה כמה חודשים ודרך הסוכנות הגיעו אל הקיבוץ. הם בחרו במעגן מיכאל כי אהבו מאוד את הנוף היפה ואת האפשרות לדבר אנגלית עם חברים אנגלו-סכסים ודוברי אנגלית.

בטי עבדה במחסן הבגדים כתופרת במשך שנים רבות. אחר כך עבדה בפלסאון.

היא היתה אדם פרטי מאוד. הסתפקה בקבוצת חברות קטנה ובגידול ילדיה.

השלימה באהבה עם החיים החדשים והחינוך המשותף.

תמיד אמרה שהקיבוץ נתן לה את הביטחון שיטפלו בה בזקנתה.

במלחמת יום כיפור נהרג בנה אלק ז"ל. זאת היתה מכה קשה מאוד, לה ולבעלה משה.

בהמשך חייה נוצר קשר חברי עם גילה רז ומשפחתה, הן התיידדו מאוד.

בטי אהבה את הקשר עם משפחה צעירה ושמחה (עם ילדים בני גילה של נכדתה הגר, בתה של שושנה).

במשך הזמן נהפך הקשר ביניהם לקשר של משפחה חמה ואוהבת.

ב- 1990 נפטר משה בעלה. בחמש עשרה שנותיה האחרונות, כאשר איבדה את עצמאותה, היתה בטי מטופלת באהבה רבה ע"י אליס וויולט, כאשר בני משפחתה מחו"ל באים לבקרה מידי שנה ומשפחת רז עוטפת אותה באהבה.

בגיל 105 נפטרה בביתה.

יהי זכרה ברוך.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

 הנכדים של בטי כותבים

גבריאל, הנכד השלישי, הצעיר בנכדים, חי בגרמניה, רשם זיכרון שיש לו מטיול עם סבתא:

אני זוכר שסבתא וסבא לקחו אותי לטיול בקנדה, לסיאטל ובאחד המקומות שהגענו אליהם לישון היה שולחן פינפונג וסבתא בטי התלהבה והזמינה אותי לשחק מולה. אני בן 17 היא בת 80. מהנימוס הסכמתי ולהפתעתי הרבהסבתא, למרות המגבלה בגיל וברגל שלה, קפצה מצד לצד ושיחקה מעולה ואף ניצחה אותי ולא כי ויתרתי לה. לאחר מכן סיפרה לי שבצעירותה היתה משחקת הרבה ואף טובה בזה.

רונית, הנכדה הבכורה של בטי, חיה בגרמניה, מספרת שאין לה הרבה זיכרונות מסבתא מלבד ביקורים בארץ:

סבתא הייתה ליידי והיא אהבה לנסוע למשפחה באנגליה. היא לקחה אותי בפעם הראשונה איתה ועם סבא לביקור שם ואני ידעתי רק עברית וגרמנית. מאוד התקשיתי לדבר כי סבתא בטי, למרות שחיה בארץ, בקיבוץ, לא דיברה היטב עברית. בפעם השנייה נסעתי איתה לבד, הייתי גדולה יותר והצלחתי לדבר גם עם סבתא באנגלית וזה זכור לי כזמן חופשה טובה איתה יחד.

הגר, הנכדה השנייה, חיה בגרמניה. ביתה, וידורה, עשתה עלייה לארץ, עד לפני 5 חודשים חייתה במעגן מיכאל, עשתה אולפן וצבא בארץ. הגר מספרת שהזיכרון שלה מסבתא הוא בעיקר משמעת וחינוך: בהיותי קטנה, בגיל 3, עזבנו את הארץ ולסבתא בטי היה חשוב שאהיה מנומסת ושאוכל לפי כללי ההתנהגות של אנגליה. כמובן שאני, כילדה, לא אהבתי את זה.

סבא משה היה קרוב אלי יותר בשנותיי הראשונות ורק כשהוא נפטר התקרבתי לסבתא בטי, למדתי לכבד ולאהוב אותה, את הכוח שלה . התכתבנו מידי חודש, תמיד חיכה לי מכתב ממנה ומיד הייתי שולחת לה חזרה. דיברנו על דברים אישיים והיה לי קל להיות חופשיה עם סבתא, הגעתי במהלך השנים לבקר אותה בקיבוץ מספר פעמים.

באחת הפעמים הייתי בת 15, אהבתי ללכת לים, הידיים שלי תמיד היו עמוסות. סבתא ראתה והחליטה להכין לי תיק גדול נגד מים מפלסטיק, טרחה ותפרה ודאגה שאבחר צבע וגודל ועשתה אותו ממש במיוחד עבורי. לימים, תיק זה הועתק ותפרו רבים כמוהו, אך שלי היה פרי יצירתה של סבתא.

באחת הפעמים היה חשוב לבטי שנבוא לביקור והיא סידרה גן וחדר אירוח ל- 3 חודשים שבהם הייתי בקיבוץ. הרגשתי בבית, עם הרבה עזרה מסבתא בטי.

שמרנו על קשר טוב, שלחתי לה תמונות והגעתי כמיטב יכולתי לבקר.

גם בטי הייתה מגיעה לביקור בגרמניה לפגוש את הנינים, שהייתה גאה בהם מאוד.

בביקורים בגרמניה בטי אהבה חנויות נעליים והייתה מתעכבת בהן, לראות ולמדוד.

ברבות הימים סבתא חלתה במחלת דימנציה וכבר הקשר במכתבים ובטלפון הסתיים, כיוון שהיא מאוד התקשתה.

סבתא, אני נפרדת ממך היום בצער וכאב, על אובדן סבתא וחברה. אני אזכור אותך בלב תמיד, אזכור את יום הולדת מאה שלך שחגגת ברוב פאר ואת ההנאה שלך להיות מוקפת בנכדים, נינים ומשפחה אוהבת.

רציתי מאוד להספיק לראות אותך לפני שתלכי ולצערי איחרתי ביום.

תהי מנוחתך עדן. הגר 

--------------------------------------------------------------------- 

ויולט, המטפלת של בטי

Mommy Betty, Our memories of yesterday we've spent together will last a lifetime. I don't want to think that you are no longer here with me. I can't say goodbye, instead I say I LOVE YOU SO MUCH. I miss you. Thank you mommy for everything. Until we meet again.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------כתבה מוקו קנטור

בגיל מופלג של 105 שנים, הלכה בטי לעולמה. את כל חייה העבירה בשקט, בצניעות, בשוליים – עד כי נדמה היה שמלאך המוות פיספס, שכח, עבר ליד ולא הבחין.

שנים רבות חיתה בטי בתוכנו, אתנו – ובלעדינו. נטע ממקום אחר. מעולם לא למדה עברית – ונראה שזה לא היה חסר לה,

לא רבים היו חבריה וכנראה גם לא נזקקה לרבים, ועדיין היו היא ומשה חלק מן הנוף הזה, חלק מהגוון של מעגן מיכאל ולשיבחו – שכל אחד משתבץ ונספג בו, ובדרכם – תרמו לצבעוניות של המקום הזה.

בבואה לקיבוץ נכנסה לעבוד במחסן הבגדים, שם נפגשנו – הפתיעה את כולנו באופן עבודתה הנמרץ, במהירות ובתנועות עזות – הספקים אדירים וללא מנוחה. מאז המחסן שמרנו על קשר כל השנים. אהבתי לקחת חלק בימי ההולדת שלה שהיו עליזים במיוחד.

הרבה עצב ידעה בטי בחייה, התאלמנה ממשה ונפילתו של אלק, בנה היחיד, במלחמת יום כיפור. מכה מכאיבה שנשאה בשקט ובאיפוק, כדרכה.

שנים שזיכרונה אבד לה, ועצוב היה לראות איך היא מאבדת את הקשר עם בתה ונכדותיה – שבאו לבקרה – והיא לא הכירה אותן.

למרות שהייתה לה משפחה גדולה וחמה בלונדון, של אחים וגיסות, שעטפו אותה בחום וניסו לדבר על לבה לבוא לחיות איתם את שארית ימיה – נשארה קשורה לקיבוץ, הרגישה נינוחה ומוגנת באורח החיים המוכר והבטוח. היא אהבה את הקיבוץ בדרכה שלה.

ועכשיו היא הולכת בדרכה האחרונה, כמו מיס תבל, מטופחת להפליא – לק על הציפורניים, שפתיים משוחות באודם, מאופרת ומטופחת כפי שנהגה בה ויולט, המטפלת הנאמנה שלה, בשנותיה האחרונות.

תהי דרכך סוגה בשושנים

וימתקו לך רגבי עפרך.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

לזכרה של בטי כהן – כתבה גילה רז

את בטי כהן הכרתי דרך הנכדה הגר, שהייתה בביקור בארץ. סבתה התחברה אלי ואימצנו אותה למשפחתנו לשנים רבות, בשל היותה בודדה בקיבוץ, ללא ילדים. היא אהבה להגיע אלינו, להביא משהו מתוק לילדים ולהתפנק במשהו טעים שהכנתי.

ברבות הימים בטי חלתה ונאלצה להיות מלווה באפוטרופוס. כמובן שהבחירה הטבעית הייתה לפנות אלי, המשפחה ידעה שאני בקשר טוב עם בטי ואכן, למרות העומס עם ילדיי הצעירים, הסכמתי ללוות את בטי למשך שנים רבות, ביחס חם, אוהב ואחראי, נחשפתי לקשרי המשפחה ולסיפורים על חייה, ההתמודדות עם השכול והאובדן של אלק, בנה החייל ולאחר מכן האובדן של משה, בעלה.

בטי , אישה קטנה ונמרצת, חרוצה, אשת עבודה, מתעניינת בסובבים אותה, מטופחת, ליידי אמיתית.

החיוניות שלה והטיפוח היו ראויים להערצה.

היו לי המצווה והכבוד להיות שם בשבילה כל השנים.

חגגנו לה ימי הולדת רבים וציינו את יום הולדתה ה- 100 עם הנכדים, הנינים וחברים קרובים. דאגתי לאסוף את כולם לשבועיים של חופשה וחגיגה.

בטי הייתה ותהיה תמיד חלק ממני וממשפחתי.

היא הייתה חזקה, לוחמת ואמיצה. להגיע לגיל 105 זה מאבק וחוזקה.

היום אני נפרדת ממך בכאב ומאחלת לך להתאחד עם אוהבייך למעלה, משה ואלק מחכים לך.

היי שלום בטי.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ 

כתבו חוה ואליעזר נהלל – אליעזר היה חבר לטנק של אלק ז"ל

בטי היקרה,

היום אנו נפרדים ממך כשאת בשיבה טובה.

נכנסת לחיינו לפני 43 שנים, כשחיפשתי את המשפחה של אלק, שהצטרף אליי לטנק כטען קשר במלחמת יום הכיפורים, ולצערנו לא שרד את פגיעת ה- RPG.

הגענו אליכם לקיבוץ ומוישה אישך, בדרכו המשוחררת, צירף אותנו מיד כבני משפחה. שמחנו להיות בקשר רציף בימים רגילים ולא מעט בשבתות וחגים, עד לכתו של משה, שהיה הדבק המאחד.

את העברית לכאורה לא קלטת היטב, אבל די טוב כדי להגיב לשיחות שהיו.

היה בך שילוב של הומור ועוקצנות שלא תמיד הבנו, אך היה כיף עבורנו לראותך מחייכת. שמחנו להרגיש שאולי הבאנו מעט נוחם בנוכחותנו.

בחגיגות שנת ה- 100 שלך היית כמלכה, ככה נראית ונדמה שככה הרגשת.

בשנים האחרונות ידענו שזיהית אותנו על פי המבט, אך יותר ויותר התכנסת לתוכך והשיחות היו עם ויולט - המטפלת הטובה שלך. אנו מודים לך ויולט, על מסירותך.

נזכור אותך בטי, את משפחתך ואת המסע שעברנו יחד.

נעמת לנו מאוד אשת חייל – אם חייל – מי ימצא.

נוחי בשלום על משכבך בטי וינעמו לך רגבי אדמת קיבוצך.

חוה ואליעזר נהלל.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קרבת משפחה,