קורות חייה

"דבורה, בת מאיר מלטינסקי, נולדה בשנת 1896 בליטא. היא גדלה והתחנכה בליטא ואחרי כן ברוסיה, ברוסטוב על הדון.לאחר במהפכה הרוסית, נישאה למשה וינשטוק שהיה נתין לטבי ועברה לגור עמו ועם בתם התינוקת, דינה שנולדה ברוסיה, בעיירה אנטונופול שבלטבייה. הם חיו בלטבייה כעשר שנים, שהיו עבורם בעיקר שנות הכנה לעלייתם לישראל, אז פלשתינה. ב- 1933 אכן עלו לפלשתינה והתיישבו בחיפה.
דבורה היתה בת המאה ה- 20. פרשת חייה הארוכים משולבת ריאלית וסימלית, בארועים המרכזיים של מאה זו. כנערה היתה עדה למלחמת העולם הראשונה ויחד עם כל תושבי המקום, נמלטה עם משפחתה מפני הצבא הגרמני המתקדם. היא היתה עדה למהפכה הרוסית ולהענקת העצמאות למדינות הבלטיות ולטביה ביניהן, מה שאפשר למשה שהיה נתין לטבי ולה, לעזוב את רוסיה.הם נתפסו לרעיון הציוני וביתם שימש בית ועד והארחה לכל השליחים הציוניים שהגיעו לאינטרפול.
בזמן מלחמת העולם השניה חיו כבר משה ודבורה בפלשתינה, אך בתם דינה ששהתה בעת פרוץ המלחמה בלטוייה, הוצאה להורג ע"י הגרמנים וכמוה גם כמעט כל בני משפחתו של משה, שראו בשעתו בעלייתו ובעליית דבורה לא"י, מעשה שיגעון. בישראל שכלה דבורה שלושה מנכדיה: את האחד במלחמת ששת הימים, את השני בתאונה בתקופת שרותו הצבאי ואת השלישי במלחמת יום כיפור.
בהיותה כבת 85 החליטה דבורה שאינה יכולה לחיות עוד לבדה ובאה לחיות בדירה במעגן מיכאל, ליד בתה נעמי. בהיותה כבת 93 ניסתה לשים קץ לחייה, אך הובהלה לבית החולים והוחייתה. במכתב שהשאירה אז לנו, בנותיה, ושקראתי אותו רק אתמול לאחר מותה, היא מודה לאלה מבין חברי מעגן מיכאל, עמם היו לה מגעים וקשרים, על אדיבותם ועזרתם ועל כך שמעגן מיכאל היתה לה בית בזקנתה. במילים חמות היא משבחת את ד"ר שפירא, את כל עובדות מועדון ההורים ובמיוחד את יעל ופיליס, אליהן היתה קשורה במיוחד.
אימא ראתה את מעגן מיכאל מתפתחת, במשך השנים שבקרה את נעמי, לפני בואה לחיות במשק. היא זכרה היטב את תנאי המגורים החלוציים של אותם ימים ואת השממה שהייתה סביב. כל פעם ציינה מחדש את יפי העצים, השיחים והפרחים שהצליחו לגדול למרות הרוחות. כשחזרה מבית החולים עברה לגור בבית הסעודי. שוב ושוב ציינה עד כמה שבית זה הנו פנינה ושהצוות כולו ראוי להערכה וחיבה.בטוחני שלו היתה מסוגלת להשאיר מכתב גם ערב מותה, הייתה מודה לעובדות הבית בו בילתה את שש שנות חייה האחרונות, על טיפול מסור ואהוב מאין כמוהו.

נסיים בפסוק מספר תהילים :

" אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ.
כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו "
תהילים קג' טו'.
יהי זכרך ברוך. " 

קשרי משפחה
בתה      נעמי זורע
סבתו של יוני זורע
סבתו של יוחיק זורע 
חמה של  מאיר (זרו) זורע