נכתב עי גיורא זורע,ליום הולדתה ה75 של נעמי.
לסבתא
היקרה !
אאחל
לך אושר, בריאות ואריכות ימים.
75
שנה, תקופה ארוכה. הספקת
הרבה בחייך, זכית לחיים עשירי
תוכן. עברת הרבה חוויות, חלקן בונות ומשמחות חלקן קשות ביותר. עמדת בקושיים בעצמה
בלתי רגילה, אך בשקט, בצנעה מבלי לדרוש דבר מסביבתך הקרובה, אך גם מהחברה הסובבת.
ידעת תמיד, לראות את הצדדים היפים של החיים גם בעתות
מצוקה, וגם לפעול באופן אקטיבי על מנת ליהנות מאותם דברים יפים. היית תמיד צנועה וישרה, והעובדה שבמשך זמן רב היית רעייתו של "איש רב
חשוב", לא שינתה כהוא זה ממנהגייך. זכית לשותף לחיים שאין טוב ממנו - אבא
זרו זכרונו לברכה. הקמתם משפחה ובחרתם יחדיו בחיי חלוציות והגשמה בלי מרכאות, למרות שהיו פתוחות בפניכם דרכים קלות
ונוחות יותר לחיות.
חייך
המשותפים עם אבא היו עבורנו דוגמה ומופת
לאהבה וערכיות הדדית שאין גדולה ממנה מצד שניכם.
אני נזכר בתקופת ילדותנו, שלושת בניך הראשונים,
יונתן יוחנן ואנוכי. זכינו במידה מירבית לילדות מאושרת, בעיקר בזכותכם למרות שהיתה זאת תקופה של חיים בצניעות
במסגרת קיבוץ בראשית דרכו, תמיד הלכת לקראתנו וברוחב לב.
-
אני זוכר את הסכמתך שיונתן ואני לא נלך
לגן באנגליה, ואת התקופה המאושרת שם.
-
אני זוכר כמה חסרתם לנו את ואבא בתקופת מעוז
אביב כשאני הייתי בן 10, יונתן בן 8+ ויוחנן הקטן יצא אתכם אך נשמרה מיטתו בגן.
אנחנו סירבנו לעבור אתכם זמנית העירה, אך
עם זאת התגעגענו מאד, ואת היית
משרכת דרכיך בתחבורה ציבורית (לא
עם הנהג הצבאי של אבא) מדי שבוע על-מנת
להיפגש עמנו פעם בשבוע גם באמצע השבוע .
את ואבא רציתם משפחה
ברוכת ילדים והגשמתם זאת, אך האושר לא האריך ימים, השכול הכה במשפחתנו פעמיים.
עמדת בכך בגבורה, תמכת גם באבא שחרף חוסנו לא היה חזק כמוך. ידעת להמשיך לחיות
ולהפיק מהחיים, גם כשקשה מאוד, את מה שאפשר, כולל רגעי הנאה וסיפוק.
תמכת באבא לכל אורך
הדרך, תוך התמסרות מוחלטת לו בזמן מחלתו הסופנית.
אני סוקר לעצמי שוב ושוב את תולדות חייך כפי שהם מוכרים לי
ואינני חדל מלהתפעל מהצדדים היפים שבהם!
* מיחסיך וקשריך עם שולקה אחותך וחביבה חברתך.
* מכישרונך
הספרותי ומרצונך לחלק את חוויותיך החיוביות בעיקר עם חוג מכריך.
* מתחביביך -
טיפוח הגינה היפהפייה, הקריאה האין
סופית ורוחב ידיעותיך.
* מיושרך, צניעותך ויכולתך להיות נאמנה לדרכך ולעקרונותיך.
* מיכולתך לתמוך בבני המשפחה בעת מצוקותיהם כשגם לך לא קל.
ועוד. . . ועוד. . .
הגעת לגיל 75 את בריאה
ופעילה, יודעת להוקיר ולהפיק את הטוב שאפשר מהחיים.
אנחנו-בניך-נכדותיך-נכדיך-כלותייך-והכמעט
כלה מוקירים ואוהבים אותך.
שיהיה לך רק טוב.
בנך
גיורא
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לזכרה של נעמי זורע ז"ל
כתבה תיקווה זורע
נעמי
שלי, אני כבר שנה כותבת לך, מכינה את עצמי ליום הפרידה, כבר זמן רב, את לא ממש
איתנו. קשה לראות אותך ללא יכולת לתקשר, להיות, לספר על ספר טוב שקראת, על רשימת
ספרים שאת מציעה לקרוא.
רק
העיניים הכחולות הנקיות מביטות, שומעות ואולי עדיין מבינות, את מגישה יד לגעת, אני
מלטפת אותך ואת מחייכת.
אני
מביטה בך, מבטיחה ויודעת שאהיה שם בשבילך. חייך רצופים שליחות, באה הנה אל האדמה
הזאת הנקראת קיבוץ, במטרה להקים חברה חדשה, יפה, נכונה וצודקת. הקדשת את כל כולך
לעבודה וחינוך, מעל לכל ראית בעזרה לזולת, ראיית האחר, החלש, את שליחותך.
נעמי,
שילמת מחיר כואב, כואה כל כך, איבדת שניים מבניך, את יונתן ויוחנן, על האדמה הזאת
שלך, שכל כך האמנת בה.
לימדת
אותנו להיות איתם ובלעדיהם.
פעם
שאלתי אותך נעמי" האם העבודה בגינה הפרועה והצבעונית והייחודית רק לך, את
בעצם מטפחת את זיכרונם וקבריהם של יונתן ויוחנן.
נעמדת
והבטת בי בעינייך הכחולות, כאילו גיליתי איזה סוד, קצת נבהלתי, כאילו פרצתי גבול
שאסור לי – התנצלתי בפנייך.
אחרי
זמן מה, באת, הנחת את ידך על ידי ואמרת: "תיק-תוק (כך קראת לי) אולי את
צודקת".
לא
הוספתי ויותר לא דיברנו על כך.
ועם
כל כאבו של השכול, שאיננו מרפה ושוכן הוא דרך קבע, ישנם המון זיכרונות נהדרים.
השחייה
בתמסח, קטיף הפטל המלכלך והמכתים, רוח החג וריח יום שישי המרחף מעל. פריחת החצב
ואפרוריותו של הסתיו, פריחת הצבעונים המרגשת אותך כל פעם מחדש. פריחת הוורדים
בגינה שלך והבאתם אל חברותייך בקיבוץ.
הימים
הרבים שבילית איתנו בדרום אפריקה וכוכב יאיר. את תרומתך למקום הזה כולנו נזכור.
הים
שלך ימשיך תמיד להיות בגווני כחול, הכרמל ישכון פה לעד ויחליף צבעיו בעונות השנה.
השבילים הרבים המובילים אל בית הילדים, בתי ההורים, חדר האוכל. הדרך אל מעגן
מיכאל, החרציות הצהובות. הכל שלך נעמי, הכל את וחלק ממך לעד.
את
כל הזיכרונות ניקח איתנו – תמיד.
נוחי
נעמי, עצמי עיניים.
זרו,
יונתן ויוחנן מחכים לך.
מסרי
להם את אהבתנו, את זיכרונם בנו יום יום, הם חסרים ועכשיו גם את.
נעמי
שלי – תמיד אודה לך, על כך שראית בי הבת השביעית בבית הזה. הבת שלא היתה לך.
אני
אוהבת אותך ואתגעגע תמיד.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------
Dear exceptional Clarita,
You came to our family six and a half years
ago.
From the first moment you create a good relationship with everyone
in general, and with Naomi in particular.
There are no
words that can express our thankfulness, to the way you accompany Naomi all these years, with so much
respect, dignity and sensitivity.
You were so
devoted to your mission, and knew how to adapt to the changing
status of Naomi.
Thank you, thank you thank you.
We wish you all the best and happiness in your
new old way.
Zorea family
תודות
תודות
לכל אלו שדאגו לאמא בשנותיה האחרונות.
לרופא,
אחיות, מינהלה.
לצוות
הסיעודי, בית סיעודי, עו"ס,מטפלת ומטפלות מחליפות.
לצוותי
הטיפול בדרכה האחרונה: ליווי, קברנים, הגברה, לוגיסטיקה.
פעלתם
בצורה מכובדת ומעוררת כבוד!
היו
ברוכים,משפחת זורע.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כתבה קורלין זורע
סבתא נעמי
יקירתי
אי המפלט השקט והאיתן שלי
אהובת ליבי
כיצד אוכל להעלות על הכתב אותך
את הרוח החיה, הבוהקת, הכל כך יפה שלך
את חייך
את מי שהיית?
כיצד ניתן לשאת את המחשבה שמי שהייתה עבורי למופת עליון, מחייב
של חיים
וחכמה
וטוב
וכחול של עיניים המתבוננות ומקדשות ללא הרף את יופיו של העולם
תהפך בהרף עין להספד עצוב להטביע בנייר?
איזו מחשבה מכאיבה
רק אומר שעקבותיך נטבעו עמוק בנשמתי
ושתשארי חיה ופועמת בליבי
ובעולם החי שמקיף אותי
יפה כפי שזכרתי אותך.
והעשב ממשיך לצמוח
אוהבת ממעמקי הלב
קורלין
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כתבה שולמית שחר – אחותה של נעמי
חברה
בוחרים אחות מקבלים
אך
לו יכולתי לבחור
לא
הייתי יכולה לבחור אהובה מנעמי
וכמוני
אני יכלו גם זרים להכיר את יושרה,
נאמנותה,
טוב ליבה, אנושיותה,
שאר
רוחה וחוש ההומור שלה.
יהי
זכרה ברוך.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כתבה חנה בריימר מאיילת השחר
חברתי נעמי, מאותם ימים מופלאים – סטודנטית לקריירה קיבוצית חדשנית – בקורס לעובדים סוציאליים חברי קיבוץ –
בבית ברל, בין השנים 1970-1972.
סטודנטית בוגרת עם עבר עשיר,
ניסיון–חיים, תפיסת–חיים מוצקה, שנדרשה להכניס כל זאת למערבל ענק שמנער מזיז
ומחייב לבדוק מחדש ולעשות שינוי בגישתה והתייחסותה לאנשים ומצבים.
נעמי קופצת למים
הסוערים עם הכלים הרנסנסיים שיש לה – אשת תרבות מגוונת ועשירה – ספרות, קולנוע,
תיאטרון, פוליטיקה ו...חיי משפחה בשילוב המאוד מיוחד שבה – של אמונה בלתי מתפשרת,
ערכית – אידיאולוגית, עם ספקנות אינטלקטואלית שבוחנת ומבקרת במסננת משלה כל פרויד,
איזנשטט (סוציולוגיה) ו"שאר ירקות" מתחום הכלכלה הרפואה ומדיניות
הרווחה, כשנותנת להם את הפירוש המיוחד והמקורי שלה.
נעמי שמרגישה ומזדהה עם
האדם הפגוע, החלש והנזקק ויוצאת למלחמת חרמה באנשי השררה, הצבועים, הפוגעים,
ומשחיתים.
חברתי מאותם ימים
מופלאים, שהצליחה להקרין מאישיותה הצבעונית על כולנו – רצינות ושובבות גם יחד,
חשיבה סדורה בצד חשיבה אסוציאטיבית פרועה ויכולת התמודדות גם כשכואב.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כתב מיכה תלם
נעמי היקרה, הפרידה היום בלכתך מאיתנו, למקום מנוחתך ליד בעלך היקר, מאיר לבית
(זרודינסקי) זורע המוכנה זרו, מזכירה לי 70 שנות חיים משותפים קשים וחברות טובה
במיוחד מכון איילון, שם את גידלת את בנך גיורא, כאשר זרו עבד עימנו במכון, לאחר
שהשתחרר מהצבא הבריטי, שרות שכלל בתוכו את חיסולם של חלק מהרוצחים הנאצים
המפורסמים יימח שמם, בידיהם ממש ובתושייה, ללא השארת עקבות לבריטים, שרכביהם,
מדיהם ונשקם שימשו לפעולות אלו וכך הוסתרו מעיני הנאצים.
עם חזרת זרו לרחובות
ולקראת הקמת צה"ל – צבא ההגנה לישראל, שהחליף לצערי את הפלמ"ח וההגנה,
הוא נבחר להקים את בית הספר לקצינים, ביקש ותיחקר אותי על קורס הפלמ"ח
שעברתי, היכרותנו נמשכה מאז.
זכורים לי לטובה
שכנותנו עם קיר דק במיוחד, שדרכו עברו השיחות ובעיקר הנחירות, שנעמי מצאה פיתרון
לעצמה ולנו, כאשר הודיעו לנו שעה מראש להירדם, ולהמשיך חיי שכנות נהדרת.
נעמי, אני נזכר בהערצה
כיצד חינכת את ילדי כולנו ושלך במיוחד, נפגשנו בפעוטונים ובגנים בהם חינכת היטב,
בכיתות בבית הספר...
זכורים לי היטב ספרייך
לילדינו, שעשו חריש עמוק וחינוך טוב לכולנו.
הקשרים הטובים נמשכו שנים
רבות, השקעת רבות בחינוך מיטבי והפירות היו נהדרים.
ליווינו אותך בחייך
הקשים, שבמרביתם זרו היה קשור ורחוק, בארץ ובגולה.
שמחתי להכירך במיטבך,
הגיע זמנך להיפרד מכולנו, נוחי בשקט, עשית המון המון לכולנו
ותיזכרי לטוב מכל
ידידייך.
מחברך המעריץ – מיכה.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כתבו רחלי שחר ובהירה אוונס
נעמי זורע, המטפלת המיתולוגית והאגדית, ססגונית, צבעונית
וייחודית של כיתת "יסעור".
היית שלנו מכיתה ב’ עד
יב’.
את זו שהיית שם בשבילנו
כמעט 24 שעות ביממה, בכל אותן השנים.
היית המחנכת בשבילנו
מילדות ועד בגרות. אף פעם לא התחלפת, תמיד היית שם איתנו.
נעמי החרוצה כ"כ,
הרגישה, האימהית, שחשה כל אחד ואחד מאיתנו בדיוק מירבי למרות שהיינו כיתה גדולה
במיוחד (במושגים של פעם).
אהבה, חום, נתינה ועזרה
היו אצלך מהיום שזוכרות אותך.
עבדת קשה מזריחה
עד שקיעה. איך שרדת אותנו ואיתנו במשך כ"כ הרבה שנים?
בכל בוקר היית פותחת ב"בוקר
טוב ילדים" ומיד עם הטפות מוסר בצורת מכתבים כאורך ה"גלות" על
מעללינו מלילה קודם, שאריות לכלוך, בלגנים ושובבות של ילדים וילדות, נערים ונערות
ומשוטטים אחרים. מכתבי
ההטפות שלך היו בסגנון הייחודי שלך, עם הומור, הבנה ולא רק הטפה.
חייבות לך תודות על
ילדות מיוחדת עם המון אהבה, הערכה וגעגועים.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
קרבת משפחה
אימה --- דבורה וינשטוק
בעלה--- מאיר זורע
בנה---- יונתן זורע
בנה---- יוחנן זורע
-