ילדה שלי, מתוקה

יפה, מלאך טהור שלא רצה לפגוע באף אחד ולא היה מוכן להיפגע.
נולדת בלי מעיל. חשופה בצריח החיים. החיים אהבו אותך. אבל את לא אהבת אותם.
כל שינוי קטן הכאיב לך והתיש אותך, זה כנראה נעשה קשה משנה לשנה.
הרגשנו את הכאב שלך וניסינו לעזור. עד כתה ז' זאת הייתה דורון אחת. מוכשרת, מנהיגה, תלמידה מצטיינת, ומכיתה ח' התחילה דורון אחרת. סובלת ונשרטת, תלויה על חוט.
לפני הגיוס השארת לי מכתב. כתבת ש"אין עזיבה כואבת מזו, לצאת מההגנה. לצאת מהבית. כמו שיצאתי לפני 18 שנה ממך". ועוד כתבת: "רציתי להגיד לך יקרה שאני אוהבת אותך. שאני מעריכה את המוני הדברים שעשית עבורי בשש השנים בפרט. תאמיני בי יש לי הכוח וגם לך."
מתוקה שלי. מלאך טהור ואהוב. כל כך הרבה אנשים אהבו אותך. העולם הושיט לך כל כך הרבה ידיים ואת לא רצית להושיט לו אפילו אחת. כל כך הרבה שערים היו פתוחים בפנייך ואת לא רצית לעבור בהם.
ביום חמישי האחרון, כשנסענו לקנות דברים לחדר החדש שלך, שמת לנו באוטו דיסק של אביתר בנאי. שאלתי אותך אם זה שיר של מתאבדים, את אמרת שלא, שזה שיר של ניצולים, שאני בכלל לא מבינה וכדאי שאקשיב טוב למילים. והוא באמת אמר שם האביתר החמוד הזה: "יש לי סיכוי להינצל מזה עכשיו" ועוד הוסיף בשיר הבא: "כשאני יוצא מזה, אני קונה מתנות לכולם, כשאני יוצא מזה אני הכי חזק בעולם". את באמת לא הפסקת לתת, ולשלוח מתנות, וחבילות לצבא, ועוגות של דפני לכולם. לנעם, ולשגו, ולאיריס, ולדורון, ולשירה מזוז ולשירה צור ולטלי בקשי, ועוד היו לך תכניות, ואת שיכנעת אותי שאת לא מהמתאבדים. שאת מהניצולים. כשחזרנו הביתה מהנסיעה קיבלת מדורון הודעה שהקפיצו אותו לצפון. לרגע אחד נבהלת והתכווצת ואחרי זה התעשתת. קבעת עם דרור לסרט בערב. בארוחת ערב של יום שישי ישבנו כל המשפחה. עמרי הצחיק אותנו נורא. כהרגלו ממש הבריק, נשפכנו מצחוק ואז את הוספת את ההברקה המסכמת, וצחקנו עוד יותר. אחר כך דיברנו על זה ואת היית כל כך מבסוטה ממנו וממך. ביום שבת באת לישון איתנו. ראינו יחד טלויזיה במיטה הגדולה. את כל כך נהנית, צחקת ואמרת שאנחנו נורא נחמדים ביחד.
סיימת את המכתב שכתבת לפני הגיוס ב: "תהיי גאה בי, תהיי גאה בעצמך, את אמא נפלאה שלך דורון." אני אוהבת אותך ילדה מתוקה ומדהימה שלי. גם את היית ילדה נפלאה.
אמא

--------------------------------------------------------------------------------

דורדי

הדבר הראשון שעולה לי לראש עכשיו, זה הסיפור של אמא, על איך שכשהיית ילדה קטנה ונסעתן יחד באופניים. את נפלת וקבלת מכה חזקה ולא הזלת דמעה אחת. אמא שאלה אותך "למה את לא בוכה?" ואת, בלי להניד עפעף, ענית לה:"כי צריך לשמור על פאסון".
כל החיים היו לך המון קליפות. ולמרות כל הקליפות האלה, כל-כך הרבה אנשים הצליחו לראות את היופי שלך וידעו לאהוב אותך.
אם זה ההורים ששיגענו להם ת'שכל, אם זה עידו ודורון, וכל החברים והחברות – שבכולנו הפאסון הזה השאיר חותם כ"כ עמוק.
עכשיו אני יודע שזה גם מה שגרם לנו לא לראות עד הסוף מה קורה מתחת. ובגלל זה לא הצלחנו להציל אותך מעצמך.
חשבתי לכתוב שאם היית יודעת כמה אנשים באו הנה היום והיית רואה כמה הם אוהבים אותך, אז היית מתחרטת.
אבל דורדי יפה שלי, אני בטוח שאת ידעת את זה טוב מאוד והיו דברים שפשוט היו חזקים ממך.
דורדי, אני כל-כך כועס וכל-כך מתגעגע!
אני לא יודע איפה את עכשיו, אבל אני מקווה שאולי שם את סוף-סוף שלמה עם עצמך.
כואב לי שהלכת מאתנו לתמיד. אבל הכי כואב לי שלא הספקתי להגיד לך שלום וכמה שאני אוהב אותך.
אח שלך.

--------------------------------------------------------------------------------
 
דורוניקי,

אני זוכר את היום שבו הודיעו לי שנולדת. הייתי בניווטים ליד באר שבע, כל כך קרוב למקום שאליו היית אמורה להגיע אתמול ולא הגעת. אני זוכר את הרגעים האלו בגלל שהיה בהם משהו כל כך מיוחד ומשמח. מעין דרישת שלום מהעולם השפוי והחם של האזרחות.
והנה עכשיו אנחנו עומדים פה בקור ולא מאמינים. לא מסוגלים להבין איך ולמה. ילדה שלנו, השותפה לצמד הבדרנים האינטליגנטים עומרי ודורון אסף. כל כך חכמה, כל כך מוכשרת, כל כך מצחיקה. מה עשית? לאן הלכת?
ראיתי שקשה לך ולא ידעתי כיצד לעזור. בטיפשותי האמנתי שחוכמתך מהווה חיסון בפני הכול ושהיא תציל אותך. ראיתי את הקשר שלך עם אדווי וחשבתי שאי אפשר לא לרצות להיות כאן כאשר יש לך קשר כזה. וההורים שלך, דפני וירון, הם הרי האלוהים שלנו מאז ילדותנו. הגם ידם קצרה מלהושיע?
דורוני שלנו, מתוקה. אנחנו לא יכולים עם הכאב הזה. תגידי לנו כבר שהכול היה בצחוק. הרי במשפחה שלנו מותר לצחוק על הכול. אנחנו כל כך אוהבים אותך ורוצים אותך בחזרה. אפילו סבא יאיר לא יכול לתקן את המכונה הזאת בלי החלק החסר.

נמרוד

--------------------------------------------------------------------------------
 
היום בו טרוף טרפה נפשך -

אף כי אנחנו באמצע ינואר, אתמול היה זה כמו יום אביב מטרף - היום בו טרוף טרפה נפשך.
לפני עשרה ימים נפגשנו כל השבט, עם סבא שלך, אבא שלנו, ביום השנה השמיני למותו.
ואת, נכדתו, לא לגמרי היית איתנו בחיבור ההוא.
על שאלתנו "מה נשמע בצבא" ענית ברבע החיוך המוכר שלך כי מוטב שלא נדבר על זה. ולא שאלנו יותר.
וכך מן היום שבו טרוף נטרפה נפשנו ועד אחרית לא תבוא לנו תשובה.
עלי הכותרת שלך, פרח שלנו, ינוחו מעתה קרוב מאד למקום מנוחתו של סבא, אוהבך הגדול מכולם,
ולנו לא תהא עוד מנוחה. לא תהא.

יוסי אסף

--------------------------------------------------------------------------------
 
דורוני יפה שלנו וכל כך מיוחדת,

הלוואי שלא היינו צריכים לשבת פה עכשיו.
כולנו יושבים ומנסים לחשוב מה להגיד ואיך להיפרד ולא מצליחים לקלוט.
אין שום מילים שיוכלו לתאר את השקט, את המבט, את התחושה הזאת שאת כבר לא.
ואת יודעת משהו, דורוני? הפעם האחרונה שהיינו כך כולנו הייתה בחג מחזור, עוד רגע של סיום. היה בך כל כך הרבה מיוחד, כל כך הרבה שאין בנו.
תמיד היה לך הומור כל כך אמיתי וכנה עד שכבר לא הבדלנו בין צחוק ואמת.
היית כל כך סגורה על מה שרצית ועמדת מאחורי זה עם המון ביטחון וגם עכשיו עשית את זה בביטחון ובדרך שלך, השונה, הייחודית, והשארת את כולנו - כמו בהרבה מאוד מקרים – עם פה פעור.
את לא תדעי לעולם כמה שאת חסרה וכמה שאת אמורה להיות פה עכשיו, כמה עוד יש לנו להגיד לך, לשאול, לספר, להתנצל, להקשיב ולקבל עוד מכל מה שיש לך לתת.
גם אם בשיחת הסיום בתורכיה היה לנו קשה עם הביקורת, העוקצנות שלך כלפי אופי הכיתה, בראייה לאחור הבנו שרצית שהקשרים בינינו יבואו ממקום אמיתי וכנה ולא מהכרח, לא כי נולדנו לאותה כיתה.
בימים האחרונים היה נראה שטוב לך, שאת נמצאת בתקופה טובה ושהכול כרגיל. נהנינו ושמחנו בסוף-שבוע. רקדנו, צחקנו וכמו תמיד נזכרנו בשיר הסיום של חג המחזור, אותו את בחרת.
אבל עכשיו, כשאת אינך, כשבחרת בחירה כזו גורלית ונחרצת אנחנו מתקשים להבין ולזהות את אותה נקודה בה החלטת. איפה אותו מפנה ממנו הלכת בקו ישר עד סוף המעשה, אותו מעשה שבדיעבד נראה לנו כל כך מחושב וידוע מראש, אבל שאף אחד מאיתנו לא יכול היה לצפות ולהאמין שיקרה.
דורוני, תמיד נזכור אותך, כי באמת לא הייתה ולא תהיה מישהי מיוחדת כמוך.

כואבים, אוהבים ומתגעגעים, כיתת מפל.

--------------------------------------------------------------------------------
 
"דורון אסף בבית" 

במסגרת מתא"ן – מפעל תרבות ואמנות לנוער, מתקיימות סדנאות בהם מאתרים ומטפחים בני נוער בעלי כשרון בכתיבה ומעניקים להם מסגרת מקצועית לפיתוח יכולתם האומנותית.
דורון השתתפה בסדנא זו במשך שלוש שנים, שיר מפרי עטה זכה להתפרסם בירחון הספרותי "עתון 77 ",
גליון 312-313 יולי-אוגוסט 2006.

דורון אסף
בבית

אַתְּ תַּחְתְּכִי יְרָקוֹת אֶצְבָּעֵךְ מְדַמֶּמֶת אֶל תוֹךְ הַסָּלָט
וַאֲנִי
יָדִי שֶׁלִּי אֶאֱחֹז וְאֹמַר
לֹא כּוֹאֵב
לֹא כּוֹאֵב לִי בִּכְלָל

כָּל אִישׁ בְּבֵיתֵנוּ יָשׁוּב בְּחֶדֶר אַחֵר
וְנִרְאֶה כְּמוֹ מִבַּעַד מַבָּט קַטָּרָקְט
הַמֶּרְכָּז בָּהִיר אַךְ מִסָּבִיב מְטֻשְׁטָשׁ
וְתָמִיד בַּבֹּקֶר יוֹתֵר נָעִים

יֵשׁ לָךְ זְמַן לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת
לַעֲמֹד בַּפֶּתַח וְלִצְפּוֹת
בְּגַבֵּינוּ הַקָּשִׁים מִתְרַחֲקִים וְיָדֵינוּ אֵינָן נוֹגְעוֹת
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבְּאוֹתוֹ הָרֶגַע עוֹלָה בָּךְ תְּהִיָּה
הַאִם עוֹדֶנּוּ זוֹכְרִים
אֵיךְ לֶאֱהֹב וְלִהְיוֹת נֶאֱהָבִים

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
קרבת משפחה 

 אמה   -----   דפני אסף

 סבתה-------- אביבה אסף

 סבה --------- בן-ציון  אסף

 סבה---------- יאיר בהרב