קורות חייו

אבא, צבי קליימן, נולד בעיירה קטנה באוקראינה בשנת 1908.
עברה עליו ילדות לא קלה - אביו נרצח ע"י פורעי פטלורה, בזמן המהפכה הרוסית ב- 1917. וכך כתב אבא בזיכרונותיו:
"לאחר שהפורעים איימו שיירו לתוך בית הכנסת, המתפללים יצאו מבית הכנסת, ונשארו עומדים על ידו", והרב אמר "אם זה רצון האלוהים, שנמות נמות לפחות על-יד בית הכנסת שלנו". לאחר זמן מועט, הבנדיטים התחילו לירות ולזרוק פצצות לתוך קהל המתפללים ונעלמו, בין החללים היה גם אבי, חיים".

לאחר מכן, לקח הדוד של אבא את משפחתו ואת אמא של אבי עם 3 אחים, ובדרך של נדודים ארוכים עלו לארץ ישראל בשנת 1923.
החיים בארץ לא היו קלים, חוסר עבודה, מחלות, כנופיות ערביות, כל זה ועד היו מנת חלקו בשנותיו הראשונות בארץ.
אבא, תקע את שורשיו בחיפה, שם עבד רוב חייו, בתחילה, כנער שליח בחברת בניה של "חירם", לאחר מכן, עבד עם פבזנר (ממקימי הדר הכרמל בחיפה) ובהמשך, למעלה מ- 40 שנה בחברת "של" שהפכה להיות חברת "פז" במרוצת השנים.

במשך השנים האלו, הקים משפחה ונשא לאישה את מאשה, לבית מרגלית (אמנו שתיבדל לחיים ארוכים), הוליד 2 בנים ולהם 8 נכדים ו- 7 נינים. והיה שותף לבנייתה של קריית חיים - שכונת הפועלים הראשונה שבמפרץ חיפה.

בשנים האחרונות חי בתוכנו במעגן מיכאל, גם כאן לא ויתר על ההזדמנות שניתנה לו לעבוד, היה מגיע לעבודתו בפלסאון, במחלקת הניאגרות, בנאמנות ובהתמדה.
כאן, בקרב משפחתו הרחבה, בין נכדיו וניניו, הגיע בשיבה טובה לסוף דרכו.
כל חייו היה נאמן לתנועת העבודה, קורא נאמן של עיתון "דבר".

איש תם וישר!