אבא פוטש- לוחם אהוב שלנו,
נולדת בגבעת השלושה כמה חודשים לפני קום המדינה, בן זקונים לסבתא דבורה וסבא ישראל ואח קטן לנורית ואירית.
עם הפילוג, עברת לקיבוץ עינת, שם גדלת ושם התעצבה אישיותך הייחודית והממגנטת. התגייסת לצנחנים, היית חייל מעולה. לחמת בארבע מלחמות אך הקשה והעקובה מדם שבהן עבורך, היתה דווקא הראשונה, מלחמת ששת הימים, בה איבדת את המ"מ שלך יהושוע שחורי בקרב בעלי מונטאר אחריו השתנית לתמיד. היית הקשר של מתן וילנאי במבצע "הלם" ב-1968 והשתתפת במבצע קינוח בסוף מלחמת יום כיפור. אז חזית במראות הקשים של חיילי גולני שנפלו בקרב על החרמון וכתבת את השיר הקצר הבא:
נְעָרִים שֶׁל כְּלוּם
רַק עִם אוֹתוֹת הִצְטַיְּינוּת תְּלוּיִים עַל גַּבָּם
רַק אֶתְמוֹל רָכְבוּ עַל סוּס הָעֵץ עִם אִמָּא
וְעַתָּה הֵם עוֹלִים הַשָּׁמַיְמָה
וְשַׂר הָרַחֲמִים מוֹדֵד חֶלְקָתָם בַּחֶבֶל.
לאחר מלחמת יום כיפור פגשת את אמא בטיול של החברה להגנת הטבע ברמת הגולן ודי מהר עברתם לגור ביחד ברמת גן ומשם הגעת למעגן מיכאל. בקיבוץ עבדת בחד"א, במחלקת חומר הגלם של פלסאון ולאחר מכן תקופה משמעותית במדגה, בה היית עובד מצטיין שהיה עושה הכל (יורד לרשת, נוהג משלוחים במשאית, סוגר נזירים, מריץ בדיקות פרימנזיום, בונה מטרים למדידת מפלס המים בטנק, מצמצם שק של 4 טון קרפיונים - בקיצור כל מה שצריך). לאחר שהלב בגד בך פעמיים, עברת לעבוד בנהיגת הבית והיית גאה לתת שירות מדויק ומקצועי לחברי המשק.
היית סבא אוהב ואהוב והנכדים כבר מתגעגעים אליך מאוד.
הנחישות שלך הייתה יוצאת דופן והסיפור הכי בולט הוא שכשרצית שיהיה לך רובה במשאית, ידעת להגיע עד רפול הרמטכ"ל, לקפוץ אליו הביתה לתל עדשים ולהשיג את האישור הנכסף. וכמובן לדאוג שהחברה במחלקת תבניות של פלסאון ירתכו לך ידית קדמית מפלסטיק ועוד חבר יתפור לך תיק עור, שהסתובבת אתו כמו גיטרה וחברי קיבוץ התפלאו שאתה גיטריסט (ממש דספרדו).
היה לך זיכרון נדיר לשמות ולאירועים היסטוריים ואהבת מאוד את שירי ארץ ישראל היפה, שליוו אותנו בשירתך בכל נסיעה משפחתית וליוו את חברי הקיבוץ, כשהיית בתורנות מכונת כלים שם את גבי ברלין בקולי קולות.
להיות "הבן של פיני" זו זכות ענקית ואתה תמיד היית שם בשבילנו נכון לכל בקשה או משימה, רתום, נוכח וקשה להסביר את העוצמה הפנימית והביטחון העצמי שנסכת בנו.
היתה לך יד חזקה ויציבה. יציבה על ההגה, יציבה על ההדק, יציבה על העט ובשנים מסוימות גם יציבה על הסיגריה שכל כך אהבת עד שלפעמים התקלחת איתה.
הזוגיות שלך עם אמא היתה יפה במיוחד שופעת באהבה ואכפתיות- הייתם ממש אפונה וגזר.
אבא, היית איש מלא שמחת חיים, הומור, חדוות עשיה ואהבה. נזכור אותך וניקח אתנו את כל הצידה המעולה הזאת להמשך. מקווים שאתה שם למעלה כבר משלים פערים עם דובי ועם אבנר שמי ועם כל החברים היקרים שכל כך אהבת.
כבר מתגעגעים, המשפחה.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
פיני דוד יקר שלנו,
לעמוד כאן ולדבר עליך בזמן עבר זה בלתי נתפס. אתה איש של חיים, של חיוך שובה לב. כולך טוב ונתינה, אהוב על כולנו וסביבתך בכלל.
דוד שהוא תבנית נוף חיינו. כל כך הרבה זיכרונות וחוויות לאורך השנים. הסיפורים הרבים שלך תמיד ריתקו אותנו. הפירוט המדוקדק של כל פרט ופרט, האופן בו אתה מחייה את הסיפור. ידעת תמיד לתת עצה טובה, לקבל את המציאות כפי שהיא ולומר "זה המצב, ככה זה".
אתה קפדן ומדויק, מסודר בהתנהלותך. כתב ידך, היפה כלל כך, והכתוב באותיות דפוס מעיד על כך.
דמותך, תמיד בבגדים קצרים וסנדלים, כובע לראשך כל כך מוחשית וקיימת.
פיני, נזכור אותך תמיד, האח הצעיר של אמא שלנו. דוד אוהב, איש אמיתי ושורשי. איש משפחה חם- בעל, אבא וסבא. השארת את חותמך בנו ולימדת אותנו פרק חיים משמעותי.
ברמה האישית תמיד ידעתי עד כמה אני אוהב אותך ומקווה ומאמין שהרגשת זאת ממני.
אוהב וכבר מתגעגע, זיו וכל האחיינים.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
נוח בשלווה חבר יקר.
המצאת שפה, ביטויים ועולם של דימויים שמלווים אותנו ומשמשים אותנו כבר למעלה מ- 45 שנים. אין ספור מפגשים בלתי נשכחים ובעיקר מצחיקים. תהיה בטוח "שלעולם לא ניפרד מזכרוננו אותך אפילו לא כאילו ובערך"!
"הדרך קצרה, החוג צומצם"
תחסר לנו עד מאוד,
אוהבים
חבריך לחיים ולמועדון הקולנוע
רזי, עדה, יוסי, רודד ואלון
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------