שולמית רעייתי היקרה

ב- 9.7.33 נולדה שולמית בבואנוס איירס ארגנטינה להורים מבוגרים שהגיעו מאירופה בשנות ה- 20 ולאחות מבוגר ממנה ב- 10 שנים.
למדנו יחד בבית הספר היסודי ומשם צעדנו ביחד עד אתמול.
שולמית רצתה להיות מורה ליהודים אך בגלל חילוקי דעות עם  הוריה פרשה מבית הספר ונסחפה אל תוך תנועת הנוער והרעיון הציוני.
את כל השכלתה ותבונתה רכשה מתוך היותה בעלת כישורי חיים מיוחדים בעלת הגיון בריא וחדות מחשבה יוצאת דופן.
שנינו תמכנו והתלהבנו מהרעיון הציוני ולאחר חתונתנו  ב-1954 עלינו ארצה היישר לקיבוץ.


הקליטה בארץ ובקיבוץ ההסתגלות למזג האוויר החם ולאוכל השונה הייתה קשה. אך בזכות העקשנות המסירות והטוטאליות שהיו מאפיינה הצליחה גם במשימה זו.
שולמית מילאה תפקידים מגוונים בקיבוץ החל ממטפלת, קניינית במחסן הבגדים, מרכזת ועדת בריאות ושותפה לצוות המקים של בית כרמל ועד להנהלת חשבונות שם עבדה שנים רבות .את כל התפקידים מילאה מהיותה אוטודידקטית ומסורה לרעיון הציוני והקיבוצי.


חמישה בנים נולדו לנו ואת כולם חינכנו לאהבת הארץ והמדינה.
יפתח שנולד במבצע קדש בתום הקרבות.
אריאל שנולד בגשם הראשון של שנת 62
יהונתן שנולד עם שתי גומות חן.
אלון שגדל להיות תינוק ענק.
ועמית צעיר הבנים שנולד לאחר מלחמת יום הכיפורים.

בנינו זכו להקים משפחות וזכית להיות סבתא ל8 נכדות  ו7 נכדים.
שולמית הייתה טוטאלית, עקשנית, אכפתית ואמפטית. אנשים היו פונים אליה בדיסקרטיות ומספרים לה מנבכי נפשם. הייתה אופה נהדרת. אישה רגישה ועדינה שהשכל החריף שלה היו ממאפיינה והם גם שהיו חסרים כ"כ בשנים האחרונות.

 בגיל 64 התחילה ירידה בבריאותך ומאז חיית הרבה שנים בגבורה ובאומץ עם כאבים וחולשה.

בכל השנים האלה תמיד שמרת על הבנים רצית בקרבתם ובקרבתך נכדייך עד שכוחותייך הרבים אזלו ונפרדת מאתנו בעדינות ובשקט כפי שהיית כל חייך.
יהי זכרך ברוך, באהבה רבה

שאול.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 אמא,

מאפייניך העיקריים היו צניעות, כנות, פשטות ויושר. גם היום כבר הספקנו לשמוע על נפשך הטהורה מעוברי אורח.

היית מתהלכת בקיבוץ עם שמלה ועגלה ואת התפקידים השונים שמילאת ביצעת בשקט מופתי במסירות ואכפתיות רבה.

אחד מהתפקידים היה קניינית של בגדים. היית נוסעת בכל מזג אויר בתחבורה ציבורית ומתמקחת כדי להשיג עוד מחיר ועוד בגד ולמרות שעברו מספר שנים מאז סיימת אני זוכר את הכבוד שעשו לך בחנויות השונות.

נזכור היטב גם את העוגות הרבות והטעימות שהיית מקפידה לאפות בסופי שבוע ולאירועים שונים וכמה קשה היה לך שיכולת זו נפסקה.

השנים האחרונות לא היו קלות, לא לך ולא לנו. בריאותך התדרדרה והתפקוד בהתאם.

ולמרות זאת, תמיד רצית וידעת לתת מעצמך- לשאול על מקום העבודה ובעיקר לתת ולשמוח על כל נכד/ה שנולד/ה והגיע לבקר.

אמא
את ואבא עשיתם דרך כל כך ארוכה ביחד, הכרות בגילאי העשרה, חתונה ב-1954 ועליה לארץ באותה שנה באנייה שהפליגה מספר שבועות.  דרך כזו  נדיר לפגוש.

ב9/7 חל יום הולדתך ה82, אנו שמחים שהצלחנו לציין אותו ובשבת האחרונה להתכנס שוב ולהעניק לך תמונה של כל נכדייך האהובים. בסיום המפגש שאלתי אותך האם נהנית והצלחת להרים מעט את הראש ולהגיד שכן. הייתה זו מעין פרידה.

מי כמוך הכירה את משפטיו הרבים שאבא נוהג להשתמש, בחרנו לסיים באחד מהם.

הורים יכולים לגדל 10 בנים ו10 בנים לא יכולים לגדל הורים.

אנו מבטיחים לך שכעת נותר לנו להוכיח לאבא ש5 כן יכולים.

נוחי על משכבך בשלום, באהבה רבה

חמשת ילדייך: יפתח, אריאל, יונתן, אלון, עמית

-------------------------------------------------------------------------------

סבתא יקרה,

מעולם לא נדרשתי לכתוב כזה מסמך, לא חשבתי שזה יקרה כל כך מוקדם. כשהתיישבתי לכתוב וגיליתי עד כמה קשה המטלה, לא מצאתי את הדרך לומר את מה שאני רוצה, לכן החלטתי להיעזר בשיר געגועים של חוה -  הזמרת שאהבת כל כך, ולכתוב אותו עלייך. 

ובשבת בערב  כבר לא נבוא לבקר
ולספר מה חדש ואיך היה השבוע
ולא תשאלי אם צריכים משהו
במקום שנשאל אותך

ולכתוב עלייך 
איזו מילת פרידה
זה קשה משחשבתי
כי לא ידעתי איך אגיב
בפעם הראשונה
כשאפגוש כזאת פרידה 

ולא מתראים יותר ברחבי הקיבוץ
ולא עוצרים כדי להגיד שלום
והחדר בו היית עד עכשיו
עכשיו הוא ריק ויתום
 

ולכתוב עלייך
איזו מילת פרידה
אני עדיין לא מצליח.
לכתוב מילים
שיגידו מספיק טוב
את מה שאני רוצה

אני לא בוכה

רק מתגעגע 

משפחה כל כך גדולה
שכולה עטופה חום
אך אין אותך
ואת חסרה נורא
וכשייגמר הכל, יישאר רק
להסתכל בתמונות ולהזכר 

אני לא בוכה

רק מתגעגע 

נוחי על משכבך בשלום סבתא. את תמיד תהי בליבי, בליבנו.

אלמוג בשם הנכדים-

--------------------------------------------------------

שולמית היקרה שלי.

ימים מילאו שבוע,והפך לחודש ו-3 ימים ליתר דיוק מאז עזבתי.אבל כלום לעומת 3 שנים 6 חודשים
4ימים שהייתי איתך.

כל כך הערכנו את מזלנושאנחנו ביחד.כמה מבורך שחיית יחד עם שאול במשך עשרות שנים. כפי שאמרתי
לעיתים קרובות אני מצדיעה לנישואים שלך אשר קיים הנדר עד "שהמוות יפריד ביננו".
הרוב צריך לקנא בכם ואני אחת מהם.אני אסירת תודה שיצא לי להכיר ולחיות איתך ועם שאול.

קיבלת אותי והפכת אותי לחלק מהמשפחה שלך. הרגשתי אהובה וטוב אצלכם ובמיוחד על-ידי שתי חמודות
חברות שלי(יובי ו-יוליול) עם השירים שהן שרו "שבת שלומה" בימי ששי.

השאלות שלך כשיצאתי ליום מנוחה לעיר כמו "מה תעשי" :לאן את הולכת" "עם מי" וכו',אתם יודעים
מה?היית שומרת ודואגת יותר מאשר חבר. הדבר עשה אותך מאד מיוחדת בליבי.

האירוע הזכור ביותר שבעולם לא ידעו עליו הוא הנשיקה.בדרכנו חזרה הביתה מהמועדון הורים היו לך
מלא כאבים,התחלת לגנוח,ליילל ולבכות,הדבר בלבל אותי ולא ידעתי מה לעשות,אני רק נישקתי
אותך בלחי ולחשתי לך "אני מרגיש את הכאב שלך",ובין רגע נרגעת.
 אני זוכרת כאשר היינו ביחד עםשאול והוא נהג לדבר על שפות ופתגמים אשר השתמשנו בהזדמנויות מתאימות
כמו"אתה יכול להוביל סוס אל המים אך אינך יכול להכריח אותו לשתות" "סחור סחור", "יום עסל יום בסל" ועוד, ולא לשכוח
את השיעורים בעברית שלנו,קצת מילים בספרדית וביידיש. ועוד רגעים רבים כמו החודש שנתתם לי לצפות
בכדורסל בחורף,לשחות בבריכה בקיץ,לגשת לשיעורי עברית אצל בינה ולצאת לארוחות ערב עם חברים
שלי.

אין פלא שעליתי במשקל. קבלתי כל כך הרבה. אני רוצה להודות לך ושאול. זה ישאר אצלי בזיכרון
אני אוהבת אותך,תמיד תהיו חלק מהחיים שלי.

באהבה מלי.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קרבת משפחה

בעלה --- שאול שובינסקי

 
 
בניית אתרים