רוני אח יקר, 

ניסיתי לכתוב עליך 'שיר',
אבל אתה לא שיר, ולא סיפור, ולא ציור,
אתה 'רוח!'
אי אפשר לתפוס אותך, פשוטו כמשמעו.
חומק-עובר, חד-פעמי, בלתי צפוי, 
לעיתים מטורף, והכל בחיוך.

זוכר שלקחת אותי ללידה הראשונה שלי 
במשאית של המדגה, בדרך למשלוח דגים?
בקריצה של ריצ'רד גיר הצעת שנעצור
 לגלידת תל-חנן, "ככה על הדרך בערך..."

כשהגענו לבית החולים
הצגת את עצמך כ'אבא זמני'
וחיכית מחוץ לחדר הלידה שעות ארוכות.
כשהאיר השחר הודעת להוריי שנולדה לנו בת.

שבוע שעבר פגשתי אותך ואת בת זוגך 
על אחד השבילים, ונזכרתי בימים ההם, 
שלא תמיד היו פשוטים בין תהום לרקיע,
והנה אתה עכשיו, 
אדם שלם, שליו, אהוב, אוהב, זכית! 

עצוב שעזבת אותנו בלי להיפרד 
באופן כל כך בלתי צפוי,
אבל זוהי דרכך, 'להפתיע'...

שולחת אליך חיבוק 
מעל זמן - ומקום 
יהי זיכרך מבורך

אוהבת 
עדן

--------------------------------------

הספד לדוד אהוב

קשה לנו לעכל שאתה אינך עוד איתנו.
היית הרבה מעבר לחבר – היית לנו דוד. לא רק בתואר, אלא באמת, בלב ובמעשים.
עוד כשהיינו זוג צעיר, אימצת אותנו אל חייך ואנחנו אימצנו אותך אל ליבנו, כאילו היית בן משפחה מלידה.
עם השנים הפכת לדמות מרכזית ואהובה עבור ילדינו. דוד קרוב ומסור, שגדל איתם ולצידם, והחזיר לעצמו חלק מהילדות דרך חוויות משותפות איתם: צחוקים, משחקים, רגעים קטנים וגדולים.
חגגת איתנו ימי הולדת , נסעת איתנו לחופשות ולטיולים, היית שותף קבוע לשמחות ולרגעי היום-יום.
ילדינו קראו לך "דוד", ואתה ראית בכל אחד מהם ילד משלך ולא הפסקת להרעיף עליהם אהבה ומתנות.
היה לך כיסא קבוע בשולחן האוכל שלנו, מקום שמור לאדם אהוב. אהבנו כל כך לפנק אותך במטעמים שאהבת, לראות את העיניים שלך מאירות מכל ביס, ולשמוע אותך אומר כמה טעים וכמה טוב לך איתנו.
ולא נוכל שלא להזכיר את השטויות שלך, הבדיחות, וההומור הבלתי נגמר, כמה צחקנו בזכותך. גם ברגעים רציניים, ידעת איך להכניס קלילות, חיוך וצחוק אמיתי שבקע מהלב. לא הפסקת להצחיק אותנו ולא הפסקנו לצחוק איתך.
אהבנו אותך אהבה עמוקה ואמיתית. היית בן בית בכל מובן אצלנו ואצל המשפחה המורחבת שלנו שאימצה אותך באותה אהבה.
אנחנו מודים על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו להיות חלק מחייך, לאהוב אותך ולקבל ממך כל כך הרבה אהבה בחזרה.

תישאר בליבנו תמיד.
באהבה,
דורון, ענבר, עדי, ליהי, יסמין, אוריין וזואי