אבא, סבא שאול

אבא נולד ב15/5/1932 בבואנוס איירס ארגנטינה, בן בכור לקלרה ומנואל ובהמשך נולדו אחיו מרדכי זכרו לברכה ואחיותיו מלכה ומרים התאומות.

את אמא הכיר בביה"ס יהודי ומאז גילאי העשרה החלו את מסעם המשותף.

מאז ומתמיד דבק באבא החיידק הציוני וב 1950 במסגרת פעילות תנועות הנוער ביקר לראשונה בארץ.

לאחר מכן שב לארגנטינה התגייס לחיל הפרשים.

 בשנת 1954 נישאו שולמית ושאול ובאותה שנה עלו ארצה יחדיו באנייה שהפליגה מס' שבועות.

למעגן מיכאל הופנו כמעט מידית ע"י הסוכנות.

הקרביות והאמביציה המשיכו גם עם ההגעה לארץ ואבא התגייס לנחל המוצנח והשתתף בצניחה המיתולוגית כחלק ממבצע קדש ב- 1956.

באותה השנה  נולד יפתח הבן הבכור ולאחריו אריאל, יונתן, אלון ועמית.

במעגל העבודה נכנס אבא לענף הלול ועבד שם עשרות שנים כאשר בניהולו התקיימו אינספור משלוחי עופות שכללו את המשפט המפורסם לעובדי האולפן החוששים:

In all history man eat chicken, chicken does not eat men.

אחד הדברים החשובים ביותר לאבא היה שכל בניו והשבט שקם לו אט אט ימשיך ויכה שורשים בישראל והספיק לראות וליהנות מ15 נכדיו.

אבא, היית איש של עקרונות, נשמה ולב רחבים שכבר לא מייצרים היום, ראינו זאת גם בימיך הקשים.

כמעט בכל דבר שניגשת אליו הורגשו הלב והנשמה, זה התבטא בעיקר בטיפול המסור בשנותיה האחרונות של אמא.

עד אזור גיל 40 לחייך היית אומר אני רזה עם מנטליות של שמן ומכאן והלאה המציאות לא אחרה להגיע וגם את מחסום ה100 השארת מאחור...... וגם נזכור את מבטאך הכבד שגרר אינספור חיקויים בשבילי הקיבוץ וזאת מבלי להתקרב למקור....

 בחודשים האחרונים הצטרפה אלינו סינדי, המטפלת המסורה וגם היא זיהתה את הלב הרחב וליוותה אותך עם ועל אף כל החשש מהקורונה.

באזכרה שקיימנו לאמא ביולי האחרון אמרנו העולם השתגע ולשיגעון הזה קוראים קורונה,

עד אז  חשבנו שכבר ראית הכל ואיש חזק כמוך ימשיך אתנו עוד שנים.

אבל כשהשגרה והעצמאות נלקחים, גם איש פלדה כמוך מושפע.

אמא ואתה עשיתם מסע, היום תם המסע ואתם שוב זו לצד זה.

נוח על משכבך בשלום,

באהבה

חמשת ילדיך

-------------------------------------------------------------------------------------------------------

כנראה שצריך סופה רצינית כדי לאפשר לנשמה הענקית שלך לנוע בדרכה חזרה הביתה,

כנראה שצריך רוחות עזות, אנשים ספונים בבתיהם, כדי לאפשר למרכבות לפלס דרך בעלטה כדי ללוות אותך בדרכך.

כמה הכנות עשו לי עמית, אלון ואריאל לפני שפגשתי אותך ואת שולמית לראשונה. אמרו לי: אל תיבהלי הוא ככה ,וככה ,וככה ומדבר חזק ועם הידיים ומאוד מתלהב והמבטא, המבטא.

זה הספיק לי ונבהלתי, אבל אז נפגשנו וראיתי עיניים טובות, טובות כל כך ונרגעתי.

ראיתי לב ענק בתוך בית חזה עצום, ועוצמה ווקאלית שמעידה רק על דבר אחד-כבר לא מייצרים אנשים כמוך יותר .

ומאז זה היה המשפט הקבוע שהייתי אומרת לך: לא מייצרים אנשים כמוך יותר: עשויים מפלדת אל חלד, אבל הפלדה מתחתיה לב ענק, רחב, אדיב ונדיב.

עמדת בסערות קשות ועזות של החיים, גם עכשיו שעלה החשד שנדבקת קורונה ידעתי שמי שלחם בקרב על המתלה, מי שענדו לחזהו כנפי צניחה עם רקע אדום, לא נדבק בקורונה.

לפני הרבה שנים, ביום הולדתך ה75, עמדת מול המשפחה המורחבת ובקול רועד ועיניים דומעות סיפרת לנו שההישג שאתה הכי גאה בו בחייך הוא שאתה ושולמית עליתם לארץ והצלחתם להקים משפחה רחבה,5 בנים שנולדו בארץ וגם להם יש משפחות-זו התמצית שלך שאול, ציוני גאה, מלח הארץ בכל נים. לוחם ללא חת לא רק בשדה הקרב אלא גם בשדות של החיים.

איש ערכים, שהקיבוץ מבחינתך היה גן עדן , גם שהיינו מנסים לשכנע אותך להצביע אחרת בהצבעות-תמיד הצבעת לטובת הכלל, לא עניינה אותך טובתך האישית, אלא רק איך הכלל יתרם מהחלטה כזו או אחרת, היית איש מוקיר תודה גם על פעולות שלא בטוח שצריך להוקיר עליהןם תודה. תמיד שמח על מי שעזר לך והיית נדיב.

שאול היקר טיפלת בשולמית שנים רבות במסירות אין קץ, בלי להתלונן וגם אחרי שנפטרה לא התלוננת והמשכת בעצמאות ובחיוניות. אתה מודל למסירות וענווה עבורי.

בשנים האחרונות מאז ששולמית נפטרה, ניסינו, ואני מקווה שהצלחנו למלא חלל.

המשפחה התרחבה וכל נכד/נכדה שנולדו הרחיבו עוד את ליבך.

היינו נפגשים הרבה ותמיד בכיס החולצה שוקולד או יין, ובפעמים הבודדות שהכיס היה ריק היית מתנצל מעומק ליבך העניו.

הנכדות שלך אהבו לבקר אותך ובתקופה האחרונה גם את סינדי המדהימה שנכנסה לחיינו, ואנחנו מודים לה כל כך. בזכותה ובזכות מסירותה הצלחנו לעזור לך לסיים את חייך בקיבוץ שכל כך אהבת.

בשבוע האחרון הבנים שלך הפגינו אומץ, מסירות, נחישות, ונלחמו להביא אותך הביתה למות במיטתך עטוף בנוכחותינו גם אם היא מעבר לדלת.

טוס גבוה שאול היקר אל כל אהובייך, אביך מנואל ומרדכי אחיך.

ואל כל אהובותיך אמא קלרה ושולמית.

ומי ייתן ותהיה עטוף בשלווה ותהיה נשמתך צרורה בצרור חיינו.

ואל תדאג יהיה בסדר, מבטיחה.

אוהבת-עדי.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שאול היקר,

כל השנים היית המגדלור של המשפחה, לא רק בשבילי, גם בשביל רבים אחרים במשפחה הקרובה והיפה שהקמת עם שולמית וגם של המשפחה המורחבת בחוקוק ובבית קשת ואף מעבר לכך.

כולם שמרו אתך על קשר, תמיד תמכת בכולם והיית אוזן קשבת לכולם ואפילו ידעת מתי לא להתערב. זוכרת שבאחת השיחות שלנו נתת לי עצה טובה שהוכיחה את עצמה בהמשך. אמא תמיד מספרת שאתה ושולמית הייתם הראשונים להתייצב אצלנו בבית מיד כשגילו שאני לא שומעת.

אמא ומרים היו קשורות אליך ולמרדכי ז"ל מאוד. בשבילן היית האח הגדול, האח הבכור, זה שמחזיק את המשפחה. ועכשיו נשארו רק התאומות, ככה אמרה אמא כשסיפרתי לה שזהו, אין שאול.

ועכשיו אנחנו כאן כדי להיפרד ממך

זאת לא באמת פרידה, כי לא כולנו כאן וכי לא באמת הספקנו להיפרד כמו שצריך.

בנימה פילוסופית, החיים מעמידים אותנו כל הזמן ובכל רגע נתון במבחנים וחלקם באמת לא פשוטים.

בנימה מעשית, לפחות אתה כבר לא סובל, גם את זה אמרה אמא.

נוח על משכבך בשלום דוד יקר,

באהבה, מיכל.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שאול אהוב ויקר,

היית נער ובחור חתיך, תמיר, מצטיין בלימודים, גאווה להוריך ולשלושת אחיך. אמא סיפרה לי אתמול כיצד אתה ומרדכי אימנתם את מרים ללכת כאשר הן היו קטנות, כי היא זחלה ואמא כבר הלכה. אז ניסיתם להאיץ את העניינים בתרגילים ואימונים מפרכים לפעוטה האומללה. מרים סיפרה כי היית יושב בסלון הבית, מניח את רגליך על השולחן וכאשר אמא שלך היתה מפצירה בך – תלך ללמוד, תתכונן למבחן היית עונה :אני?'! שילמדו החמורים". למדת בתיכון העלית של בואנוס איירס וכיכבת, שלא לומר השארת אבק אחריך. כשרצית לעלות לארץ בטרם סיום הלימודים, סבא השתולל מכעס ובמו"מ קשוח סוכם שתסיים ואז תוכל לעלות. שתי אחיותיך לא כאן היום פיזית, אבל ליבן בוכה ועצוב ועד יומן האחרון תהיה איתן בנשמה. היית להן אח נערץ, אהוב, לפעמים חשבתי שאתה מייצג את אלוהים בשבילן. בדמעות שתיהן אמרו לי אתמול כי אתה האחרון שזכרת את יום הולדתן ואז זה היה חתיכת אירוע.

דוד אהוב, כשהכרתי אותך ועמדתי על דעתי – לא היית חתיך כבר J כילדה לא אהבתי את הביקורים במעגן מיכאל: פחדתי מהבנים, שנאתי את המים (למרות שהייתם קונים לי מיצים, לא האמנתי לכם שהם לא מהמים המגעילים שהיו אצלכם). אבל אהבתי לפגוש אותך ואת שולה. תמיד היית במצב רוח שמח, אופטימי ועליז. היית מקבל את פני בחיוך רחב, צביטה חזקה בלחי ושאגת "מה קורה דודה". ידעתי שאני אהובה על ידך. כשגדלתי ובגרתי היית לי בן ברית. לא אחת סגרנו דילים מאחורי גבן של אחיותיך. ידעתי שאפשר לסמוך עליך. כשפגשת את אורי פעם ראשונה, בלי להתבלבל בחנת אותו מכף רגל ועד ראש ואז שאלת אותו: "אתה יודע איפה התחילה מעגן מיכאל?" והוא, בלי להתבלבל ענה לך. הלכת רחוק יותר ובחנת האם הוא יודע מה זו עליה ב' וגם על כך קיבלת תשובה ראויה שסיפקה אותך. הסתכלתי עליך, מתפוצצת מצחוק והנהנת לי בראש ובקול בטוח אמרת לי "בחור טוב, יודע משהו" וקיבלתי את אישורך מבלי שביקשתי.

משפטי המחץ שלך טבועים בנו כמטבעות לשון שיגרתיות: "ילד טוב לא שותה נפט ולא אוכל זכוכית", מה קרה? בא הזאב ואכל את כיפה אדומה" ואתה כמובן בליבנו תמיד. סיימת את חייך בביתך, עם משפחה תומכת ואוהבת מסביב וזה המון בימינו ולא מובן מאליו ביחוד כאשר אנחנו שומעים על קשישים רבים כ"כ שהם נטושים ובודדים. 5 בנים לתפארת, כולם בארץ, על כך היית תמיד מתגאה, ציוני בלתי נלאה. סע לשלום, תהנה שם למעלה, חופשי ומאושר, לא בסגר ולא בבידוד, אם אפשר, תסייע לנו קצת שנוכל לחזור לשיגרה נורמלית ובייחוד שהכדורגל שכל כך אהבת יחזור.

נשיקות מכולנו. רות.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קצת על שאול:

בתור ילד קטן שבארגנטינה זוכר את אבא שלי, יצחק , מספר בהערצה ובגאווה  על בני דודים שלו החלוצים הקיבוצניקיים הפרוסים ברחבי הארץ אז שוממה.

זוכר היטב את הסרטון שאבא הסריט בשנת 1970  מהחדר הקטן של ההורים במעגן מיכאל.

זוכר היטב את  ההתלהבות כשנסענו להכיר אתכם בינואר 1973 עדיין באותו חדרון.

זוכר אז את הסיבוב מלא הגאווה של שאול ברחבי יצירת התפארת שלו אז וגם היום, מעגן מיכאל ביתו.

אין לי ספק שעלייתנו לארץ הושפעה בחלקה  מההשראה שהשבט ה"שובינסקאי" העניק  להוריי.

 הכריזמה והצנעה שלך  שאול, הן לאחי ולי למופת ולדוגמה.

הנכם בנים לדור הנפילים שלאט לאט מתחיל  להיפרד מאיתנו.

זכינו להכיר משכמותם.

זכיתם אתם, דור השני לשובינסקי, לגדול בצילם  של הנפילים הללו.

אך אותך, שאול, מעבר לכל, נזכור גם את חריפותך האינטלקטואלית , אהבת הארץ וגדלות הנפש.

קשה לי להיפרד ממך שאול.

 כולנו באנו  מאותם  שורשים אי שם ב-Entre Rios שבארגנטינה. וכולנו מאותה ריקמה  אנושית אחת.

נתגעגע אליך שאול  איש יקר.

רחל /אדגרדו ורודולפו סירוטה.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

45 שנים עברו ואני ילד חוץ בן 14, מגיע במקרה לעבוד בלול ואתה שאול איש גדול גוף, מקבל אותי לעבודה, ולי זה מרגיש כמו בית!!

קשה להסביר כמה השפעה הייתה לך עליי, האמת שניסיתי להסביר לך ולהודות לך בפגישתנו האחרונה על כוסית של וויסקי אצלך בבית.

רציתי שתהיה גאה בילד הזה שקיבלת לעבודה לפני 45 שנים ולמדת אותו מוסר עבודה, דבקות במטרה, משמעת ולולנות והיום, ממרום תפקידי, אני יודע שזה לא ברור מאליו.

עד היום אני מספר עד כמה היה חשוב לך ללמד אותי על כל המחלות, האנטומיה של העוף ועוד...

אנשים לא יודעים אבל זה אתה שהדבקת לי את השם איצ'ה, מה שמלווה אותי עד היום!!

לעולם לא אשכח מילים כמו "תקשיב פרצוף"... או "אם יש לך הצעת ייעול קח שבת".

שאול, היית חלק חשוב בחיי.

תודה לך על הכל. איצ'ה.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

Shaulito

En mi memoria llevo el día que llegue a este kibutz con la gran incertidumbre de quien iba a cuidar, ya que mi profesión es brindar lo mejor de mi y mas que mi labor es entregar mi corazón aquella persona����

Siempre pensé q en Israel no había familia buena y especial hasta que llegué a casa de ustedes y me demostraron todo lo contrario, una familia UNIDAD Y DEMASIADO ESPECIAL que se convirtieron en mi familia en este pais ajeno y tan lejos de mi familia en colombia. 

Gracias a cada uno por darmen el apoyo y la pasiencia en cuanto al idioma y estar en cada momento que los necesite...

Y ya para terminar a ti mi shaulito me llevo lo mejor de ti ( todo) me enseñaste que no se necesita muchos años para demostrar un buen cariño con respeto como el que me diste; me abriste las puertas de tu casa y me hiciste sentir especial, Como olvidar cuando me decías  

" NIÑA ERES LA HIJA QUE NUNCA TUVE" ����

Shaulito No te elegí a ti, Tú me elegiste a mi y hoy te vas sin despedirte dejando un gran vacío en mi corazón pero aun que me vaya con lágrimas en mis ojos me voy con la certeza que te di lo 

mejor de mi y me falto más por dar, por que te me fuiste muy pronto�������� 

Te extrañare shaulito, descansa en paz����������������.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קראתי לו בשמו – שובינסקי.

איש גדול מידות, בעל נוכחות שקשה להתעלם ממנה, קולו רם, שפתו בעברית משובשת, אך המסר שלו חד וברור.

בשנות 1950 עלה מארגנטינה, שירת בנח"ל המוצנח, צנח בא-טור במבצע קדש בשנת 1956.

חבר קיבוץ מתוך אמונה ובחירה, אוהב הארץ.

שובינסקי הלולן המיתולוגי, חרוץ עד בלי גבול. ביום מטפל באפרוחים ועופות ובלילה מוביל משלוחי עופות. תמיד בבגדי עבודה.

אומר את האמת שלו בלי חשש, נאבק על צדק וערבות הדדית.

לא אשכח את שאגותיו באספות החברים, בחדר האוכל, הקירות כמעט נפלו, אך המסר היה חד וברור.

אוהב כדורגל, אוהד את נבחרת ארגנטינה ואת הפועל ת"א.

נסענו יחד למשחקי הפועל – שובינסקי בחולצה אדומה, צידנית עמוסה מכל טוב הארץ ובידו השנייה אבטיח גדול מידות.

במשחק הוא צועק, ומריע. הפועל עבורו היא חלק ממעמד הפועלים.

גם הומור היה לשובינסקי – הרבה הומור. בעבודתו בלול, בעומדו על סולם ומתחתיו עמד הנער נמרוד בהרב, שובינסקי שאג לעברו: "פרצוף" תזוז, כי אם אני אפול עליך תהפוך לפיתה.

שובינסקי היה חלק חזק מהנוף המעגן מיכאלי.

היה גדול מידות, קולו רם, העברית משובשת, אך המסר חד, ישיר וברור.

  רמי אלוני.

                                                                        יהי זכרו ברוך.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קרבת משפחה 

אשתו ------- שלומית שובינסקי