|
.png)
יעל חמודה שלנו שלשום בבוקר אמרת לי שאת מפחדת למות, כאילו חזית את שעומד להתרחש בצהרי היום, שעות מספר מאוחר יותר. אמרתי לך שאין לך מה לפחד, כאילו שזה יכול לנחם מישהו. עכשיו, כשאת כבר לא כאן, הבכי עומד לצאת והדמעות חונקות, מבלי יכולת לעצור. הן נופלות לאיטן ואיתן כואבת הנשמה. כי את כבר אינך, הלכת מאתנו מבלי שוב, משאירה אחריך חלל אותו לא נוכל למלא. בטרם עת לקחה אותך המחלה בה היית לאורך רוב הדרך בצד הרע של הסטטיסטיקה. אך למרות זאת האמנת שתצאי מזה, עד שברגע אחד הכל נגמר. נשמת כמה נשימות אחרונות ונדמת לנצח. אנחנו נזכור אותך בהומור המיוחד שהיה לך, כמו גם ברגעים אחרים קסומים, באהבה המיוחדת והקשר המדהים עם הילדים. נוחי עכשיו ילדה שלנו, נגמר הכאב ואת אינך צריכה לדאוג יותר. אנחנו כאן בשבילך, נשמור על עומר והילדים. אוהבים אותך אבא, אמא, האחים וכל המשפחה. --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- יעל שלנו, החיים מלאים בהפתעות ולא תמיד כולן נעימות לאחר שנים בהן התעוררת בכל בוקר עם חיוך על פניך, ענן שחור וכבד החל לרחף מעל חייך. את, כמו כל דבר אחר שעשית, נלחמת עד הרגע האחרון כמו לוחמת אמיתית, למרות הכאב הרב שלבטח קרע אותך מבפנים, המשכת לחייך, לשמוח ולתת לנו את התחושה שהכל יהיה בסדר, שהחיים עדיין יפים. הפחת בכולנו המון תקווה, גם אם בלילות שכבת במיטה מודאגת וחרדה, עם שחר ידעת להסתיר את הכאב ולהראות הרבה שמחה. החיים לא הוגנים, זאת כבר למדנו... או שאולי בעצם הם כן הוגנים, כי אחרי הכל היה לנו שנים יפות איתך בטרם הלכת מאיתנו וזיכרונות רבים, כמו המפגשים המשפחתיים שהיו לך חשובים במיוחד. שום מחלה אכזרית לא תוכל למחוק מפגשים אלה שיישארו לנצח נצחים. אם יש דבר אחד שמנחם אותנו כעת, זה שאת כבר לא סובלת ויכולה לנוח בעולמך המיוחד. מהרגע בו את הפסקת לסבול, הדאגה החלה לקונן בנו והשאלה הגדולה איך ממשיכים בלעדיך. למרות המרחק והזמן שיחלוף בעתיד, לנצח נישא אותך עמנו ונזכור אותך כפי שהיית: אשה חזקה, אמיצה, מלאת שמחה וחום שהמשפחה חשובה לה מכל. למשך שנים ספורות, היה לנו העונג לחיות בקרבתך ולספוג ממך אור ואהבה, תקווה ואמונה. יהי זכרך ברוך יעל, אוהבים, מתגעגעים ובעיקר לא מעכלים. דולי סלע ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ לפני המון שנים, אם נדייק - לפני 14 שנה - ביום חורפי מאוד, במסעדה ביום נישואים 50 לסבא וסבתא הופעת לנו עם מעיל אדום וכובע על ראשך... מגניבה ביותר, טיפה מבויישת, עם עניים כחולות גדולות וחיבוק של עומר כתכשיט קבוע על צווארך.. לא היה הרבה מה לומר, זה כבר היה ידוע שבאת להישאר חוויות שכבר חווית לבדך, שחזרת אותם יחד עם עומר כדי שהחוויה שלכם תהיה משותפת, אני זכיתי להיות חלק מזה למשך שבועיים כשטיילנו יחד בסן פרנסיסקו עם יוני ומיטל שהצטרפו גם (טיול בני דודים) , לכל מקום לקחת אותי, שלא אפספס שום דבר. עד לרכבת הרים הכי מפחידה שסירבת לעלות עליה ובסוף עלית על הרכבת המפחידה באמת בדרך כלל אני בן אדם של מילים, אנחנו משפחה של מילים רק שהפעם אין לנו כל כך מה לומר! בשיא פריחתך השארת את כולנו, טיפה לפני יום הולדתך ה- 40, אנחנו רק יכולים להבטיח לך שעומר והילדים לעולם לא יהיו לבד, השארת לנו 3 ילדים מקסימים שנדאג להזכיר להם את אמא שלהם כל הזמן, נספר להם שנלחמת עד המאית שניה האחרונה, נספר להם שאהבת אותם עד זוב דם, נספר להם שהייתה להם אמא לביאה, ונספר להם שלפעמים העולם אכזר ולא הוגן! ושאמא שלהם תהיה איתם בלב תמיד נוחי על משכבך אהובה, תנוחי ותשמרי על עומר והילדים מכל המשפחה! נדיה פורמן --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- יעל אהובה שלי, אני מתעוררת בשעות המוקדמות של הבוקר, כאילו מתוך חלום בלהות, ונזכרת שאת לא כאן לצידי עכשיו, שאני לא יכולה להתקשר אליך, לדבר איתך, לחבק ולנשק אותך. אהובה שלי, יש לי כל כך הרבה מה להגיד לך, אבל הדמעות שלי מרטיבות את הדפים והכל נהיה מטושטש. יעלי שלי, הכאב גדול מנשוא, כל כך הרבה שנים שאנחנו חברות כל כך טובות. כל כך הרבה חוויות קסומות ואני רוצה עוד זמן איתך, לספר לך דברים, לצחוק איתך על הכל ולקשקש איתך עד השעות הקטנות של הלילה... כשבאתי לבקר אותך בשבועות האחרונים, כשכבר הסוף היה קרוב.. אבל את היית שם כל כך צלולה וחדה, אמרת לי: "איריס, תעשי בחיים האלו את מה שאת אוהבת לעשות, את מה שעושה לך טוב, ועזבי את השטויות". נצרתי את הרגע הזה בלב שלי וכך אני זוכרת אותך. מלאה אופטימיות לאורך כל הדרך, עם שמחת חיים אינסופית, שנוגעת בלב של כל אדם שאת פגשת. את איתי בלב תמיד, לעולם ולכל החיים.... ואני נשארת כאן בחיים בשביל לזכור ולהזכיר אותך, בכל יום, להיות חלק מהמשפחה שלך. כפי שאת אמרת, שהמשפחה שלי היא המשפחה השנייה שלך, אז עכשיו אני אומרת אותו הדבר על המשפחה שלך.... אני אמשיך ללוות את עומר, אלה, שגיא ודרור במשך כל החיים שלהם, כמו שאת ליווית אותי. אני אוהבת אותך יעלה שלי ומודה לך על חברות אמת, כזאת שיש רק פעם בחיים. אני רוצה להיפרד ממך עם מילות השיר: " עולם חדש וטוב אני אתן לך כבר במבט כחול את מגלה, כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח, קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה...". איריס בלחטובסקי-ארמן ------------------------------------------------------------------------------------------------- יעלי לפני 3.5 שנים התקשרת אלי, סיננתי אותך כי הייתי באמצע משהו בעבודה. את כהרגלך לא וויתרת, שלחת לי הודעה שזה דחוף, את צריכה שאבוא איתך, שתסבירי בדרך.... הרופאה בזיכרון בקשה שתגיעי דחוף לבדיקה בדגני, הסברת לי לאחר שאספת אותי מהקיבוץ. את הדרך לדגני אני נהגתי כבר. סיפרת לי שבמהלך כל הירידה מזכרון לקיבוץ העברת במעבר בין הלם לבין "קרקור מצחוק" -ביטוי שלך. בדרך לדגני שאלת אותי "טלי, מה אם יש לי סרטן? נחנקתי בפנים, כי הרגשתי שיש ממה. הצעתי שנחכה לבדיקה. הגענו לדגני. בקשת שאכנס איתך. נכנסתי. נבדקת. התיישבת מול הרופאה. אני לידך נשענת עם הגב על הקיר, מביטה עליך בזמן שהרופאה מבשרת לך שכנראה מדובר בגידול, אבל כדי להיות בטוחים, תצטרכי להגיע לבי"ח "כרמל" ביום ראשון. זה היה יום חמישי. סוף שבוע שכל מה שהצלחתי לראות בו היה חושך. אור אמר לי שזה מרגיש כאילו מדובר בגוף שלי... מאז כל שינוי במצבך מחזיר אותי לחדר הרופאה בדגני. יעלי אהובה מנעד האירועים שעברנו יחד מטלטל... שכנות בסטודנטים, לאחר מכן בשלדג 2, חופשות לידה משותפות ועמוסות בביקורים ב"טיפה" ונסיעות משותפות, ועד לטיפולים ב"רמב"ם" ותורים לאונקולוגית ב"תל השומר". ערמות של שיחות בכל נושא אפשרי....החל מאיזו מידה כדאי לקנות לשגיא ב"נקסט" ועד להתלבטות בנוגע לסוג הטיפול שיהיה הכי נכון עבורך... וכל מה שביניהם. קשה לסכם 9 שנים בכמה שורות... ביום שלישי שעבר לקחתי אותך לקטוף תותים מהעץ הקרוב. אני זוכרת שבחרתי לך את אלה שנראים הכי אדומים... שיהיה לך הכי מתוק. אמרת לי "רציתי לתת לך גם, אבל ..." נתקעת. "לא יכולת לוותר עליו" השלמתי אותך. אמרת "נכון" ונקרעת מצחוק. שמחתי. חזרנו הביתה כי התעייפת. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותך. אני מעכלת את המצב כבר כמה שנים ונפרדת ממך מבלי לשתף כבר כמה חודשים, אם לא יותר. נלחמת בשיניים, עכשיו נוחי. אוהבת אותך תמיד טלי קלפר ------------------------------------------------------------------------------ קרבת משפחה סבתה ------- לאה לבנה | ||||
 |
|
