חדש

קורות חייו

ג'ו נולד בויניפג שבקנדה ב - 15.6.1926, בשם יוסף שטיינברג.
עם סיום לימודיו בביה"ס תיכון, באמצע מלחמת העולם השניה, התנדב ג'ו לצבא הקנדי והוא בן 17. כשהסתיימה המלחמה התחיל את לימודיו באוניברסיטה. בתום שתי שנות לימודים, עם פרוץ מלחמת השחרור בארץ, עזב ג'ו את לימודיו והתנדב למח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) - יחידת מתנדבים מהארצות החופשיות שהתארגנה לעזרה למלחמה בארץ.
לארץ הגיע ג'ו באניית מעפילים, כ"פליט" מאירופה, שנוסעיה שבגיל הצבא, עוכבו פה במחנה סגור של האו"ם עד "תום ההפוגה". ג'ו התגנב מהמחנה וביחד עם חבר הלך להתגייס לפלמ"ח. במלחמת השחרור הוא שירת בחטיבת "יפתח" ועמה סיים את המלחמה בפברואר 1949. לקראת סוף המלחמה, יסד, ביחד עם חברים מהמח"ל, גרעין להתיישבות קיבוצית. "הגרעין הקנדי", החל את התגבשותו בקיבוץ אלונים וכעבור מספר חודשים הגיע לקבוצת הצופים ברחובות, ערב עלייתה להתיישבות.
פה, במעגן מיכאל, הקים את משפחתו ובנה את ביתו.
קשיים ולבטים רבים ליוו את ג'ו בדרכו החדשה. זר לתרבות ולשפה, לאקלים ולעבודה פיזית - החזיק בעקשנות האופיינית לו בדרך שבחר.
שנים רבות עבד בעבודות שונות: דייג, קומפוסט, מכבסה ועוד, עד שהגיע לעבוד בעדר הבשר. לעבודה זו התקשר ואותה זכר בנוסטלגיה עד ימיו האחרונים. זיכרונות השלווה של הבוקר בשדות והחזרה עם שקיעה, רכוב על סוסו, נחרטו בנפשו וליוו אותו כל ימיו.
עם הקמת "פלסאון" עבר ג'ו לעבוד שם כמחסנאי וכפועל ייצור. אולם במשך כל השנים לא נתנה לו מנוח השאיפה לסיים את לימודיו במדעי המתמטיקה, בהם ראה את כוחו ויכולתו לתרום את המירב. בגיל 44 החליט להגשים את חלומו ולחזור ללימודי מתמטיקה אליהם צירף לימודי מחשב. בענף המחשבים, שהיה אז בחיתוליו בארץ, ראה את אפשרויות ההתקדמות המתאימות לו ולעתיד התעשייה בקיבוץ. בזמן הלימודים התחיל לעבוד ב"חשב" בתל אביב.
את לימודיו הפסיק ג'ו אחרי שנתיים עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. עם תום המלחמה, עבר לעבוד ב"גרנות" והיה ממקימי מחלקת המחשב שם "מיגר".

באותה העקשנות בה דבק בדרכו ובכל דבר בו האמין, הצליח לבסוף לשכנע את "פלסאון" לקנות מחשב למפעל, עד שהמחשב הראשון נקנה ב - 1980.
בפלסאון הקים את מחלקת המחשב, וביחד עם יונת תמיר הוא בנה את תוכנות המחשוב הראשונות ששימשו את המפעל עד לשנים האחרונות.
ג'ו היה איש חזון עם מבט רחוק המאמין בקיבוץ ובעתידו, בעיקר שם דגש על ההשכלה והקליטה בהם ראה את היסודות לחוסנו ולעתידו של הקיבוץ ועליהם לחם.

בעת האחרונה, עם המעבר ההדרגתי לעידן ההפרטות בקיבוצים, העיר, בחוש ההומור האופייני לו - "אין דבר, כשיפריטו את הכל, נקים קיבוץ...".
ג'ו הלך מאתנו בלילה בחצות, אחרי מחלה קשה שלחם בה ולא יכל לה. מודע מאוד למצבו. וכשם שחי עם מודעות ושליטה בכל אשר תכנן לעשות, כך גם נפרד מאתנו.

יהי זכרו ברוך. 



קשרי משפחה

נכדו זהר חלמיש