חדש

קורות חייה

אדית (רחל) טוביאס נולדה בברלין, גרמניה, ב- 2 בפברואר 1926, בת זקונים לפאני ומקס טוביאס. ההורים היו מבני המעמד הבינוני, יהודים חילוניים שעסקו במסחר.
בגיל שנה, חלתה רחל בדלקת ריאות עם סיבוכים קשים והיה צורך להוציא לה ציסטה מהריאות. שתיים מצלעותיה נכרתו וחוברו בחזרה בעזרת פלטינה. ניתוח מסובך וחדשני מאד באותם ימים. יש לציין גם שהשימוש בפניצילין, שהיה אז ממש בתחילתו ויקר מאד - עזר להציל את חיי התינוקת. עד גיל 3 הייתה בטיפולים ופונקה מאד ע"י כל בני משפחתה.
למדה בבית הספר היהודי בעיר, כי בשנת 1933 כבר היה אסור ליהודים ללמוד בבתי ספר ציבוריים בגרמניה, עם עלית היטלר והמפלגה הנאצית לשלטון.
רחל הייתה חברה בתנועת נוער ציונית - "מכבי צעיר", כמו אחיותיה הגדולות, והמשפחה כולה, תכננה לעלות ארצה בעקבות שתי האחיות הגדולות, נלי וסדי, שכבר היו בארץ.
בשנת 1939, כאשר היה ברור שמלחמה עומדת לפרוץ, ניהלה אמה של רחל מאבק עקשני להשיג עבור בתה סרטיפיקט - אישור עליה לארץ מהשלטון הבריטי. אישורים אילו ניתנו בכמויות קטנות מאד, לבני נוער שעמדו בקריטריונים של בריאות, השכלה וכו'. למרות מחלתה בעבר, השיגה את האישור,
ובאפריל 1939, עלתה ארצה באנייה של עליית הנוער והיא בת 13.
התחנה הראשונה בארץ, הייתה בפנימייה לנוער עולה, בתלפיות - ירושלים. שם למדו הנערים עברית ומקצועות לימוד שונים. לאחר שנתיים עברה יחד עם קבוצת בני גילה, לקיבוץ עין-גב במסגרת חברת נוער.
ב - 1944, הצטרפה יחד עם בני חברת הנוער, לקבוצת הצופים - בפרדס חנה (גרעין ראשון של בוגרי תנועת הצופים שעלה להתיישבות). משם עברו יחד לרחובות והקימו שם, קבוץ זמני שהתבסס על מפעל נשק סודי של התעשייה הצבאית, בתקופה של טרום המדינה.
רחל עבדה במפעל תקופה קצרה ובשנת 1947 יצאה לשליחות, מטעם הישוב בארץ, לגרמניה הכבושה, שם עסקה באיתור, איסוף וטיפול ביתומי מלחמה וילדים פליטים יהודים, שבזמן המלחמה איבדו קשר, נותקו ממשפחותיהם או גודלו ע"י נוצרים ובמנזרים באירופה.
באוגוסט 1949 עלתה רחל, יחד עם חבריה מקבוצת הצופים א', להתיישבות במעגן מיכאל,
וב- 1951, נולדה לה ולאלי זמיר בתם, יעל.
עיקר עניינה ועיסוקה של רחל היה בתחום התיאטרון. עוד בצעירותה נמשכה מאד לנושא זה ורבות התלבטה, האם לצאת ללמוד או להמשיך את חיי הקיבוץ החלוציים.
במהלך השנים, הצליחה לשלב בין שני הדברים והקימה במעגן- מיכאל בשנות ה- 50 וה- 60, חוג דרמטי שהעלה הפקות מפוארות והצגות נפלאות בתנאים המעטים של אז (ציד המכשפות, קשה להיות יהודי, אונדין ועוד...)
רחל השתתפה כשחקנית מן השורה ובעיקר ביימה והפיקה. מחזות זמר, חגי מחזור והצגות בר-מצווה, חגים וערבי תרבות. בהתלהבות של חובבים ובמקצועיות שואפת לשלמות, בביצוע הכולל משחק מעולה, תלבושות מפורטות, תפאורה ואיפור, כיאות לכל תיאטרון.
רק ב- 1967, יצאה לשנת לימודים בלונדון, במסגרת קורס בין לאומי, לבמאים חובבים וזו הייתה הכשרתה המסודרת הראשונה בתחום התיאטרון. כשחזרה הביתה, לימדה דרמה בכתות בית הספר, שיחקה וביימה ב"בימת הקיבוץ", למדה ספרות ותיאטרון באוניברסיטת תל-אביב ולימדה בחוג לתיאטרון של סמינר הקיבוצים.
רחל מילאה שורה של תפקידים ציבוריים במעגן-מיכאל ובתנועה הקיבוצית והייתה פעילה ומעורבת מאד בחיי הקיבוץ (מזכירת קבוץ, מרכזת ועדת תרבות, המדור לתרבות בקבוץ המאוחד ועוד...), חייתה כחברת קיבוץ, מתוך הכרה ובחירה וגישתה הייתה מאז ומתמיד הומנית וליברלית עם דגש וההבנה לצרכיי היחיד בתוך הכלל ואהבת האדם.
ב- 1972, התגייסה לעזרת קיבוץ חדש שקם ברמת הגולן - אלרום. שם לימדה והדריכה את החברים הצעירים בנושא קיבוץ, ערכיו וצורת התארגנותו. תקופה זו הייתה קשה מבחינה פיזית (תנאי חלוצים, מלחמת יום כיפור וכו') אבל גם מאד מספקת.
בשנת 1977, חלתה רחל בסרטן וגידול ממאיר הוסר מראשה. ב- 25 ביוני 1978, נפטרה אחרי מחלה קשה וממושכת. במהלכה ועד רגעיה האחרונים, טופלה ע"י חברותיה בקבוץ, במסירות ואהבה רבים.
יהי זכרה ברוך.