קורות חייו
אבא נולד ב-1926 בתל-אביב, למשפחה מסורתית-דתית. כמה ימים לפני בר-המצווה שלו נפטר אביו, ואבא בן ה-13 נקרא לפרנס את המשפחה.
את כיתה ט' עדיין סיים בלימודי ערב, כשהבקרים מוקדשים כולם לעבודה. התעודה שקיבל אז שיקפה את קשייו העצומים לעמוד בשתי המשימות גם יחד, ואבא הפסיק את לימודיו והקדיש את כל זמנו לעבודה.
אירוע זה טבע את חותמו על אבא, ששנים רבות אחר-כך חשש ומאן לצאת ללמוד, אם כי היה אינטליגנט ואוטו-דידקט, ורכש בכוחות עצמו השכלה רחבה. בתחום המוזיקלי לא נפל ממקצוענים רבים, בהיקף ידיעותיו ובכשרונותיו.
אבא הלך לתנועה, להכשרה ולפלמ"ח, היה ממקימי קבוץ איל, ולחם במלחמת השחרור, בחטיבת "הראל". עד היום כרוכה הכניסה לבאב-אל-וואד בזיכרונות סיפוריו של אבא על ליווי השיירות לבירה הנצורה.
במלחמת השחרור, ניחתה מכה נוספת על המשפחה, כאשר אחיו היחיד, המבוגר ממנו, נהרג בתאונה במסגרת שירותו הצבאי, שנים אחדות לאחר שיצא בשלום מן השבי היפני, במלחמת העולם השנייה.
משנת 1955 היה אבא חבר מעגן-מיכאל. איש עבודה אדוק, שדבק בקנאות בעקרונותיו. קשה היה לו לחזות בשנים האחרונות, בהתפוררותם של ערכים, שהאמין בכנות כי הם מנחים את החברה הזו. הפער בינם לבין המציאות, היה דבר שקשה היה לו לקבלו. עוד ביומו האחרון, קרא בעניין את העלון שהבאנו לו לבית החולים ושאל על הנעשה בקיבוץ.
אבא היה איש רב-פנים. אנו נרצה לזכור גם את אלו שלא כולם הכירו: אבא הצחקן, הבדחן, בעל חוש ההומור חסר הגבולות, המן הרשע בפורים, ובעל זכות היוצרים על "חיפושית הזבל"; אבא שלעולם לא עשה דבר נוסף, כשהאזין למוסיקה טובה, כי צריך להתרכז. אבא של "שלח את עמי" בפסח, ו"דודו" ו"הרעות" ביום הזיכרון; אבא אוהב השירה, שמתכונן ימים לקראת שיר, חוזר ומקליט עצמו, מקשיב ומשפר, כי לא ייתכן שמשהו יצא פחות ממושלם. אבא הצלם, האמן, ואבא בעל ידי זהב שמתקנות הכל.
קרוב לשליש משנות חייו עברו עליו במחלה וייסורים, להם התקשה מאד למצוא פשר.
אך בניגוד לאחרים, גם מתוך עינויי הגוף, לא התקרב חזרה למורשת היהודית ונותר אפיקורס גאה. לעומת זאת, החל להצר על התרחקותו ממשפחתו ועל שינוי שמו, שלא יותיר לה זכר.
לו יכול היה לבחור ביום מותו, לא היה בוחר ביום אחר מיום הזיכרון, שמשמעותו הייתה כה רבה עבורו.
יהי זכרו ברוך.
*
כָּל הַלַּיְלָה בָּכִיתִי
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
אוּלַי יֵשׁ מָוֶת שֶׁאֵין בּוֹ
אַלִּימוּת
מָוֶת שֶׁדּוֹמֶה לְפֶרַח.
כָּל הַלַּיְלָה הִפַּלְתִּי תַחֲנוּנִי
אֲפִלּוּ אֲנִי עָפָר
תִּהְיֶה בִּי מְנוּחָה
לְהַבִּיט אֶל גָּבְהֵי שָׁמַיִם
וְעוֹד וְעוֹד וְעוֹד
לְהִפָּרֵד מִיָּפְיָם,
כָּל הַלַּיְלָה חָשַׁבְתִּי
בְּרִיּוֹת רַבּוֹת גָּרוֹת
בְּחָזִי הַכּוֹאֵב
וְסִפּוּרִים שׁוֹנִים,
צָרִיךְ לְהַדְלִיק נֵר
וּלְהַבִּיט עֲלֵיהֶם
בְּטֶרֶם אִישַׁן הַמָּוֶת.
(זלדה)
קשרי משפחה
אמו רוזה בריפווקסלר
.png)
