חדש

קורות חייה

היה באמא צרוף כמעט מוזר של החלטיות, כוח רצון, כוח הגשמה מצד אחד, ומצד שני, כל כך הרבה תמימות, אידיאליזם, אמונה בדת ובאנשים, שלפעמים הייתה כמעט רחוקה מהמציאות. רוב האנשים היו יפים וטובים בעיניה. ללא קושי אפשר היה למתוח או לרמות אותה. והיא עצמה ישרה והגונה כמעט עד גיחוך. נולדה וגדלה בפירנצה.
החיים לא פינקו אותה. ונדמה שכל חייה היו מושפעים מטרגדיה משפחתית שקרתה בהיותה בת 11 בלבד, והיא השנייה בן שבעה אחים ואחיות.
בזמן חופשה, בה נמצאו כל בני המשפחה בניצה (צרפת) חלתה אמא שלה, שהייתה גם המפרנסת, בטיפוס שהשתולל בעיר, והלכה לעולמה תוך ימים ספורים. בין בתי יתומים ומשפחות מאמצות, גדלו אמא ואחיה בפירנצה, כי גם אביה לא האריך ימים.
אמא ידעה עצב וקשיים, למרות, שבכל מקום בו שהתה העריכו ואהבו אותה מאד.
מגיל צעיר הדת הייתה לה מקלט נפשי עד סוף ימיה. המפגש עם אבא, היה בוודאי אחד הדברים היפים ביותר שקרו לה בכל חייה. במשפחתו מצאה בית שני חם. הגשימה את חלומה על משפחה משלה ולה הקדישה כל מרצה ומסירותה.
אמא אשת חייל, חזקה, חרוצה ונמרצת. הרבה החלטות גורליות במשפחה, היא יזמה ראשונה. בולטת למשל העלייה לארץ. בגיל כבר לא צעיר ובתקופה לא קלה, מיד אחרי מלחמת השחרור. תמיד הייתה ציונית (גם למדה קצת עברית בצעירותה). לא רצתה להיות רחוקה ממני, שכבר הייתי בארץ, ומגדיאל שגם תכנן את עלייתו.
גם בימים די קשים ברגבים, ויותר מאוחר בגבעת עדה, שם התפרנסו מעבודות שונות, גם כאלה שאף פעם לא חשבו להתנסות בהם, אמא לא הביעה צל של חרטה. כל דבר עשתה בהתלהבות ובהזדהות עם הנעשה בארץ, ובעיקר אהבה והעריכה את הקיבוץ שלנו מאז בואה. עבדה הרבה שנים במחסן בגיהוץ, אחר כך במועדון ההורים, ועד ימיה האחרונים ממש נהנתה לעשות עבודות פשוטות לפלסאון.
רק 15 יום אחרי שאבא נפטר. בדיוק 66 שנים מאז נישואיהם, באפריל 1924 - אמא הלכה לעולמה והצטרפה אליו.
אמא יקרה, אבא יקר - תמיד נזכור אתכם ותמיד תהיו אתנו.

אותות אהבתה של אמא/ ראובן כהן 1983

אותות אהבתה של אמא
כשתילים רכים עמדו בצד דרכי העייפות.
בעיני הסומות
ראיתים מבעד ללילה הכמה,
עורי בעיוורונו אליהם ארג את כיסופיו.
ידעתי מה קטנתם זהריות הגחליליות
בעת קציר תבואה אפל
בליל בו פריי בעצב נאסף.
כהו לכם מוסדות תבל
אך מחשכי הואר בכם משורשיו
כי לצידי הייתם : ליטוף חלקת שיער ,
מבט טהור האהבה, נימת הערש
נשיקות טובות על מצח ועל לחי,
דמעות אושר ויגון בתוכן אני צלול.

 

וכשקרב מותי חיכיתי לו שליו
מכורבל בקונכית דומה שקופה
ואתם לצידי, שוקטים כשני טורי שומרים
מאפרים קמעה בערב הרוחק לחשתם :
"תגע ברוך, ברוך תגע בו,
רק לטפנו לטף שהוא ציפור חרד,
אך צפור חרד הוא בסבכי גנים".
וממלכות נהרה לטפני ברוך
בעדנה נשאני כשושנת זכוכית שבירה
שלא יאונה לה כל רע[
בנתיב המתמשך.

יהי זכרה ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

בעלה  שלמה כהן
בתה דנא לאה