חדש

קורות חייה

אמא נולדה בירושלים, בתקופת המנדט הבריטי אשר שלט בארץ, וזיכרונותיה היו מלאים מתקופת ילדות זאת.
הוריה יהודים דתיים (אב עולה מפרס ואם ילידת הארץ), התחתנו בגיל צעיר יחסית, ולהם עשרה ילדים. אמא שלישית מבין האחים, החלה מגיל צעיר מאד לטפל באחיה הצעירים. בשל מצב בריאותה הרופף של האם, אמא החלה גם לנהל את משק הבית ויותר מאוחר אף לצאת לעבודה בתור עוזרת בית. מחיר ההקרבה היה גבוה מול רצון לגדול כמו ילדה רגילה, ולהשלים לימודים מסודרים לבין דרישת אביה לצאת לעבודה. אמא, הפסידה בשל כך. את תקופת נעוריה עם כל המשתמע מכך. תקופה זו השפיעה הרבה עליה ועל המשך דרכה ואנו הסובבים אותה הרגשנו וכאבנו את כאבה ואכזבתה.
אמא השלימה את לימודיה קצת אחרי יום העבודה העמוס והדחוס שלה, וחלק אחרי הרבה שנים במעגן מיכאל במסגרת "אפעל".
אמא ואבא, הכירו בפגישה דרך שרקה ומוניה אברהמי, אשר שידכו ביניהם. אמא עבדה אצל הוריו של מוניה.

אמא, הגיעה למעגן מיכאל לקראת סוף שנות החמישים. הקיבוץ היה קטן, ליד הים וחילוני, בדיוק ההפך ממה שהכירה בירושלים. היא עזבה בית חם, מאד דתי והצטרפה לקומונה הקיבוצית. מעבר בהחלט לא קל, אך בצעדים איטיים הבינה והשלימה עם החיים החדשים, כאשר על מספר דברים המשיכה לשמור מכל משמר: כשרות בבית בתוך התא המשפחתי, שמירת יום הכיפורים, שמירת החגים לפי עונותיהם מאכליהם וצביונם, שמירת שמחות משפחתיות אותן ציינה בקפדנות.
אמא, עזבה את ירושלים ובאה לחיות עם אבא בקיבוץ, אבל הלב שלה נשאר בירושלים כל השנים במשפחה הגדולה והאוהבת שלה. הקשר עם האחים אחיותיה ואמה היה חשוב מכל.
בשל רקע דתי, אמא לא שירתה בצבא מעולם, אך הייתה מאורגנת ומסודרת כמו כל רס"ר קשוח, לאורך כל דרכה. אמא נהגה לתת ולתת, החל מאחיה הצעירים, אשר זוכרים אותה בתור הדמות המחנכת והמטפלת בבית.
בקיבוץ, אמא לא התבלטה במיוחד, לא חיפשה קריירה, ולא דיברה באסיפה. היא השקיעה את רוב מרצה בנו, במשפחה. היה קשה לה הרעיון למסור את הילדים לבית הילדים בלילה במקום להשכיבם בבית לצידה, לא פעם דיברה הפספוס בדבר. את נעמי כבר גידלה בבית ובכך התנחמה.

חברי מעגן מיכאל יזכרו את אמא אולי יותר מכל, מהתקופה אשר עבדה בחדר חולים, ואשר סעדה ונתנה את נשמתה ומרצה לזקוקים בטיפול.

היה חשוב לה שאנחנו הבנים, נשמור על קשר תמידי לאורך השנים נתפתח ונקים משפחות מאושרות. אמא דיברה הרבה על הדור הבא על הדור הבא שייוולד לנו ומאוד חיכתה לו. אנו שמחים שיכולנו לתת לה ולו קצת רגעים של נחת.
אחת האהבות הגדולות של אמא היה לטייל בארץ (ארץ אהבתה), אמא סחבה אותנו לטיולי ביבה ושאולי, מהם הייתה נהנית מאד.

אמא שלנו נפטרה מסרטן לאחר מחלה ארוכה וממושכת. השאירה אחריה בעל, ארבעה ילדים, שלוש נכדות ומשפחה האוהבת זה את זה.

יהי זכרה ברוך.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קרבת משפחה

בעלה ------- יצחק-יצחקלה נצר