חדש

קורות חייו

כאשר היו מחלקים את חברת הילדים,
לטיול או למשחק - ביקשו הם כולם את יובל.
כי הוא העניק לכולם את חיוכו. חיוכו ומבט עיניו המפיגים
כל מריבת ילדים, ומלותיו - מעטות.
יובל נישא על אהבתם של ילדים,
כי הוא יודע להדליק רק נרות המפיצים אורם.
בנער הקטן והדקיק, היו כוחות נפש נפלאים.
רוחו נשאה את גופו, ללא לאות ובקצב חיים רב.
רוחו נדיבה, שלווה ורודפת שלום. הוא לא הבין
למה זה מתכתשים ומתנצחים אנשים.
כי יובל פשוט אהב את בני מינו.
ברוחו השלווה והטובה, ללא פניות,
כאדם המאושר בחלקו הוא חי אתנו,
וכך הלך מאתנו.
הכאב בלבות ילדינו הגדלים, והם
יישאו בליבם את ידיד ילדותם. ואנחנו
הגדולים נדע לכבד ולחזק את רוחם
של ילדינו.

..."רק ימים אחדים לפני מותו אמר לי : "כמה טוב , בשנה הבאה נהיה בכיתה י' ונלך לכל הפעולות של החברים ."

בחורף, תמיד אהבנו להתחמם ביחד על יד התנור. אחרי שתיית הקפה, יצאנו למרפסת לראות אם יש אור במגרש הספורט, לפני לכתנו למגרש, מילאנו את כיסינו בגרעינים, והלכנו. בדרך כלל עלינו לחדר האוכל, ישר מהמגרש. רק ביום שישי היינו נדברים עם ההורים, באיזו שעה ללכת ביחד לאכול ארוחת ערב. במשחקי הכדורסל שבהם השתתף, תמיד היו אומרים : "איזה קטן, אבל משחק טוב".
הוא היה אהוב על כולם.

יהי זכרו ברוך.
 
 

קשרי משפחה
 
אביו  דן אמיר 
אמו  יעל אמיר יעלי
סבו הרן לביא
אחותו נורית דרור