חדש

קורות חייו

כשחברו את המילים "העצים מתים זקופים" חשבו, בודאי, על אבא - מתתיהו. כמו עץ עבות, זקוף וגא עד יומו האחרון, הסתלק ונשאר עמנו. אבא היה אדם רב פעלים שגורלו קשור בגורל העם, הארץ והמדינה מאז עלה כנער בראשית המאה.

אבא נולד בפולין ובגיל שנתיים עבר עם משפחתו לרוסיה. ב- 1924 עלה לארץ ועבד בעבודות שונות. בשנת 1930 היה בין מקימי האגודה לעזרה מהירה, שברבות הימים נקראה מגן דוד אדום. אבא היה נהג האמבולנס הראשון שאותו גם בנה ושנים רבות עסק בפעולות עזרה וחילוץ. בתקופה זו תכנן, פיתח ושכלל אמצעים להעברה ולפינוי נפגעים, זאת בנוסף לפעילותו בשרות ההגנה. בשנת 1948, כשפרצה מלחמת השחרור, נרתם אבא לבניית שני חדרי ניתוח ניידים שהיוו את הציוד ההתחלתי והבסיסי של חיל הרפואה. במסגרת הקמת החיל, לצדו של פרופסור שיבא, היה אחראי על נושא הלוגיסטיקה וההצטיידות של חיל הרפואה שבדרך. במשך השנים כהן אבא כחבר בהנהלת מ.ד.א. בתל אביב, חבר הועדה לשעת חירום וראש ועדת ההדרכה. למעלה מחמישים שנה היה פעיל במ.ד.א. ת"א ותרם ממרצו, יכולתו וכישוריו להנחלת תודעת העזרה הראשונה ולהעמדת דורות רבים של מתנדבים ואנשי עזרה ראשונה. כל חייו היו המלים "עשה" מעשה" ו"עשייה" תמצית קיומו. מתתיהו הבעל, האב והסב היה יותר מכל דבר אחר - מתנדב. ברוח זו של התנדבות הוא נתן דוגמא אישית, חינך את סביבתו וילדיו. בנכונותו לתרום ולעזור לכל אחד, היה תמיד מופת לכל הסובבים. תמיד כשהיו צריכים מישהו היה הוא הראשון ולעצמו דאג אחרון. בזכותו הצלחנו לפענח סודות רבים, שהכמוסים בהם מבהירים לנו מי אנחנו, למה אנחנו כאן , בארץ הזאת ובעיקר , ויותר מכל בזכות מי. בזכות אבא וחבריו אשר במו ידיהם בנו לנו את הבית הזה, לנו ולילדינו.

אמא ואבא הקימו את ביתם בתל אביב שם גידלו את שלושתנו ובשנת 1991 הגיעו למעגן מיכאל. אבא שתמיד ראה בעבודה ערך עליון מצא את מקומו במחלקת הניאגרות בפלסאון ועבד שם עד לחודשי חייו האחרונים. אם בתחילה היה אבא נוהג לומר שבקיבוץ הוא האבא של ברוריה, הרי שלימים נעשה ברור לו שהוא מתתיהו בזכות עצמו. הוא רכש לו ידידים וחברים רבים שידעו להעריך אותו, להעניק לו חום ואהבה, והוא מעומק לבו, הכיר להם תודה על כך. בשנותיו אלו בקיבוץ הוא ראה במעגן מיכאל בית אמיתי, נקשר למקום ולאנשים ולמרות שמותה של אמא העיב על שנים אלה, הן היו מאושרות, מכובדות ומלאות תוכן. אבא זקף את השנים שנוספו לו בקיבוץ לא רק לחוסנו הפיזי, אלא גם לסביבה יוצאת הדופן שהיטיבה עמו והוא העריך מאד את החום והיחס מכל הסובבים אותו.

בדעה צלולה, כצדיק, נפרד מאתנו בערב יום הכיפורים בחיק המשפחה והחברים, מוקף באלה שכל כך אהבו אותו.

יהי זכרך ברוך.

 
קשרי משפחה 

אשתו  שרה אלוני 
סבא של  אורית  הירש