חדש

קורות חייה

קשה להשלים עם המוות ועד כמה שתהיה מוכן לו, הוא תמיד בא עליך בחטף. עצם העובדה שאדם שהיה קרוב לך שנים רבות, שהסכנת עם נוכחותו והתחשבת בו, נמוג לפתע ונעלם, היא בלתי נתפסת וקשה להשלים אתה ולחיות אתה.

12 שנים הייתה פינה בתוכנו. היא באה אלינו, מיד לאחר מות בעלה. הייתה זאת החלטה תוך שיקול דעת, מיד לאחר הלוויה, נשארה אתנו תוך הכרה שאין לה מקום אחר, אלא ליד בנה היחיד ונכדיה.
בשנים הראשונות, השתדלה לתרום למשק בעבודתה כתופרת ואפילו הדריכה את בנות בית הספר הבוגרות, בצעדן הראשונות בתפירה. היא הייתה מאוד חרוצה ופדנטית ועוררה תמיד רושם אצילי. בהיותה פרושה מן החברה ומבודדת, חיה היא את חייה בעיקר עם בני משפחתה.

בשנים האחרונות, גברה עליה מחלתה ולאט תוך סבל רב ולמרות מלחמתה העיקשת, הכריעה אותה לבסוף. וכך באו לסיומם חיים מופלאים, רצופי מאבקים בלתי מתפשרים עד תום.
פינה נולדה ברוסיה בשנת 1900 במשפחה יהודית אצילה וקפדנית, למדה בגימנסיה רוסית לבנות, עם לא מעט גילויי אנטישמיות. ב- 1921, עלתה ארצה כשהיא צעירה ובוטחת בעצמה, מיד נתקלה בחיים קשים ומרים, תוך מלחמה על פת לחם ומקום מגורים עלוב, בחולות תל אביב. כשתינוקה נולד כעבור שנתיים חייה נהיו קשים עוד יותר. כעבור שמונה שנים, יוצאת המשפחה לצרפת, עקב מחלתו של אבי המשפחה ותוך תקווה למצוא חיים טובים יותר. התקוות לא התגשמו במלואן, אולם בחזרתם לארץ כעבור שש שנים, היה בידיה מקצוע טוב שלמדה אותו בצרפת, כשהיא מפרנסת את המשפחה תוך כדי לימוד. גם בארץ עבדה רוב שנותיה. תוך כדי השנים החולפות, באו גם שנים יותר טובות של רווחה יחסית. רק בשנים האחרונות לפני פטירת בעלה , כשאריה כבר עזב את הבית והקים את משפחתו בקיבוץ, באו עליהם שנים של רוגע ורווחה. שנים אלו לא נמשכו זמן רב, הם נקטעו לפתע עם מותו הפתאומי של אבי המשפחה. פינה לא נכנעה אף פעם, תמיד ידעה לשוות למצבה, מראה של אצילות וגאווה ולא להראות כלפי חוץ, אפילו לאנשים הקרובים ביותר, את מצבה האמיתי.

גאה ואצילית ואינה נזקקת לעזרת איש ובוטחת בעצמה, ככה הכרתי לפני 30 שנה וככה היא נראתה בעיני, עד הסוף ודמותה זו תישאר חקוקה בזיכרוני לעד.

יהי זכרה ברוך.