לחץ כאן לאתר של נאור
אהבנו ואוהבים ...
נאורי, נאורי, אין לנו מילים... אין לנו מילים להיפרד ממך... אין לנו מספיק מילים לתאר אותך... וכיצד נוכל להסביר כמה אנחנו אהבנו ואוהבים אותך. בחור עם כל כך הרבה תכונות שעסק במגוון כל כך רחב של דברים. איך אפשר להתחיל?
נאור אתה הפכת אותי בפעם הראשונה לאמא. אתה הראשון שלי, הבכור שלי ואיתך התחלתי את דרכי כאמא.
תמיד הרגשת אחראי על יניר, אילון ולירן. פעם בשיחה ביננו, סיפרת לי כמה זה ברור לך שאתה תמיד תהיה אחראי עליהם, תמיד תשגיח עליהם כאחיהם הגדול... אבל שכחת לשמור על עצמך, נאור שלי.
כאשר יניר נפגע בפיגוע, אנחנו היססנו לצלם אותו, אתה ישר לקחת את הפיקוד והצילום בוצע. ועם הישירות הזו, היית מספיק רגיש לזכור שיניר סיפר, כדרך אגב, שהוא איבד בפיגוע שוקולד מיוחד שקנה לעצמו. ועם אותה ישירות חזרת תוך כמה דקות מהכלבו עם אותו סוג שוקולד.
אתה היית כתובת לאילון בנושאים רבים, ולאחרונה ייעצת לו רבות בנושא הצבא. בשבילו היית האח הגדול שעמו יכול היה לדבר וגם להתווכח על המון נושאים.
לך וללירן היתה הזדמנות להתקרב במיוחד בתקופה האחרונה כשיניר היה בחו"ל ואילון היה בצבא. כמה אהבתם להשתולל ביחד, כמה היא אהבה ללוות אותך לשמירות במדגה בלילות. אפילו באמצע השיעורים בבי"ס ניסתה ליצור איתך קשר, כשעברת עם הג'יפ, היתה מספרת לנו בגאווה אם הצליחה.
כולנו נתגעגע לעיניים הסקרניות והגדולות שלך ולחיוך המקסים שלך. אהבת והתעניינת בהכל. מגיל צעיר אהבת את הטבע, הים והספורט.
כל תחום הלך והתרחב עם הזמן.
אהבת את הים והפכת לגולש עם הגלשן ועם המצנח.
התחלת לצלם את הטבע והים, וגם בתחום הצילום התפתחת.
ענפי הספורט התרבו. ככדורגלן ששיחק בקבוצה של מעגן מיכאל תרמת רבות לניצחון באליפות האיזורית ובגביע האיזורי. כמה שמחת שהצלחתם בדבל.
גם שיחקת טניס, כדור סל, רולר בליידס וסנו בורד, ואפילו השתתפת בצניחה חופשית.
רק לפני חודש קראת לכולנו ושיחקנו ביחד במגרש הטניס, דבר שלא עשינו הרבה זמן.
מכל המעגלים השונים הללו צברת חברים רבים מגילאים שונים.
כמה חברים רבים היו כאן לספר עליך חברים שאהבו אותך ובאו לחלוק איתנו את הכאב. אילו מאמצים הם עשו להגיע למרות המצב והמלחמה.
אם היית רואה איך חבריך התארגנו והכינו את מעגל הגולשים. כולנו הלכנו לים והיה טקס לאור השקיעה. כל הגולשים כולל האחים ונטלי (היית גאה בהם) עשו מעגל בים ושמו את הגלשן שלך באמצע. אלון ברך בים ולאחר מכן זרקו כולם את מחרוזות הפרחים שלהם על הגלשן שלך.
נאורי, נאורצ'יק שלנו – אנחנו נתגעגע כל כך...
לקול שלך, לחיבוקים החזקים שלך, לרגישות והעדינות שלך, לאהבה שלך ולנוכחות החמה והמרגיעה שלך.
כל כך הרבה געגועים ואנו נשארים ללא מילים.
תמיד נאהב אותך ותמיד, תמיד תהיה חלק מאיתנו.
אמא ואבא והאחים
--------------------------------------------------------------------------------
נאור יפה שלי / נטלי
הבטחתי לך שאם תמות אני אקריא משהו, אבל אני לא יודעת איך להיפרד ממך לתמיד.
כשהיית בדרום אמריקה, שלחת לי פרחים לכבוד יום האהבה וביום האהבה האחרון נהרגת. היום אני מביאה לך פרחים לקבר שלך.
אני לא מבינה איפה אתה ואיך יכול להיות שככה הלכת במלחמה שכל כך לא האמנת בה.
מותק שלי, אני כל כך מתגעגעת אליך ולא מבינה איך זה פתאום נגמר.
היינו כל כך מאושרים, היתה בך אופטימיות כל כך גדולה, אהבת כל כך את החיים ונהנית מכל רגע.
תמיד רצית להישאר צעיר לנצח ולא להתבגר.
אני זוכרת שבהתחלה שהכרנו חשבתי שאתה ילד ואין סיכוי שבעולם שאהיה איתך. אבל אתה לימדת אותי שהאהבה תמיד, תמיד מנצחת, ואמרת שלא ניפרד לעולם. אהבנו. כל כך אני אוהבת אותך.
מותק שלי, תמיד היית בשבילי, דואג, תומך, מפנק, מנשק ומחבק רק שלא יקרה לי כלום. תמיד אמרת לי שאין דבר שעושה אותך יותר מאושר, מלראות אותי שמחה ושאם קורה אסון צריך להמשיך הלאה, ולא להסתכל אחורה.
אתה שוכב כאן בתוך הארון, מכוסה באדמה, ואני כל כך רוצה לחבק ולנשק אותך, אני פשוט לא מבינה מה אתה עושה פה למטה. רק תבוא ותגיד לי שהכל בדיחה ואתה סתם עובד עלי, אתה עם ההומור השחור שלך.
הלב שלי נשבר לרסיסים ואתה לא פה כדי לתקן אותו.
נאור, תמיד קראת לי מושי, מלשון מושלמת ותמיד שאפת לשלמות ורצית את הטוב ביותר בכל דבר.
אני לא מאמינה שלא תחזור.
בשיחה האחרונה שלנו, כשאמרת שאתה נכנס, אמרתי לך שאני לא רוצה שתמות, שיש לנו עוד כל כך הרבה תוכניות לעתיד משותף.
יפה שלי, מקווה שאיפה שאתה נמצא, יש גלים לגלוש עליהם, שלג לעשות סנובורד ואולי איזה מגרש כדורגל וכמה בירות. אני מקווה שאין שם מלחמות ושטוב לך, הכי חשוב שיהיה לך טוב.
לימדת אותי כל כך הרבה – אם זה לעשות סנובורד, על הדגים והציפורים, על חברות ועל מה זאת אהבה.
היית לי חבר, אהוב ואבא, היית קורא לי ילדונת.
אני רוצה שתחזור כבר, שתעיר אותי מהסיוט הזה שכל כך פחדתי ממנו, שתגיד לי שזה לא נכון. אני עדיין מחכה לראות את התלתלים שלך עולים במדרגות ואת החיוך המקסים שלך.
אתה גיבור בשבילי ותמיד תישאר.
תודה שהענקת לי שנתיים מופלאות של אהבה ואושר.
רק בבקשה תן לי להרגיש אותך, תבוא אלי בחלומות.
נאור, אין ברירה וחייבים להיפרד. אני מתגעגעת כל כך ואוהבת אותך תמיד ולעולם.
שולחת לך נשיקות וחיבוקים. אני אוהבת אותך.
שלך תמיד,
נטלי
--------------------------------------------------------------------------------
קאלו / מהצוות
אחד עשר לוחמים סיימנו את המסלול.
אחד עשר. במסמכים ובתרגילים לפני סוף המסלול הרגשנו על כתפינו ועל גבינו, בדיוק עד כמה המספר הזה נמוך, שהרי המשקל שיש לסחוב הוא אותו משקל, בין אם הוא מתחלק בין 20 לוחמים או שניים.
אחד עשר. כאשר התחלנו לחלק בינינו את התפקידים בהכנות הצוות לאימונים ולמבצעים, הבנו עד כמה קצרה היריעה, שהרי האחריות הרובצת על הצוות וההכנות הנדרשות הן אותו דבר בדיוק ולא משנה כמה לוחמים מונה הצוות.
אחד עשר. כאשר היינו צריכים להשאיר לוחמים ביחידה לצרכי כוננות, הרגשנו עד כמה צוות קטן סובל מכך, מכיוון שצוות צריך להשאיר מספר קבוע של לוחמים ולא משנה מה גודלו.
אחד עשר. כבר אז הבנו שאנחנו קצת... אבל אף אחד מהדברים האלה מעולם לא הפריע לנו, להיפך. קטנים מספרית ככל שהיינו, הצלחנו כצוות להתבלט ולהוביל, בכל דבר שבו נגענו ובו עסקנו. איך זה יכול להיות? התשובה לפרדוקס הזה היא במשקל העצום שהיה לכל אחד ואחד מאיתנו והחשיבות הגדולה שהיתה לכל פרט בצוות.
עשרה. זוהי כמות האנשים שנשארנו כיום. גם ככה נלקחה כמעט עשירית מאיתנו – כמות קריטית אם מחשבים את זה בצורה מתמטית, אבל החור שנפער והמכה שספגנו אנושה בכמה עשרות מונים מכל חישוב מתמטי או לוגי הקיים על פני כדור הארץ. נלקח מאיתנו בשר מבשרינו ועצם מעצמותינו, ולא זאת בלבד – אלא שנלקח מאיתנו הטוב ביותר.
קאלו, בשבילנו זה תמיד מה שהיית – מילה אחת קצרה, ארבע אותיות. למרות הניסיונות החוזרים ונשנים של הוריך וסביבתך מבית להצמיד לך את השם נאור, אנחנו העדפנו להתעלם ממנו ולדבוק בשלנו. לא מתוך כוונה רעה, אלא בגלל מה שהשם הזה היה בשבילנו. קאלו זה לא רק האדם שהיית. זה אופן דיבור, זה צורת הליכה, זה סגנון חיים, לבוש, התנהגות – עולם ומלואו. עולם ומלואו של לוחם אדיר, חזק מעבר לכל שיעור, אף פעם לא מוותר, אף פעם לא אומר "קשה לי". עולם ומלואו של חבר מדהים, נאמן ואוהב, בחור ביישן וטוב עם מעטפת מחוספסת ונפש עדינה.
לבסוף, בנימה אישית – קאלו, מהיום הראשון שלנו במסלול כחיילים, ועד ליום האחרון בצבא כלוחמים – לא נפרדנו. ישנו באותו אוהל ובאותו חדר במשך שלוש וחצי שנים. אהבתי אותך מעבר למה שמילים יכולות לתאר ואפילו הוכתרנו בשלב מסויים כבעל ואשה בפלוגה.
הכרתי אותך כלוחם, וידעתי תמיד שאני אוכל לסמוך עליך שתהיה שם בשבילי ולא משנה מה יידרש לכך ממך. נתת לי שקט נפשי כאשר ידעתי שאתה הוא זה שעליו אני צריך לסמוך. הכרתי אותך כחבר, ויחד יצאנו לשתות ולבלות וגם דיברנו. אבל עם כמה שהכרתי אותך, זה לא מספיק לי – כי בחתונה שלך אני כבר לא ארקוד, את הילד שלך אני אף פעם לא אחזיק ואת שאר החיים אעשה בלעדיך...
קאלו, בכל מקום ובכל קרב תמיד נלחמנו יחד. אבל בקרב האחרון שלך לא הייתי. לא הייתי שם כאשר היית גיבור ורצת באופן אוטומטי לטפל בפצועים אשר היו זקוקים לך. לא הייתי שם כדי להסתכל עליך בפעם האחרונה ולנסות לעזור לך ולא הייתי כדי לחבק אותך אח"כ ולהגיד לך כמה שאני אוהב אותך. ואני מבקש ממך סליחה קאלו, סליחה שלא הייתי שם כשהיית צריך אותי...
אבנר, ברברה, נטלי ושאר המשפחה – היינו דומים לפני כן באהבתנו לנאור, כל אחד בדרכו שלו וכעת אנחנו מאוחדים בכאב ובשכול שנותר לכולנו. לעולם לא נעזוב ולא נשכח, זאת אנחנו מבטיחים.
מהצוות
--------------------------------------------------------------------------------
קאלו / מצוות המדגה
ראיתי אותך בפעם האחרונה ביום שבת בערב לפני שבועיים, קיבלת כבר צו 8, ארזת ציוד והתקשרת לבקש שאביא לך את הכובע ומשקפי השמש מהמדגה. ישבנו ביחד אצלך עם נטלי ודיברנו.
לפני שנפרדנו אמרתי לך ספק ברצינות ספק בהומור: "קאלו אם יורים עליך תתחבא". כי בעיני אתה הרי איש של חיים של שמחה ושל צחוק. ככה הכרתי אותך במדגה וכל כך רציתי שתחזור מהמקום הארור הזה לכאן,ליופי ולשלווה של בריכות הדגים.
לצערי הכרתי אותך רק כשנה וחצי מאז שהצטרפת אלינו לצוות המדגה וגיליתי את התכונות שכל כך אהבתי בך.
אהבתי את השלווה שלך, קור הרוח, את זה שמשום דבר לא נשברת ומכלום לא התרגשת, שאף פעם לא עשית רע לאף אחד, שהיית מקצוען בעבודה, אבל גם ידעת לקחת הכל בקלות ולחפף כשצריך.
אהבתי לראות אותך עושה רק מה שאתה רוצה ופשוט נהנה מהחיים.
גרמת לאנשים ליהנות להיות איתך, אז מה הפלא שהילדים במדגה פשוט העריצו אותך.
אני לא אשכח את הויכוחים הסתמיים והלא חשובים שכל כך אהבת להתווכח איתנו, ותמיד, אבל תמיד, בסוף התברר שאתה צדקת – כל כך הרבה התערבויות הפסדתי בגללך.
נאור – אני זוכר איך כל יום לפני ארוחת בוקר וצהריים עשית עליות מתח ומקבילים. היית כל כך חזק והיה לך גוף כל כך מושלם, אם התלתלים הג'ינג'ים שהיו סימן ההיכר שלך, עד שפעם מישהו אמר עליך שאתה נראה ממש כמו אל יווני. מסתבר שגם אל יווני לא יכול מול המלחמה הזוועתית הזאת.
קאלו, היית מבוגר ממני רק בשנתיים, אבל למדתי ממך המון: בעיקר איך לקחת הכל בקלות, ליהנות מהעבודה ומהחיים, למצוא את הפינה שלך בעולם.
תמיד אמרתי עליך שאתה דוגמא בשבילי למישהו שתמיד מסתדר בחיים ואני לא יכול לקלוט ולהבין שעכשיו נצטרך להסתדר בחיים בלעדיך.
קאלו, לא אשכח לעולם את אחת השיחות האחרונות שלנו כששאלתי אותך למה אתה לא רוצה להיות מנהל צוות במדגה, ענית לי: "שמע זה לא בשבילי אני לא אוהב להגיד לאנשים מה לעשות, כל מה שאני רוצה ומה שמעניין אותי זה דבר אחד: אחרי ארוחת צהריים ללכת הביתה, להתקלח, לחכות לנטלי ולהיות איתה". זה מה שהיה חשוב לך בחיים.
אז עכשיו שאתה כבר לא איתנו, אנחנו מבטיחים לנטלי ולכל המשפחה שלך שתמיד נהיה פה בשבילכם, ננסה לעזור במעט שנוכל.
כל כך רציתי שתחזור כבר מהמלחמה, ליופי, לשלווה ולשמחה שבמדגה.
לא העליתי בדעתי שתחזור לפה, לשלוות נצח ולדממה של בית הקברות שבלב בריכות הדגים.
נאור, אנחנו אוהבים אותך, ונזכור אותך תמיד.
צוות המדגה.
--------------------------------------------------------------------------------
רוצים לחבק אותך חזק חזק... / בני הכתה
יושבים כולם, שקטים, חושבים עליך, ולכל אחד רצה בראש תמונה אחרת שלך. יושבים בבית האוהב והחם שלך, שפעם אחרונה אירח את כולנו ללזניה.
קלואידי, חבר שלנו אהוב ואח שלנו יקר –
גבר של רוח
גבר של גלים
גבר של שלג
גבר של האדמה והעבודה
גבר של המשפחה והאהבה
מחייך בביישנות ומביט בהבנה
מפזר מנות קטנות של שנינות תוך כדי שיחה
ותמיד זורק מילה טובה
מופיע במרכזו של כל זכרון ילדות
בכל התמונות
ובכל הסיפורים המצחיקים
תמיד קלואידי עושה שטות ויוצא ממנה בקלות
לכל שאלה יש לך תשובה והסבר
פיסות מידע בכל מיני תחומים נאספות אצלך במאגרים
סתם פשוט כי אתה רוצה לדעת ולעזור.
אף פעם לא עושה עניין משום דבר
אין משימה מסובכת מידי בשבילך. תמיד תמצא את הסבלנות – למצוא לה את הפיתרון.
הכל כל כך פשוט בשבילך. כאילו ידעת שאין לך זמן, אז פשוט חשבת על מה שחשוב באמת,
וכל מה שאפשר ללמוד ממנו וליהנות ממנו – התוודעת אליו.
מעכשיו השמיים רק ילכו ויתכהו.
רוצים לחבק אותך חזק חזק פעם אחרונה
ולצעוק שלא תלך בבקשה.
אוהבים אותך כל כך,
בני הכיתה
--------------------------------------------------------------------------------
תן לנו כח להמשיך.. / שלום ביטון - יד לבנים
נאור יקר,
בנפילתך הטרגית – יש שתיקה, יש שברון לב עד כדי ריסוק כל הקולות,
יש הרמת קול בלשון בוכיה, עד כי יבכו שמיים על אובדן חיים ונפש צעירה אשר כל העולם לפניה.
ובין רגע החיים נגדעים לכל דממה.
החיים מתענים בכאבם, שתיקה כבדה רובצת בנו והצער משאיר סימניו עלינו.
היה לנו אותך נאור, והנה אנו עומדים בפני ארון דומם והלב משתתק ודממה רועמת.
שירת חייך באמצע פסקה.
כמהים ונכספים אנו אליך נאור – אבדת לנו וגדול הכאב, נותרנו חצויים וגילינו כי האהבה היא צורך כואב.
נאור היקר, לעולם לא נישכח אותך!
מאור פניך הזוהרים מזכירים לנו רגעים נפלאים,
רגעים קסומים את הכאב הנורא הזה שבו נהפך הממשי לזיכרון.
הוי אלוהים צוהר הגעגועים נפער מדי יום,
חוס עלינו הכואבים, הבוכים והצועקים.
תן לדממה שלנו קול, תן לנו כח לכאוב ולא להישבר.
תן לנו לבכות ולא להתמרמר, תן לנו כח להמשיך ולזכור.
שלום ביטון,
יד לבנים – קרית ים
--------------------------------------------------------------------------------
ממני ליקום
יום ועוד יום
שיגרה ברוכה
עצב, כעס, הנאה ושמחה.
ואז באה הודעה
מביאה כאב שמפלח את הנפש
פורם את חוטי הנשמה
מאיים למוסס את הגוף
אבל מתעלל ומשאיר לב פועם,
מוח מתייסר.
כמה כאב אדם מעוצב לעבד?
כאב אב על אובדן ילדו?
זעקת אם על אובדן ילדה?
היש כאב גדול יותר?
הייתי מולו וראיתיו
הוא נשאר מאחור
כאב אינסופי ללא גבולות עוצמה וזמן.
ביומי האחרון
אנסה שוב למסור את הכאב.
מוקדש לאבנר וברברה
ולמי שחווה אובדן
חגי אשבל
--------------------------------------------------------------------------------
.png)
