אמא / לוצ'אנו פבארוטי
(תרגום השיר: כרמל כהן) 

אמא, אני כה שמח 
כי אני שב אלייך. 
שירי מספר לך 
כי זהו יומי היפה ביותר. 
אמא, אני כה שמח, 
אז מדוע שנחיה לחוד? 
 
אמא, רק עבורך 
שירי ממריא ועף. 
אמא, תישארי לצידי 
ולא תהיי עוד לבד. 
כמה אני אוהב אותך! 
מילות האהבה הללו 
שליבי לוחש לך 
אולי כבר לא בשימוש. 
 
אמא, את היא שירי היפה מכול, 
את כל חיי 
ולעד לא אעזוב אותך שוב. 
 
אני מרגיש את ידך העייפה 
מחפשת את תלתליי הזהובים. 
אני שומע את קולך לוחש, 
שיר ערש מפעם. 
היום, את תלתליך הכסופים 
אני רוצה לחבק אל ליבי.

------

אמא נולדה בנובמבר 1946, בעיירת החוף בלקפול שבאנגליה. בגיל 5 עברה עם משפחתה להתגורר במנצ'סטר.

אמא ציונית וסקרנית, בחרה בגיל 20 לעלות לישראל היישר לאולפן בקיבוץ, שם הכירה את אבא, גם הוא עולה חדש, ויחד הקימו כאן את ביתם.

לאמא שלנו עולם פנימי מופלא – הייתה מחוברת מאוד ליהדות ולקבלה, מרותקת מהיסטוריה, עסקה כל חייה באומנות ויצירה בכישרון גדול, אהבה טבע, לעבוד בגינה ובעלי חיים, לנגן ולשמוע מוזיקה טובה, ואהבה מאוד את הבית שלה ושל אבא, איתו חלקה אהבה וחברות גדולה וארוכת שנים.

אמא שלנו הטובה בחרה להיפרד דווקא בשבת, ביום של קדושה, מנוחה ושקט שכל כך אפיין אותה, רגע לפני התחלה של שנה חדשה.

את כבר חסרה לנו מאוד.
אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אלייך מאוד,
המשפחה.

------

אמא יקרה,
את האישה הכי טובה שאני מכירה. הכי עדינה, הכי נעימה, הכי סבלנית, טובת לב לכולם, הכי מקבלת, הכי צנועה, הכי נדיבה ותמיד אופטימית ומלאת חיים וחזקה.
תודה שאת אמא שלי, תודה שתמיד עשית את הכי טוב שלך בשביל כולנו, תודה על האדם המתוק והמופלא שאת.
עכשיו את יכולה לנוח. אני בטוחה שהנשמה הטובה שלך תגיע לעולמות יפים וצבעוניים כמו הציורים שלך.
אני אוהבת אותך אמא טובה שלי,
תמיד תהיי בליבי.
אביטל.

------

My dear grandmama,
The most humble, kind and generous soul I have ever had the privilege of knowing, and to call my grandmother.

A spiritual woman, a true believer in peace, love and selflessness. An artist that has inspired me greatly.
Your emotional capacity and compassion knew no bounds. You loved people, and believed in them. You loved animals and they loved you back. You are truly intertwined with the earth and with your emotions, unlike anyone else.

I wish to live in a world where people are more like my grandmother. And I wish that I could be like you too.
I am forever grateful for your kindness, for all you've ever done, and for the honour of being your grandson.

I will always remember you with great love.
May you rest in everlasting peace,
Dean.

-----

כרמן יקרה שלי,
קשה לי מאוד לעמוד כאן היום ולהיפרד ממך.

הגעתי לקיבוץ כאולפניסטית כשהייתי בקושי בת 18. הייתי צעירה מאוד, רחוקה מהבית, ולא ידעתי עדיין כמה משמעות תהיה לאנשים שאפגוש אז בדרך.

את וגוידו הייתם זוג צעיר מאוד, ולמרות גילכם הצעיר פתחתם בפניי את הלב, את הבית, והצעתם לי להיות בת חסותכם בשבתות ובחגים. עבורי זה היה הרבה יותר מהזמנה לבית. זה היה חום, משפחה, תחושת שייכות ואהבה בתקופה שבה כל כך הייתי זקוקה לכך.
ומאז נרקמה בינינו חברות שהלכה איתי לאורך השנים.
מודה לך על כך שהיית לי חברה כל כך טובה.
נסיה.

-----

Carmen.
My heart is broken. So hard to believe that you are no longer with us. You were so brave and battled every day to conquer this terrible disease, but to no avail.
I will miss coming to visit nearly every day this past month, bringing you and Guido homemade biscuits and having our little chat together.

For over 50 years We have been neighbours, living next door to each other all this time. When we moved to scunat Rasco we all decided to move together, you and Guido, Rifka and Yoram, Denis and I. We refused to be separated.

Our children grow up together, travelled to Eilat many times and celebrated birthdays together.  How we all loved to eat pizza that's Guido cooked for us. These were happy days indeed. We went through many hard times together, ups and downs, but still remained friends till this day.

Carmen was a real "homebody" as we say in English. Loved being home, looking after the house and Guido. A wonderful wife and grandmother whom she showered with love and affection to her children and grandchildren. But under that unassuming and quiet personality burst forth an amazing artistic ability.

Carmen studied painting and drawing, and her pictures were so full of emotion and life. The waves crashing in the sea in the ocean. She painted people and beautiful views. Each painting full of colour. She also painted on ceramic plates and to this day I have a picture of the sea hanging on the wall in my bedroom.

She also studied Kabbalah which she really enjoyed, and we had some very interesting discussions on the subject.

On a funnier note – Carmen also had a habit of every couple of months rearranging the furniture in the living room. Moving the sofa, coffee table, chairs. Poor Guido would come home and couldn't figure out where his favourite chair was. It probably went back to its original place the next time Carmen decided to move everything again in a few months time.

To Avraham, Neomie and Alon, Avital and Shey, and all the grandchildren, please look after Guido so that he won't be alone at this sad time.
At times like this, when a loved one dies, all the family come together to help. But there is always one member who takes charge and organises everything. I want to thank Avital especially – coming every day to look after Carmen, taking her to the hospital every week for treatments, making sure that Carmen ate her meals and took her pills. You did everything possible to make her as comfortable as possible.

Carmen, may your dear soul rest in peace. 
You will never be forgotten. 
Your loving friend and neighbour,
Carol.



 

-----

כרמן יקרה, 
שקטה כמשב הרוח 
סובבת בין לבין, 
בלי לדחוף
בלי לתפוס מקום 
בלי לחולל
מהומות גדולות.
אוהבת את אלוהים 
ואת כל מה שקשור בו
בכל לבבך ובכל נפשך
באופן אחר עדין כל כך.

"תסתכלי כמה יפה הכול 
יש לנו מזל גדול!
תראי כמה הכול פורח..."
כך אמרת לי כשרק חזרתי לקיבוץ,
ביקשתי ממך ומגדעון להצטלם
לסרטון ל"יוצרים מקום". 

ישבתם חבוקים על נדנדת העץ בגינתכם,
גדעון שר לך סרנדה באיטלקית כמו פאברוטי
ואת הסמקת עד
לשורשי שערותיך 
והתגלגלת מצחוק כנערה...

נקשרה בינינו 
חיבה מיוחדת, 
מפעם לפעם
עצרנו על השביל
והחלפנו רשמים
על ספרים.
בעיני תכלת 
בוהקות סקרניות  
סיפרת לי על סופר חדש שגילית לאחרונה,
מאמר, הוגה, רב, 
חוקר או פילוסוף.
התפעלתי מהשקיקה המתמדת לדעת 
להבין, להעמיק
בדברים של אמונה.

בחודש מאי האחרון הצעתי לך ללמוד משהו ביחד, חברותא סביב
טקסט שמדבר על דברים ששתינו אהבנו ללמוד, 
אמרת: "אולי כשתחלוף התקופה הרגישה הזאת נדבר שוב..."

נדיר לפגוש אישה בגילך שמצליחה לדבוק
בדרך פנימית משלה,
דרך שעוזרת להתעלות מעל
מושגי העולם הזה, 
הצער, הדאגה, הכאב, 
מנת חלקו של כל אדם.

אישה שלא 
מפסיקה לחפש 
מעיינות חדשים
להרוות צימאונה.
מתפללת ומאמינה שעכשיו הגעת אל 
הנהר המוליך אל הגן, 
ואת שותה ורוחצת במימיו וטוב לך,
וליבך צוחק...
אמן.

בקרבה ובידידות,
עדן.