לרתם

רתם אהובתי היקרה, רתם שכותבים בלי "ו'", כמו שהיית גאה לציין.
איך אפשר להיפרד בכלל? ועוד פרידה מהירה וחדה כל כך.
לא מזמן חגגנו 40 שנות נישואין – היינו יחד תקופת חיים ארוכה יותר מאשר לחוד.
אחרי הפגישה הראשונה בינינו היינו בטוחים שלא תהיה פגישה שנייה, כי אנחנו לא מתאימים. אחרי כמה חודשים נפגשנו שוב, ואחרי הפגישה השנייה, לי היה ברור כי זו פגישה לכל החיים.
זכיתי והיית לי אהובה, רעיה וחברה, כל כך מיוחדת, חכמה, מוארת ומאירה. יפה כל כך, תמיד עם הופעה מוקפדת ואצילית. כל כך גאה הייתי להיות איתך ולצידך.
הקמנו משפחה נהדרת ומיוחדת - שאת היית הלב הפועם שלה – רעיה ואם למופת, ואחר כך גם סבתא מושלמת. תמיד דואגת לאירועים המשפחתיים, המצומצמים ועד הרחבים ביותר, והכול בנחת רוח, ועיניים מאירות. באותו אופן גם שמרת על הבית, וטיפחת גינה מפוארת, ממש עד הרגעים האחרונים. "תגיד שלום לפרחים כל פעם שאתה עובר לידם, הם יפרחו הרבה יותר יפה" אמרת. יהיה קשה להיכנס לנעלייך הגדולות גם בזה, אבל מבטיח להשתדל מאוד.
בחוכמתך ורגישותך, בכל מקום בו היית נכנסת ללב של כל מי שהכרת, מאירת פנים ואצילית - במשפחה, בעבודה, בתפקידים בקהילה, ובכל מעגל חברתי שבו היית נוכחת, גם אם המפגש היה קצר.
מורה ומחנכת אהובה ומוערכת, ואחר כך תפקיד במשרת החינוך בו הרגשת שאת ממצה את יכולותייך הרבות והמגוונות ומיישמת את השקפת עולמך החינוכית - בכל מקום, בצניעות ורגישות, הפכת תוך זמן קצר למרכזית ומוערכת עד מאוד, מובילת דעה שהכול מצפים למוצא פיה.
אבל תמיד חלמת על היום שבו תגיעי לגיל הפנסיה ותוכלי, ונוכל, להתחיל לחיות את כל הטוב שאפשר. רקמנו יחד חלומות גדולים, שנקטעו עם גילוי המחלה לפני קצת יותר משנתיים.
ניהלת את המאבק במחלה ביד רמה וניצחת את כל הסטטיסטיקות, מדביקה את כולם באופטימיות ושמחת החיים שלך שהחששות לא הצליחו להאפיל עליהן. כך שנתיים עד שהמחלה המתעתעת הרימה ראש.
השבועות האחרונים היו קשים, וגם אותם ניהלת בנחישות, אך המחלה הכריעה אותך לבסוף.
אני כל כך מצטער שלא הספקנו לתת לך את כל הכלים להתמודד עם המחלה. אין נחמה לאובדן, אך אנחנו מתנחמים בעובדה שבפרידה הקורעת הזו הלכת מאיתנו בשלווה וללא סבל.
גם את הסיום דאגת לנהל מראש, מהמנגינה הראשונה – 'מנגינת האהבה' מתוך הסרט 'סינמה פרדיסו', ועד לשיר האחרון.
אני רוצה להקדיש לך שיר אחד, שכששמעתי אותו בפעם הראשונה היה ברור לי שזה השיר שלך, והפך לנעימת צליל החיוג ממך בטלפון שלי.

אני מבקש להודות בשם כל המשפחה לכל מי שתמך בנו במסע הארוך שמגיע היום לקיצו. זכינו: לצוות המרפאה ובעיקר לאהובה המנהלת וד"ר ליב הנפלאות שהיו לנו יד ומשענת עם נשמה גדולה, לשחר ורד - שהייתה הרבה יותר ממלווה, עם לב ענק ורגישות עמוקה מיני-ים, לכל המטפלים המשלימים, ובעיקר להדס שהייתה הרבה יותר ממדקרת, למנהלות אשכול הבריאות וכל מערכת הבריאות והביטוח, תודה גדולה עד אינסוף גם למי שטיפל ברתם בחוץ ונמצא איתנו כאן ברוחו ובנפשו, כי רתם חיברה אותם, את כולם - צוות המחלקה האונקולוגית בראשות ד"ר תמי בלר המופלאה ולידה שלומציון, איתי גוברין המטפל בשיאטסו, ציון סימן טוב בריפוי טבעי, וד"ר איל עטיאס בטיפול ייחודי. 
תודה לחברות הרבות ולחברים שעזרו ותמכו לאורך כל הדרך, מי במילה ומי במעשה - תודה רבה! אין גבול לתודתנו והערכתנו, ותודה רבה לכל מי שהגיע ללוות איתנו את רתם בדרכה האחרונה. 

איך אפשר בכלל להיפרד? למי או למה היה כל כך דחוף לקחת אותך מאיתנו? כל כך מתגעגע,

נמלי.

---------

אמא אהובה שלי

אני לא יודעת מאיפה להתחיל. כבר כמה ימים, מאז שחילחלה ההבנה שאנחנו לקראת פרידה, רצו בלי שליטה המחשבות מה אכתוב לך, עליך, עלינו. בזמן ההליכה בעלייה אליכם הביתה, במקלחת, באוטו. והזיכרונות עלו מעליהם, משחזרים ומציירים את מהלך חיינו. רגע צחוק ורגע הזלת דמעה, רגע התרגשות ורגע של תחושת החמצה מאיזה מאורע. שוקו חם עם ואפל בלגי ב'באבט' כשבאתם לבקר אותי בירושלים. אותך פורסת ידיים ומחבקת עם חיוך ענק בזמן שקוראת לי "קומפיוטר קטן שלי!" בקבלת תעודות בכיתה ב' או ג'. איך ענית למבול השיחות שלי בטירונות עד שאמרת לי שכבר אין יותר מה להגיד ומעכשיו אני צריכה להסתדר, וזה היה אחד היישורים הכי מיישרים שהיו לי בחיים ובסוף גם המשכתי מרצוני לקצונה. לדעת לא לפנות את כוס הקפה שלך כי השלוק האחרון בו עוד נחשב, גם אם תלגמי אותו רק עוד חצי שעה. היום הכנתי לתבל קופסת אוכל לבית ספר, חתכתי תותים ונשבעת שהיית שם איתי ותקעת לי בראש את המנגינה 'תות שדה מרמת השרון' שתמיד היית שרה באינטונציה ותנועות הגוף הספציפיות שלך לשיר הזה.

כשעליתי אליכם לפני כמה ימים עלתה לי המילה ערבובים, ואמרתי לעצמי כמה התקופה הזו יכולה להתחבר לשיר בכותרת זו. ערבובים. בחוץ תכלת וירוק בוהק של יום חורף שמשי והתחדשות, ובבית ובלב כל כך קודר ומתכלה. רגע של עצב תהומי על גופך הקמל, ורגע של צחוק מאיזה משפט שאמרת או זיכרון שעלה.
אימוש, אהובת ליבי, עשית את המסע הזה באצילות הנפש, בגבורה, בדרכך הייחודית מלאת התקווה. ההידרדרות הייתה מהירה, מהירה מדי, ועדיין שמרת על ההומור, חדות המחשבה ובהירות בקשותיך. יומיים לפני שהלכת מאיתנו עוד ביקשת לשבת עוד פעם אחת כדי 'לספר בדיחות' אחרי רגע מצחיק שקרה. בלילה לפני שהלכת, כשכבר היית בין עולמות, עוד הבעת בתנועות והקוליות המעטות שעוד נותרו לגופך - צחוק, הומור והבנה מלאה של מה שקורה בשיח בינינו ואיתך. עשית 'פלברה' בשפת חיל הים הזו שלך, גם בסוף של הסוף. זה מדהים איך הצלחת לתזמר את מה שכן היה לך שליטה בו, לדאוג להיפרד מכל האהובים שרצית, להישאר פה עד שהשלמת את מה שהיה לך חשוב. 

אימוש אהובת ליבי, את שילוב ייחודי של חריפות, חמלה, אהבה, בהירות, חדות, שפיות. בכל נקודה בחיי היית עמוד התווך, המקום הבטוח, הנחמה, ההשראה.
אני אסירת תודה על הזכות להיות הבת שלך, על צרור החוויות והזיכרונות שצברנו והולכים איתי תמיד, לא יכולתי לבחור אמא טובה ממך. תודה שהתעקשת מול אבא בימים האחרונים כששכבתי לידך שאישאר עוד קצת. אני נושמת מחדש כל רגע חסד שהיינו ככה יחד, אחת ליד השנייה במיטה, רגע מדברות ורגע ללא מילים. פשוט יחד.

אימוש אהובת ליבי, הלכת מוקדם מדי. רצינו להספיק עוד כל כך הרבה יחד. אני מתאבלת, שבורת לב ולא מאמינה על הזמן שיכול היה להיות שלנו ולעולם לא יהיה. כל כך רצית לראות את תבל וגאיה גדלים בתחנות החיים השונות. כבר לא תראי את גאיה עולה לגן בוגר ואז לכיתה א', לא תזכי ללוות את תבל בבר המצווה. לא נתפס בעיניי שלא תסרקי יותר את גאיה עם החומר לשיער אחרי המקלחת כי רק ככה היא מסכימה, שלא תזמיני יותר את תבל להסתכל על הגינה הפורחת שטיפחת. הם כל כך אוהבים אותך וכל כך מתגעגעים.
תודה שחיכית עד שנחגוג לתבל יום הולדת, אני יודעת כמה רצית להגיע ומצטערת כל כך שלא יכולת. תודה על ששלפת פעם אחרונה את קופסת הממתקים לפני שבוע כדי לכבד את תבל וגאיה במה שהיה הביקור האחרון שלהם. היינו צריכים לתת להם עוד שוקולד, חבל שלא נשארנו עוד איזו שעה. כל כך קיווינו שתהיה עוד פעם.
במשפחה שלנו יש שיח פתוח על הדברים שמעבר, ולכל אחד מאיתנו יש איזה סוג של 'חיבור'.

בשלושת הימים האחרונים שלך התנגן לי בראש בלופ 'יפה כלבנה' של אביתר בנאי. 

הורידי אודם שפתייך
אבק דרכים רחצי מרגלייך
מי זאת עולה
יפה כלבנה

והבנתי שאת כבר בין עולמות, עוד עולה ויורדת, עד שעלית. יפה כלבנה.

אימוש אהובת ליבי, אני נפרדת פה מגופך בכאב אינסוף וחור עצום בלב. מבטיחה לאסוף את הרגעים הטובים, יודעת שאת איתי בכל רגע ורגע, ותמיד קשובה לסימנים שתתני לי לסמן שאת פה, רק אחרת, שהסוף הזה הוא ולו התחלה של משהו אחר. כמה ימים לפני שהלכת שאלת אותי מה נעשה כשתמותי ועניתי שנהיה הכי עצובים שיש, אבל שנסתדר ונמצא את הדרך, שאת יכולה לשחרר. אימוש, אנחנו עצובים עצב תהומי – אבל מבטיחים שנמצא את הדרך לקום, יש לנו פה עוד אחד את השני ואת המורשת שהשארת אחריך.
תראי – אינספור אנשים אוהבים אותך, אינספור אנשים שהיית משמעותית להם, אינספור אנשים שכואבים את לכתך.

אני מקווה שהמעבר שלך היה שליו ורגוע, עכשיו את אור גדול במקום אחר.

אוהבת אותך לעולמי עולמיא, 

במבר.

---------

אימוש שלי אהובה,

תודה, פשוט תודה שעשית אותי שלך, שעשית אותי מתוך אהבתך, בגופך, בצלמך, בצילך ובעיקר בעיקר לאורך. אין ברת מזל ממני על שבחרת להביא אותי, ואיזה מזל גדול שאני מכולן בחרתי אותך כאם, איזו זכות להיות ילדה שלך ואין מילים לתאר את האושר ותחושת החסד שאת אמא שלי.

אין מילים... ואני בדרך כלל אדם של מילים, כמוך. הרי אני בת למורה לספרות, בגאווה תמיד סיפרת שבגיל 9 חודשים כבר החלו מילים להיות חלק מארגז הכלים בהם אני משתמשת ומאז לא מפסיקה. תמיד כל כך גאה ונפעמת מכל ניסוח אותו אני מעלה על כתב: כל חוויה, רגש, ברכת יום הולדת, עבודה אקדמית או כל תוכן אותו אני מעלה על כתב ומתארת במילים. "איזה יופי שאת כותבת, כל כך מדויקת ונוגעת בלב העניין, איזו מוכשרת עשיתי אותך", כך היית אומרת לי על הכול. כנראה גם אם הייתי כותבת רשימת קניות ונותנת לך לקרוא היית כך מתפעלת, כי כזו היית, מגיבה בפליאה מהדברים הפשוטים.

כמוך, גם אני אסוציאטיבית ובעצם התחלתי לומר שאיני מוצאת את המילים ודווקא אז מצאו כמה מילים את דרכן בעצמן, אך איך ממשיכים? אתמול אישה חכמה מאוד אמרה לי, "יש דברים שהם מעבר למילים, יש דברים שפשוט מרגישים". עם האמירה הזו אני משחררת ושמה כאן את דברי הלב, אשר עבורך הרי תמיד היו הטובים והמשמעותיים ביותר שיכולים להיות.

לפעמים אני חושבת לעצמי כמה מיוחד להתבונן על העולם דרך העיניים שלך, המשלבות התבוננות בפליאה מתמדת, כמו מגלה מחדש את היופי, את הטוב ואת נפלאות הבריאה. זאת בשילוב עם מבט חד, בוחן, אשר רואה לעומק ולפרטי פרטים כמו שכבר יודע מה לחפש, על מה לשים דגש, כי הכול כבר מוכר והכול כבר ידוע. שילוב ייחודי שכזה של נפש צעירה ללא גיל שחוגגת את משחקיות החיים, יחד עם חוכמה עתיקה, ידיעה גבוהה, המשלבת באיזון מופלא ארציות ורוחניות, עבר ועתיד המתגשמים דרכך בהווה. 

אימוש שלי האהובה, גאווה להיות חלק ממך, וחלק ממתנה שבאה איתך – נצר לשושלת נשים חזקות, פורצות דרך ומיוחדות. מסבתא חיה, דרך סבתא אמירה, את ואחיותייך, אחיותיי ואני. כמה לא מובן מאליו להיוולד למציאות בה עוצמה נשית היא מסורת ארוכת שנים וככל שאני גדלה ומתפתחת אני יודעת שזה אצלי בדם.
תמיד היה לנו קשר מיוחד כל כך, לי ולך, מעבר למילים, מעבר למרחב ולזמן. מזל גדול יש לי שהעברת לי תכונות ייחודיות כמו עיניים טובות, אוזניים מקשיבות, לב פתוח, יכולת להיות ולתת קרקע פורייה לעצמנו ולעלות לעולמות קסומים רוחניים וגבוהים. שתינו הבנות האמצעיות – איזה כיף! כמה שמחתי כשנולדה לי אחות "איזה יופי, עכשיו אני גם אחות גדולה וגם אחות קטנה, איזה פטנט מופלא שלא צריך לבחור ואפשר ליהנות מכל העולמות" אמרתי. רק בגיל די מאוחר, גיליתי שרוב ילדי הסנדוויץ' בכלל לא חושבים שזה כזה 'גליק' גדול, ומה שנראה לי כרווח משני עולמות מתפרש עבור אחרים כפספוס. זו הווית החיים שהעברת לי, לראות את הטוב בכל סיטואציה, לקבל את הדברים שמגיעים אלינו ולחיות אותם על הצד המלא והמיטיב ביותר.

אימוש שלי אהובתי, כמה כוח, עוצמה, טוהר פנימי ואור יש בך. לאורך השנים, בואי נגיד שלא תמיד עשיתי לך את החיים קלים. את לעולם לא התחשבנת, לא התלוננת ולא ידעת הוויה של נטל, תמיד הפליא אותי כמה חמלה יש בך, כמה נטולה מאגו, נקייה, טהורה  אצילית ומוארת. לימדת אותי אהבה ללא תנאי מה היא, לראות את האחר דרך מבט נדיב נפש, אכפתי ואוהב, לא לנטור טינה, לא לשמור רגשות שליליים, להיות מעל זה, להתהלך בעולם עם חיוניות ואדיבות, ולחלוק באור שלי מבלי לפחד, כי יש מספיק לכולם ואור לעולם לא ייגמר.
אומרים שיש שני כוחות שמניעים את העולם – אהבה ופחד, ואם כך הדבר, את הופכת את המושגים הללו כה מוחשיים. אישה אמיצה, חסרת פחד, שמעזה לפרוץ גבולות, שאינה נותנת לאף אתגר לשתק אותה. נאמנה לעצמה ולאהוביה, פועלת מאהבה ללא גבול, באצילות נפש כמו שמש מאירה לכולם.

פעם אמרת לי שאין מקום לשתי שמשות בשמיים. עם המשפט הזה עברתי שנים מספר, פרשנויות מספר ותהליך ארוך. היום אני מבינה כמה חוכמה יש במילים הללו וכמה את מגלמת אותן. את השמש הנצחית שלי ושל עוד הרבה, ויחד עם זאת כל כך צנועה, ענווה ויודעת באצילות לפנות מקום גם לשמש אחרת, ולהיות מאור תומך בצורת ירח וכוכבים. כמה איזון יש בך אימוש אהובה שלי ובאיזה דיוק אין סוף יודעת את לאזן בין עולמות כדי לתמוך בקרובייך. את הקסם שמאיר לי בחיי, שמרגיע את הנפש. במצבים בהם חוויתי קושי עמוק והיית מגיעה, רק מנוכחותך, מנוכחות השמש שאת - מחממת ומאירה, החלו הדברים להסתדר, עד לשלב שברגישות שלך זיהית שמספיק בטוח לשחרר, להיות עכשיו ירח או כוכב ולתת לשמש אחרת לזרוח.
גם בחודשים האחרונים, נשארת כל כולך אמא שלי. לפני חודשיים כשהתבשרנו שאין עוד הרבה מה לעשות, אמרתי לך ש"את האמא הכי טובה בעולם ואני לא יודעת מה אני אעשה בלעדייך". ענית לי בביטחון מלא: "את תסתדרי, כי ככה גידלתי אותך". "אני יודעת, אבל עדיין לא, עוד קצת" ביקשתי, "אני עדיין כאן" ענית. מאז, כל פעם כשביקרתי אותך דאגת להזכיר לי כמה אני מיוחדת ונפלאה, " כמה יפה עשיתי אותך, כמה חכמה, כמה חזקה, כמה חוסן יש בך, את מתגלה בגדולתך" דאגת להזכיר לי, אבל אני עדיין רציתי אותך כאן. 

כל יום לפני שסיימתי את הביקור והלכתי לישון ביקשתי שתבטיחי לי כל פעם מחדש שמחר עוד תהיי פה, מתוך מחשבה שאין דבר שמגייס הורה יותר מילד שזקוק לו – וכל פעם הבטחת שמחר עוד תהיה לי אמא, וכך היה. כך היה עד לפני שבוע כשהתחלת לסבול. אז אמרתי לך שאני לרגע לא אתאכזב ממך אם תבחרי שמספיק, זה בסדר, שאפשר לשחרר. קשה היה לך לקבל את זה, גם אז שמת בעדיפות את אהובייך. בלילה כשישבתי לידך במיטה אמרתי לך שאני לא רוצה שתסבלי, שכל כך הרבה זמן החזקת ונאחזת בשבילנו, שעשית איתנו חסד של יותר משנתיים וכל שנייה איתך היא מתנה. "את יכולה לשחרר" אמרתי. "זה רק הגוף, הוא כבר לא עובד, אבל אני תמיד אהיה הילדה שלך, הרי אני חצי את ואת חצי ממני, את תמיד תהיי אמא שלי, זה לא משהו שפשוט נפסק". "נכון, זה לנצח, פשוט בצורה אחרת" אמרת לי. כה אצילית היית בחייך וגם במותך, כמו דמות מספר וכפי שאת אומרת – "המציאות עולה על כל דמיון" ואת ההוכחה לכך.

אימוש שלי האחת והיחידה, גדולה מהחיים, עושה ניסים ונפלאות, יש מאין. שוב, תודה על הזכות להיות שלך ושאת שלי, לא יכולתי לבקש אמא מדויקת יותר ממך והורים מדויקים ממך ומאבא כדיאדה שידעה לגדל אותי על הצד הטוב ביותר. ברור שהייתי רוצה עוד איתך ועוד ממך, עוד הרבה, אבל זה כבר קצת 'גרידי'. כל רגע נוסף לידך היה של חסד, מתנה טהורה עליה אני מלאה בהודיה.

תודה על האור שלך ושאת, על האישיות המוארת בזוהר נקי, מרהיב ורך שהעברת לי, כך נשמתך תהיה צרורה תמיד בצרור החיים. אני אוהבת אותך בכל צורה, הפרידה מהגוף ומהצורה הזו כואבת מאין כמותה, אך בסוף הזה ישנה התחלה, למידה של חיבור בצורה חדשה.

אוהבת עד השמיים וחזרה,
עפרי שלך. 

---------

אמוש יקרה שלי,

יש ציפייה ממני לכתוב איזה הספד מפוצץ לאחר לכתה של סבתא רחל זיכרונה לברכה, כשגילינו את הכישרון בלסכם.
דחיתי את הפעם הזו לרגע האחרון - הספד על אמא זה דבר שלא יעלה על הדעת.

31.12.2025 שיניתי את כרטיס הטיסה חזרה לארץ וכל כך שמחת. במקביל את מארגנת את הכרטיס בגן עדן אקספרס במחלקת ה־V.I.P.

אני כל כך אוהבת אותך - החברה הכי טובה שלי, איזה מזל שהספקנו כל כך הרבה בשנתיים האחרונות. כמה השראה וכוח נתת לכל סובבייך. תודה שזיכית אותי להיות איתך ברגעים האחרונים שלך. כשדיברנו בטלפון ואמרתי לך שאני בדרך - ביקשתי ממך שלא תמותי עד שאני מגיעה. צחקנו. צחוק וחיוך גדול שמתחתם הסתתרה אמת כל כך צורבת.

7.1.2026 הספקנו עוד להתחבק ולדבר קצת עד שהתעייפת.

יום למחרת אספתי אותך מהמקלחת, לא הבנת איך הגעת לשם. ביקשת ממני בשארית כוחותיך לעשות לך מסאז' בלב, הסתכלתי בפליאה. מבטינו נתפסו אחת בשל השנייה ושתינו הבנו שהמסע שלך לעולם הבא התחיל. תיקנת מסאז' בגב. "עידני אני שבר כלי" כאבת.
נשכבנו במיטה עם הפנים אל האופק - שאלתי אותך "איפה?" ענית "בכל הגב". נתפסתי על הנקודה של הלב לצד שכמה שמאל. "עכשיו אני נפטרת בכיף" הוצאת בשלווה. התחלתי לבכות וביקשת שאפסיק. שאלתי אותך "את רוצה למות?" ענית "אני רוצה שיהיה לי טוב". בחרת לעלות למקום שכולו טוב, לא לפני שבלילה בין שישי לשבת באת בחלום - הראית לי את הסטייק שברק הכין לך שבוע לפני ואמרת לי שאת רעבה. אישה מרובת הכובעים, אשפית בכל תחום ומעגל אליו את שייכת. עכשיו תוכלי להגיע אלינו בכל התצורות, הסמלים והמנגינות שרק תבחרי כמו שאת אוהבת. ארון הקבורה נסגר - במקומו נפתחת דלת האין סוף...

אין סוף געגוע
אין סוף אהבה
אין סוף קבלה
אין סוף בכי
אין סוף עצב ושמחה.

כל אלו מהולים יחד בתבנית שקעים מהחומר האיכותי ביותר כמו שיש במטבח שלך, שהיה ותמיד יישאר פאר יצירתך.

אתמול במקום לכתוב את ההספד שלך סידרתי את כל המזווה. הצלחת לשמור שלא יהיו כל כך הרבה פגי תוקף. כעת פגה לה תקופה - תנוחי אמוש, נלחמת כל כך חזק לביאה. השארת אחריך את כל השבט שלך שמעכשיו רק הולך ומתחזק תחת כנפי הרוח שלך, העצומה והאימתנית. כמה עוצמות נפש היו לך. כמה חוזקה ואצילות. הלכת בשלווה אמוש, יום שבת 10.1 בשעה 11:11 צדיקה אמיתית עם גושפנקה, כמו שאת אוהבת, כדי שאף אחד לא יוכל להגיד אחרת. הלכת עם סגנון משלך.

שברת כל סטטיסטיקה אפשרית, ניצחת כל כך הרבה מלחמות וימים של חוסר ודאות. יודעת שתגיעי, יודעת שאת כאן, מאמינה שעכשיו בכוחות מחודשים את פוגשת את כל הנשמות שאהבת והלכו והופכת להיות משהו גדול מאוד שם למעלה.

המשך יבוא אמוש.
אני פותחת דף לבן בספר שלנו - שנוכל להתחיל סיפור חדש, בכתב אחר שעדיין לא נגלה. אוהבת המון וכבר מתגעגעת.

עידן בת הזקונים שלך.

---------

רתם שלנו האהובה, אצילת הנפש, טובת מראה וענווה
בימים האחרונים כשכבר היה ברור לנו שהסוף קרב עברתי על כל ההודעות שלך ושלנו בטלפון בלילות טרופי שינה, ומצאתי שם את כל מה שהיית בשבילנו.
אנחנו משולש מאוחד, כל אחת עם הייחוד שלה, כל אחת משלימה את השנייה. 
להיות אחות מגלם בתוכו זיכרונות, דאגה משותפת להורים, לילדים, מועדון אקסקלוסיבי שהוא קהילה קטנה וייחודית.

עבורי היית אחות מושלמת. הייתה לנו שפה משותפת של כינוים, דמיונות, סיפורים מומצאים, שפה ומבטא שהיה רק לנו. קראנו לזה 'השפות'.
וההווי הזה עבר גם לבנות שלנו. הומור פרטי רק שלנו.
איזו אישה מופלאה שאת, וכל מה שנגיד במילים לא יכול להיות קרוב למה שאת באמת – אשת רוח וחינוך, אמא וסבתא הכי טובה ומשקיעה שיש, עם זוגיות הרמונית עם נמלי, דודה מופלאה לילדינו שתמיד נתנה מקום ופתחה את הלב לכולם.
את זאת שתמיד ידעת לתת עצה, בין אם על שיר או יצירה למצגת או ברכה, מתכון מנצח לכל ארוחה וסתם עצות ליום יום, אחות בלב ובנפש.
בשנתיים האחרונות היינו בקשר הדוק עוד יותר, ליווינו אותך בכל צעד שלך במלחמה העיקשת שלך במחלה הארורה הזאת. את, וכל המשפחה איתך, נלחמת והצלחת ושברת כל סטטיסטיקה בספרות ולא ויתרנו עליך עד הרגעים האחרונים.

ניתן רק להתנחם שהרווחנו אותך לשנתיים שלמות שברובן היו טובות ונעימות, והספקנו איתך הרבה, אבל זה לא מספיק...
הכאב בלכתך גדול מנשוא והאמת קשה לעיכול ולא נראית אמיתית.
אנחנו נהיה פה תמיד להיות עם משפחתך - משפחתנו האהובה, לנסות להיות תחליף לכל מה שכבר לא תוכלי להיות.
את תמיד איתנו ותמיד נהיה שלוש כי את המשולש הזה אי אפשר להשאיר עם רק שני קווים וחלל.
נוחי לך רתם ובואי אלינו בכל צורה שתבחרי.

אוהבות אותך תמיד,
חגית ואורלי אחיותיך.

---------

רתם הייתה אישה עם מאור פנים גם בימים מעוננים, אישה יפה, בת דודה שכל כך אהבתי. אישה אצילית, טהורה וחכמה. יש לי אותך רתם, את שיחותינו על הדאגה המתמדת לצד חיים ושמחה. יש לי את חיוכך, את העדינות בה את מטפלת במילים, במשפטים, במחשבה תמידית "איך להגיד את המה". אזכור איך מתישהו במעלה כל שיחה התחלנו לצחוק, לפנטז איך יהיה הסוף, אמרת לי שאינך מפחדת למות, רק לא לסבול ומיד דילגנו לגינה שלך, לתמונה היפהפייה של רמי, לשיחות על ספרות ובעיקר איזה חתיכות נהיינו שתינו, תמיד רצינו להיות רזות וסוף סוף הצליח לנו.

ביום רביעי שעבר כתבתי לך: 
איך את?
ענית: 
קשה. 

עכשיו לכולנו קשה, לנמלי האיש הנדיר שלך, לאחיותייך הכל כך יקרות לי, לבנותייך שגידלת עם נמלי לתפארה, לתבל וגאיה נכדייך שלא ירוצו עוד אל חיבוקייך. הלב כואב על אימך, דודה אמירה שלי - ימים אחדים אחרי יום הולדתה ה־92 עומדת איתנו על קברך. אינך עוד פה בינינו. אבל כולך כאן. אמרת לי פעם: "מיכלי, כשתחשבי עלי תסתכלי על כוכב הצפון, על השפיץ תראי נקודה, זו אני." 

את אישה עם שתי רגליים על האדמה - מצפן ומצפון לכולנו, אך ראשך חוקר תמיד בגבהים, בנסתר, באמונה תמירה במשהו שהוא מעבר לנו. אהבתי את זה בך. נוחי לך בשלום אהובה, תודה לך על מה שנתת לי.

מיכל.

---------

רתם ואני חלקנו יחד את האהבה לספרות. יהיה זה אך מתאים להקדיש כעת שיר, והוא מוקדש לנמלי, לענבר, עפרי, עידן, דודה אמירה, והאחיות אורלי וחגית, ובעצם שיר לכל אוהביה של רתם:

או שזוכרים / גיא פרל

אוֹ שֶׁלֹּא זוֹכְרִים.
אִם זוֹכְרִים 
נוֹשְׂאִים אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת עַל הַיָּדַיִם 
כְּמִנְחָה,
וְאִם לֹא זוֹכְרִים 
נִשָׂאִים 
כְּמִנְחָה.
 
אִם זוֹכְרִים 
הַזִּכָּרוֹן הוּא קֶשֶׁת הֵנִּדְרֶכֶת בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה וְחֵץ 
הַמְּפַלֵּחַ אֶת הַתּוֹדָעָה בָּצָהֳרַיִם. אִם לֹא 
זוֹכְרִים,
הַזִּכָּרוֹן הוּא זָר 
הַנּוֹעֵץ בָּנוּ מַבָּט.
 
אִם זוֹכְרִים 
מִתְאָרֶכֶת הַדֶּרֶךְ,
וְאִם לֹא זוֹכְרִים, הַדֶּרֶךְ 
קְצָרָה, מְהִירָה וּגְשָׁרֶיהָ תְּלוּיִים עַל בְּלִימָה.
 
אִם זוֹכְרִים 
הָעוֹלָם עָגֹל.
אִם לֹא זוֹכְרִים, הָעוֹלָם שָׁטוּחַ 
וְיֵשׁ לוֹ קָצֶה.

נזכור אותך רתם תמיד, וזכרך יאיר את דרכנו באהבה,

רוית.

---------

משמעות / צ׳סלב מילוש

כשאמות אראה את הביטנה של העולם
הצד השני מעבר לציפור, להר, לשקיעת השמש
הפשר האמיתי יתגלה
מה שלא נפתר - יפתר
מה שלא היה מושג - יושג.

רתם שלנו - אהובת לב
ארבע חברות - שלושים שנה!
ריבוע - מרובע - ארבע צלעות של זהב
בנות הזהב קראנו לעצמנו
והיה שם הרבה מזה.

חודשיים לפני יום זה
ביום שמש צלול ומואר
יושבות בבית קפה
משאירות מאחורי הדלת - את המחלה, הפחדים, המלחמות.
נכנסות אחת לדברי השנייה
מעל קפה מהביל ומאפה מתוק.
מתווכחות בלהט על ספר חדש שזה יצא
וצוחקות עד דמעות.

רתם שלנו - צלע אהובה שכמו הוצאה כרגע מגופינו - והחלל הזה מכאיב כל
כך. נותרנו משולש, רוצות את הריבוע ההוא...
רוצות את חיוכך היפהפה, את תבונתך, את האור והכוח בעינייך - אותך.
חברת לב שלנו תישארי צלע מוזהבת בליבנו הכואב.
תביטי עלינו מלמעלה ותעזרי לנו לפרש את שיר החיים הללו.

אוהבות, 
נורמה, אסנת וענת.

---------

רתם חברתי האהובה,

בקשתך האחרונה ממני הייתה לכתוב לך הספד. לא האמנתי שיגיע היום ולצערי הוא הגיע.
קראת לי "אחותי" ואני קראתי לך "אהובה".
הקשר בינינו היה קשר עמוק, וכזה היה גם הקשר שלי עם משפחתך המקסימה.
היית חברה טובה – את הגדרת אותי כאחות ודודה לבנות.
בתקופה בה לימדת בבית הספר האזורי כרכזת הספרות ונמלי היה מזכיר יחיד, השתדלתי לתת כתף ולעזור ככל האפשר.
ביתי לבנותייך – היה בית שני.

את עידני האהובה, גידלנו בביתנו כבת. באחד הימים, ילד של השכנים שלנו, שהיה בדרכו לחניה, ראה את נמלי שהרכיב את עידן על אופניו. בן השכנים שאל את אימו "מי זה האיש שלוקח את הבת של אסתר?"
יהיה קשה לכולנו להתמודד עם לכתך, אני אזכור אותך כבת זוג נהדרת לנמלי, אימא אלופה לבנות, סבתא מקסימה וגאה בנכדים.

גם בשעות הקשות שעברת, בישלת במסירות לנשים הזקוקות לאוכל ביתי וחם. אני הייתי מביטה עליך מהצד ואומרת לך כמה אני מעריצה אותך על האופטימיות והרצון להעניק ממטעמייך.

אחשוב עליך בכל פעם שאכין את עוגת הגבינה המשולשת שכל כך אהבת וביקשת שאכין לך אותה ביום הולדתך.
היום אנחנו מלווים אותך למנוחתך האחרונה. מקווה שאת יודעת שהשארת בי זיכרונות טובים ותודה שזכיתי בך, חברתי האהובה.

שולחת לך חיבוק ואהבה ומחכה שתגיעי אלי בחלומות.
היי שלום אשת חיל.

אוהבת תמיד,
אסתר שקד.

---------

רתם

עשרות שנים הלכנו ביחד בחריש, בזריעה ובקציר בבית הספר המשותף, בין בריכות הדגים, ולהקות שקנאים, ומרחבי דשא בצבע ירוק, ופרחי עונה, ואוטובוסים בצבע צהוב, ותלמידים בכיתות ז', ח' וט', ובני נעורים בכיתות י', י"א, וי"ב וגם סבים וסבתות הלומדים בכיתת המבוגרים וכל אלה יוצרים צבעוניות אנושית, בית הספר שלנו, הוא בית חינוך פורץ דרך.

ואת רתם, מורה ומחנכת בעלת שעור קומה, מסורה, ידענית, מתמידה, המקימה דורות של תלמידים, כשעניינך הוא תהליך חינוכי, בעיקר דרך הוראת הספרות. עולם הספרות הוא עולם ומלואו, שיש בו חיים שלמים.

הפגשת את תלמידייך עם ביאליק, או עם עגנון וסיפורו 'שירה', או עם חיים גורי, או עם אלתרמן בטור השביעי ואמיר גלבוע וס. יזהר בסיפורו 'חרבת חזעה' ויהודה עמיחי בשירו 'מכתב המלצה' ועוד, ועוד יצירות. הפגשת את בני הנעורים עם המילה הכתובה, עם יצירות מופת, עם ערכים, עם חיים, שיש בהם יופי וקושי. את מורה קשובה, מנהלת שיחות, שואלת שאלות, מניחה גבולות, מתייחסת באהבה לכל תלמיד ותלמיד, ומהווה דוגמה ומופת אישי, ותלמידייך הולכים אחרייך.
אישיותך הקרינה ביטחון, ידע, ומנהיגות.

אני נפרד ממך וזה כל כך מוקדם.
תודה על מה שהיית
אני כל כך עצוב
היי שלום, אזכור אותך לעד,

רמי אלוני.