אמא יקרה שלנו,

שרה, שהפכה לשרה'לה, נולדה בתחילת 1941 להוריה ברוריה ויעקב, בת שניה בין חמישה אחים. נולדה בשכונת שפירא בתל אביב, עליה אהבה לספר בגעגוע. בהיותה צעירה עברה משפחתה ליד-אליהו, בית הזכור לטוב, עם חצר עצי פרי וגינה.

בגיל 14 סיימה לימודיה בבית הספר, אך המשיכה תמיד ללמוד, לקרוא ולהרחיב אופקים כל חייה. סקרנית, חובבת ספרים, סרטים, מוסיקה ואמנות.

כנערה הייתה מרדנית ובחרה להצטרף לנוער העובד, בניגוד לתפיסת עולמו של אביה. בהמשך התגייסה לגרעין הנח"ל שיועד לקיבוץ פלמחים. כשהגרעין הגיע להכשרה במעגן מיכאל, אמא פגשה את אבא, ואהבתם הולידה אותנו: נועם, ענבל ועדן.

אמא עבדה בנוי, במטבח, במועדון החברים, בארכיון, והוכשרה כגננת בסמינר הקיבוצים. שנים רבות עבדה לצד שרקה אברהמי בגן ד', ושיתוף הפעולה בין השתיים הוביל לעבודה חינוכית ויצירתית בספריית הילדים. זה היה מקום שבו כל כישרונותיה וקסמיה האישיים באו לידי ביטוי. עד היום 'ילדים' שהפכו להורים בעצמם מזכירים את אמא בחום ובהומור, משתפים בחוויות שנותרו בהם מאותה תקופה יפה בין הספרים המאוירים, בשעות סיפור ומשחק על השטיח. 

אמא הייתה אישה של אנשים, עם נתינה חום ואמפטיה לזולת באשר הוא. היא אהבה את 'אנשי-החיים-הפשוטים', כמו בספריו של שלום עליכם, אותם הרבתה להקריא לנו בלילות חורף מתחת לשמיכות. בילוי משפחתי שהמשיך אחר כך גם עם הנכדים. אנו מודים לך על הלב הגדול ועל הנשמה היתרה שהייתה לך אמא'לה, על האהבה שעטפה אותנו, בדרכך המיוחדת. 

המשפחה כולה רוצה להודות באופן מיוחד:
לשחר והדס שתמכו בלי סוף, ימים כלילות, תודה לצוות 'בית כרמל' שטיפלו באמא במסירות אין קץ. תודה לעודד חנקין שליווה את אמא בהבנה ואנושיות, כיוון ויעץ בענייני תקציב חשבון ומספרים. מודים לצוות המרפאה המסור, ולחברות הקרובות שביקרו בהתמדה: ניצה לביא, רינה פלג, ואהובה בן-דוב, שהתעניינו ותמכו גם ברגעי משבר. תודות אחרונות למטפלות היקרות: סוזי, ג'סיקה ובינדו, שטיפלו באמא במסירות והכלה רבה. 
Thank you so much. 

אמא יקרה, צאי לדרכך החדשה, ונוחי בשלום. 
ילדיך ונכדיך האוהבים.

--------------------------------------------------

אמא

אמא שותלת פרחים,
אמא אופה עוגיות,
אמא מנסה לתפור
ולרקום ולסרוג,
אמא מנסה...

אמא שרה במקהלה,
אמא מציירת ציורים,
אמא קוראת ספרים
על ספרים, על ספרים...

אמא סוערת
אמא מצטערת,
אמא מקרבת
אמא מרחיקה,
אמא מגלה סודות
אמא מדחיקה,
אמא עצובה
אמא מצחיקה
עד דמעות...

אמא של
ההורים שלה, 
אמא של 
האחים שלה, 
אמא של אבא, 
אמא של
שכונת
יד-אליהו,
אמא של הקיבוץ,
אמא של עצמה,
אמא של
הקדוש ברוך הוא,
אמא שלי...

נשמה גדולה
מן החלומות,
למודת-מאבקים,
אוהבת אותך
כמו שאת,
נוחי לך על 
משכבך בשלום 
ביתך עדן

--------------------------------------------------

סבתא שרה'לה היקרה שלי,

קשה לי לעמוד כאן היום ולדבר עלייך בלשון עבר. תמיד תהיי סבתא שלי וקשה מאוד להיפרד. כל מי שהכיר אותך ידע כמה לב-רחב היה לך, כמה חוש הומור וכישרון לכתיבה היה לך.

אני מודה לך על כל רגע, על כל זיכרון, על כל חיבוק ומילה טובה, על הטלפונים ועל הקשר הטוב שהיה בנינו לאורך השנים. את היית דמות מאוד משמעותית בחיי, ויש לי המון זיכרונות טובים ממך וממי שהיית כאדם.

אתגעגע אלייך מאוד ומנחם אותי לחשוב שלפחות את במקום טוב עכשיו, לצד סבא, ונשמתך שלמה עכשיו והפסקת לסבול.

תמיד תהיי בלב שלי,
יהי זכרך ברוך,
שקד נכדתך.

--------------------------------------------------

סבתא היקרה

אני רוצה לומר לך תודה שהיית סבתא שלי, סבתא של כולנו. תודה על כל השיחות על הספה בסלון, על הצחוק שלך, ההומור הטבעי. תודה שהקראת לי סיפורים, תמיד מאוד נהניתי, ובזכותך אני כל כך אוהבת לקרוא, אז תודה גם על כל הספרים שהבאת לי, כי זה חלק גדול ממני.

אני תמיד אזכור את כל הרגעים בביקורים שלי בקיבוץ בתור ילדה. היינו מגיעות ואת תמיד היית מחכה לנו בדשא בחיוך וחיבוק גדול. אהבתי מאוד לשוחח איתך על החיים. יכולתי לדבר איתך על הכול, את אשת שיחה, ותמיד הרגשתי חום ואהבה לצידך.
עברת חיים ארוכים עם סבא בקיבוץ. עבדת קשה ואהבת כל כך ליצור פסלים וציורים, לכתוב ולקרוא, ולשמוע מוסיקה. הייתה לך שמחת חיים טבעית, ואני מאוד אתגעגע אלייך, סתם לדבר בטלפון, סתם לשוחח בסלון. אם יכולתי הייתי חוזרת להיות הילדה הקטנה שאת קונה לה קסטה בגן מאיר אחרי בית תמי. סיפרת לי פעם שכשהיית צריכה ללכת מהביקור, הייתי מחביאה לך את התיק כדי שלא תלכי. אז עכשיו אני כבר לא יכולה להחביא אותו, אבל אני יודעת שתמיד תהיי איתי, איתנו, בלב.
אז פשוט תודה שהיית שם ואהבת אותנו,

תנוחי בשלום,
גני נכדתך.

--------------------------------------------------

שר'לולה אהובה שלי,

אני נפרדת ממך בהבנה שהגיע זמנך לשחרר ולהצטרף לעולם של מעלה, ולפגוש את אהובייך.
אפיין אותך ההומור הנפלא. ידעת להצחיק את עצמך ולשתף אחרים בכך. 
היית משייטת לך במרחבים פתוחים ואינסופיים, ובתוכם מצאת תמיד את העוגנים שלך, שהיו איתך תמיד. 
אלה היו קשורים ראשית כל לעולם היצירה העשיר שלך, שכלל פיסול בחומר, ציור על סוגיו וכתיבה כביטוי אישי. יזמת גם חוג בהנחייתה של רינה פלג, בו הייתן קוראות יחד ספרים, מדברות עליהם וכותבות בעקבותיהם.
כמו כן ציירת, פיסלת, כתבת, התמלאת ממגוון סוגי מוסיקה, ואהבת לגלות זמרות וזמרים צעירים ומבטיחים.
עוגן נוסף היה משפחתך האהובה, ובתוכה הגעגועים העזים לניסים.
הייתה בך סקרנות של נערה צעירה, ואהבת אדם מכל הסוגים והגילאים.
היית בעלת צמא אינטלקטואלי-תרבותי אין סופי. לא מפסידה שום הרצאה וספר טוב חדש.
היית אישה מאמינה ורוחנית, ושומרת מצוות בדרכך. היית אומרת לי: "אני יושבת כל יום 40 דקות בשמש ומדברת אל האבנים, אל העצים, אל האלוהים שלי ולא מפסיקה להודות לו".
עם הזדקנותך צחקת על עצמך שיש לך 'מפעל' – את מעסיקה אנשים שונים, שעוזרים וממלאים את עולמך, וכמובן כך נוצרה הזנה הדדית. ואת ידעת תמיד להכיר על כך תודה.

שר'לולה, את נצורה בליבי לעד.
ימי.

--------------------------------------------------

שרה'לה

המפגשים שלנו בספרייה יחסרו לי. תמיד הבאת איתך חיוך וסיפור, ואני בתמורה הייתי משאיל לך ספרים. בשנים האחרונות אמרת שאת מעדיפה שירה כי אין לך סבלנות לסיפורים ומאמרים ארוכים, אך תמיד היה מצטרף לספרים הדקיקים גם ספר עב כרס (או שניים) בנושא פרשנות המקרא או מועדי ישראל. זכיתי להכיר אותך, ולו במעט, ונהניתי משיחותינו על הא ועל דא שתמיד התפתחו לשיחות על דברים ברומו של עולם. 

כרמל כהן, ספריית החברים.