אסתר (מורי) שניטר

טרם לידתה של אסתר משפחתה עברה מעדן (תימן) לאתיופיה, שם נולדה, ועלתה לארץ עם משפחתה כשהייתה בת שלוש. אסתר אחות בכורה לחמישה אחים, גדלה בנווה צדק. משפחתה מספרת שהייתה יפיפייה מטופחת וגנדרנית כבר מגיל צעיר, עם לא מעט מעריצים ומחזרים, ולכן כולם הופתעו כשבגיל 20 בחרה לעזוב הכול ולגור בקיבוץ. 

אסתר הייתה חלוצה בכל מיני אופנים, גם בעבודתה בהקמת הקיבוץ בראשית דרכו, גם בסגנונה הנועז (היא מספרת שהייתה הבחורה הראשונה בנווה צדק שלבשה מכנסיים!) ואפילו בכך שרוב האנשים בחייה קראו לה בשם נעוריה.
היא פנתה למזכירות התנועה הקיבוצית וביקשה לעבור לקיבוץ, ושם אמרו לה שדרושים מתנדבים בקיבוץ צעיר, מעגן מיכאל, וכך היה. לכאן הגיעה ונשארה מעל ל־70 שנה, כאן פגשה את ברוך שניטר, שהגיע מקיבוץ אלונים בהשלמה והשניים נישאו והקימו משפחה. 

לאסתר וברוך נולדו שלושה ילדים - טוביה, רונית ונירית ו־11 נכדים. לאורך שנותיה בקיבוץ עבדה אסתר כמעט בכל הענפים ובעיקר במתפרה, במספרה ובמטבח. עסקה במלאכות יד שונות ואהבה יצירה ואומנות. אהבה לטייל בארץ ובעולם ולקחה איתה את ילדיה ונכדיה. אסתר העריכה תמיד הומור ושנינות, אהבה את החיים ואהבה את הקיבוץ. 

-------

אמא, 

השתחררת מפה הלילה אהובה, שלווה ועטופה בכל-כך הרבה אהבה.
הייתה לי הזכות ללוות אותך לאורך כל השנים האחרונות וביתר שאת בחודשים האחרונים.
ראיתי אותנו מקלפות שכבות של הגנה, הולכות ומתקרבות. ואותך הולכת ומתרככת, יותר ויותר מודה על חייך ועל היש בחייך.

ככל שהלכת ונחלשת ככה האינטימיות שלנו הלכה וגדלה - ואני לאט לאט למדתי להנות מזה. 
להרעיף עלייך מילים טובות, להגיד לך שאת השראה ולוחמת מטורפת, להגיד לך שאני אוהבת אותך.
לטפל בך, ללטף אותך, לשיר לך או סתם לגעת בך.
אז תודה עלייך ותודה על מה שלמדתי ממך.
ובעיקר - 
על פשטות החיים,
פשטות היופי 
ופשטות האהבה.
ועדיין רוצה להגיד לך שוב -
אמא
אני אוהבת אותך.
תודה על כל מה שעשית בשבילי, ועל הלב הנדיב שלך
אני מבקשת סליחה אם פגעתי בך.
נוחי על משכבך בשלום.

נירית

-------

סבתא שלי, אהובה שלי

את כל כך חזקה שבראש שלי את בת-אדם נצחית, ואפילו בכל התקופה האחרונה שהיית בבית חולים לא דמיינתי שזה הסוף. לא הכרתי במציאות בה את לא פה, לפחות לעוד כמה שנים, לסרוג כובע, נעליים וכפפות גם לילדים שלי.
את אמת חקוקה בחיים שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. באים כל סוף שבוע שני, תמיד מחכות מתנות וממתקים על המיטה לכל אחד מהילדים, את מכינה תפוחי אדמה במחבת חשמלית, לוקחת אותי להפליג, לטוס ולטייל, אתם קונים לי את הפלאפון הראשון שלי כשההורים מסרבים. תמיד כשאנחנו הולכים את יוצאת ללוות אותנו ומבקשת שנתקשר כשאנחנו מגיעים, ובדרך כלל מתקשרת לפני, לבדוק למה לא התקשרנו. 

ואז התחיל פרק חדש שבו את באה אלינו לסופי שבוע, מרוצה מהחברה אך לא מהאוכל ומתנחמת בממתקים וקוסקוס עם תפוצ'יפס. מכינה בשבת בבוקר לחם מטוגן כמו בקיבוץ, מצחיקה אותנו ואת כל מי שבא להתארח.
סבתא, את יצירתית ומוכשרת, עם סטייל מעלף. בערך 15 שנה אנחנו חולקות בגדים (באופן חד צדדי), ואין אדם שלא מחמיא, ואין אדם שלא שומע בתשובה: "זה של סבתא שלי, הבחורה עם הכי הרבה סטייל". תמיד את יפה ואצילית, תמיד מתוקתקת, תמיד נדיבה ורוצה בטובתנו, תמיד רגישה גם אם לא רואים מבחוץ. בחושים טובים בחרת לך דרך שונה לחיים, עזבת את העיר ובחרת בקיבוץ, בחירה שאני יודעת שאת שלמה איתה.

סבתא, תודה על הטוב שנתת לי ולימדת אותי, תודה על כוחות החיים שלך, להישאר פה עד עכשיו צלולה ונוכחת. מוזר להיפרד. תודה על הכול סבתא, תודה שאת סבתא שלי. אני אוהבת אותך.

נועם

-------

סבתא יקרה, דמות נדירה

לרגע לא היית זקנה, מלאת הומור ורצון ללמד.
אני למדתי ממך המון ושמחתי מכל רגע.
מאז לכתו של סבא גרת לבד ומילאת את החיים שלך ביצירה ועשייה.
הגעת לגיל מופלג - יש לך ילדים ונכדים בכל העולם וכולם למדו דרכך וממך.
שמח שנולדתי למשפחתך.

באהבה גדולה 
מהנכד שלך דניאל

-------

פרידה מדודה

דודה, כמה כוחות חיים נשאת איתך עבור כולנו
כולם קראו לך דודה 
כי איך אפשר לתת למישהי הגדרה כשהיא גם הכול וגם לא ממש.
גם אמא גם אחות גם סבתא וגם אבא וסבא אפילו,
אבל גם לא...
אז הכי הכי באמת היית דודה.
נראה שזה היה מוסכם על כולם.
ודודה הפך להיות מושג 
מושג שאורג בתוכו עולם ומלואו,
נצר איתן לאחוז בו
להתמלא ממנו 
להיות לרגע ילדים.
גם אם לא ידענו לומר
התנחמנו בך כל כך דודה
לראות אותך בחדר אוכל -
שייך אותנו כל פעם מחדש
לידך היה נדמה שהכול  קטן וקל
השנינות והישירות שלך הביאו איתם גם קלילות יקרה
ואת האפשרות לצחוק על מה שקורה,
לא לקחת את הדברים ברצינות גדולה מדי
אבל לפעמים גם קצת כן,
תמיד היית חופשיה לעשות כרצונך 
בנאמנות אמיתית לעצמך 
לבקש בשבילך הסעות, תיקונים, יחס -
הותרת אותנו נחוצים. 
המצאת לדברים מינוחים ציניים שהפכו לנו לשפה משלנו
פינקת אותנו ממעשה ידייך בתשומת לב אישית בכל חג או יום הולדת 
עוגות, עוגיות, סלט פירות, יצירות, כובעים, סוודרים, כפפות. 
לדורות של בנים נכדים 
ואפילו נין 
שידע לשמוח בך גם.
סרגת לכולנו,
אבל באמת באמת דודה,
סרגת וחיברת את כולנו יחד  
במסרגותייך הכל כך אותנטיות
היית לנו לבית שורשים ומשפחה
הלכת מאיתנו דודה
וכעת אנו שוב
יתומים.

תודה לך דודה
אוהבים אותך.

שולי אלמוג

-------

תודה לכל בית מעגן מיכאל, שהייתם לה ולנו לבית. 
תודה על החוויות המשותפות ועל העשייה והעזרה לאסתר. 
תודה על הטיפול המסור, על האכפתיות, מבט חם או חיוך בשביל. 
מנירית, הילדים וכל משפחת שניטר