פרננדו פסואה
מֵהַכֹּל נִשְׁאֲרוּ רַק שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים:
הַיְּדִיעָה שֶׁאֲנַחְנוּ תָּמִיד בַּהַתְחָלָה 
הַיְּדִיעָה שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהַמְשִׁיךְ
הַיְּדִיעָה שֶׁיַּפְסִיקוּ אוֹתָנוּ לִפְנֵי הַסִּיּוּם. 
לַעֲשׂוֹת מֵהַהַפְסָקָה דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה 
לַעֲשׂוֹת מֵהַנְּפִילָה צַעַד שֶׁל מָחוֹל 
מֵהַפַּחַד – גֶּשֶׁר 
וּמֵהַחִפּוּשׂ – מִפְגָּשׁ

אמא שלי

היית אמא בדרכך המיוחדת והגאה
היית קשה, היית רכה
תודה לך על כל הזמנים
וכן, גם הקשים
אני כבר מתגעגעת אלייך
ושמחה שעברת למקום ללא ייסורים
וכמובן דרישת שלום לאבא.

צפרא

 

-------------------------------------

 

 

אמא,

3 אותיות שמכילות כל כך הרבה. היית אמא לחמישה, סבתא לאחד עשר נכדים וסבתא רבתא לשלושה נינים. עברת בדרך בין כולנו הרבה שלבים ולכל אחד מאתנו היית משהו אחר ויותר מכולם בחרתם, את וזוזו ליצור חברות נפש, הצלחתם לתקשר באופן מופלא גם כשכבר נגמרו לך המילים.
אבל יותר מהכל היית בת זוג לאבא.
השנתיים האחרונות היו קשות במיוחד, החוסר של אבא נכח בך ולא הרפה, הגעגועים והזכרונות הלכו איתך לכל מקום. עם לכתו, הבטחנו שנטפל בך בדיוק כפי שהוא היה עושה זאת בשבילך לו היה כאן איתך ואני מקווה שהוא הסתכל עלינו מלמעלה ואישר. בטוחה שאתם כבר שם למעלה, או איפשהו, מדסקסים את הנושא.
לא היית אמא כמו בסרטים ולא היית כמו האימהות שיש לאחרים. ההשתלבות במארג החיים בלבנט הקשוח עבור נערה שעלתה מארץ רחוקה לבדה השאירה בך את חותמה לכל החיים. נשאר המבטא ובזמן האחרון גם חזרו חלק מהמילים, נשארו צלקות ממאבקים וקצת נחת מרגעים קטנים.
השארת חלק גדול בעיצוב המשפחתיות לאבא, איפשרת לו את הקדמה, אבל כמו שבישלתם יחד – הוא מבשל, מטגן, מרדד, פורס ובעיקר מלכלך, ואת סו שף לידו, מסייעת ומתווה בדרכך את דרכו – כך גם נתת את הטון מאחורי הקלעים בחיים המשפחתיים.
מאז שאבא עבר לעולמות רחוקים היו לנו מפגשים אינסוף וזכיתי להתחבר אליך שוב, בדרך אחרת. היו מעט רגעים פשוטים והרבה החלטות שהיה צריך לקבל. הייתה לך דעה ורצון לגבי כל דבר, נחישות ובהירות איך כל דבר צריך להיות. נשארת עצמאית עד כמה שבגידת הגוף אפשרה לך והמשכת לנווט את חייך בעוצמה.
מודה על ההזדמנות לפגוש אותך שוב, להצליח לתת ולקבל ממקום אחר, לייצר שלב אחר במערכת היחסים, שהיו בה לא מעט רגשות מעורבים. זכיתי ללמוד לתת, לגדל מקום נוסף בשביל האחר באופן שונה ממה שהכרתי, יותר מהכל לימדת אותי על עצמי, לימדת אותי חסד.
חיית חיים לא פשוטים, שום דבר לא בא לך בקלות, וכמו ההתחלה והאמצע כך גם הסוף. הייתה לך דרך משלך לראות את הדברים, התעקשת עד הרגע האחרון שאת בת 81 (אפילו שכמעט 82), לשים לק על הציפורניים, להתרחק מבתי חולים ולרופאים אמרת שכל אחד צריך למות ממשהו, וכך גם בחרת ללכת בדרכך האחרונה, בביתך.
יהודה עמיחי כתב -
הַגּוּף הוּא הַסִּבָּה לְאַהֲבָה
אַחַר-כָּךְ הוּא הַמִּבְצָר הַשּׁוֹמֵר עָלֶיהָ
אַחַר-כָּךְ הוּא הַכֶּלֶא שֶׁל הָאַהֲבָה.
אֲבָל כְּשֶׁהַגּוּף מֵת, הָאַהֲבָה יוֹצֵאת חָפְשִׁית מִתּוֹכוֹ
וּבְשֶׁפַע גָּדוֹל,
כְּמוֹ מְכוֹנַת מַזָּל שֶׁנִּשְׁבְּרָה
וּבְבַת-אַחַת שׁוֹפֶכֶת מִתּוֹכָהּ
בְּצִלְצוּל רוֹעֵם אֶת כָּל הַמַּטְבְּעוֹת
שֶׁל כָּל דּוֹרוֹת הַמַּזָּל.
מקווה שנזכה.
נוחי בשלום, סיימת את מסעך בגוף המייסר הזה, מסרי ד"ש לסבתא אידה ולאבא.

אופירה

 

 

------------------------------------

 

 

אמא שלי.

כשאני חושבת עלייך, אני נזכרת בחיבה במערכת היחסים שלנו לאורך השנים ואיך היא השתנתה והתפתחה, לכל הכיוונים.
קיבלתי אמא אחרת מהאחיות שלי, אמא רגועה, מנוסה, שנותנת לי הרבה מאוד עצמאות וחופש פעולה. 
אמא שמטיילת איתי בארץ ובחו"ל, אבל גם שומרת על הזמן שלה עם אבא ומקום לתחביבים של עצמה.
אמא שמנגנת ומופיעה איתי יחד בקונצרט סיום של לימודי הנגינה בפסנתר. 
אמא שמדברת איתי פעמיים ביום בטלפון במהלך שנת השירות
וכזו שכותבת לי מכתבים ושולחת חבילות לצבא ומגיעה לבקר בכל מקום בו אהיה, אפילו בתאילנד. 
אמא שעושה איתי ימי כיף בתל אביב ובירושלים ולמרות האופי הספרטני שלה, יודעת גם להנות ממנעמי החיים. 
אמא שאוהבת עד בלי סוף את הנכדים שלה ושמחה על כל אחד שמצטרף למשפחה, נכדים, חתנים וכלות. 
לא תמיד הסכמנו על הכל, לא תמיד ידעת להראות את האהבה שאני יודעת שהרגשת אלי, אבל תמיד עשית את הכי טוב שיכולת ואת זה אני רוצה לזכור. 
השנתיים האחרונות בלי אבא היו לך קשות מנשוא והשתדלנו לעשות ככל יכולתנו להיות שם בשבילך כמה שאפשרת ורצית. 
אני שמחה על הזמן שהיה לנו יחד ושיכולת להיפרד מהעולם בדיוק כמו שרצית. חבקי את אבא וסבתא אידה גם עבורנו, ואני יודעת שתשמרו עלינו יחד מרחוק.

גלי

 

-------------------------------------

 

 

Querida Abuela,

Siempre tuvimos una relacion especial de una abuela con su primer nieto.
Me acuerdo una mujer fuerte u dura pero Tambien comprensiva y afectuosa cuando lo necesite.
Cuando fui herido en el ejersito nos encontrabamos todos los dias para que yo aprenda castellano.
No fui el mejor alumno pero vos siempre tuvistes paciencia para mi.
Cuando hice el “viaje grande” a Sur America pude hablar castellano (casi como un gringo),
Fue el mejor regalo que pude haber pedido, me dio mucha independencia.
En los ultimos meses casi que no hablamos, hera muy duro verte tan frajil  y avegentada.
Quise recordarte como heras antes de que muera el abuelo.
En la ultima epoca ya te hera muy dificil hablar, querias decir halgo y las palabras no te salian.
Las ultimas veces que nos encontramos hablavamos castellano y vi que te hacia muy bien.
Para mi es muy dificil despedirme de vos pero asi es la vida y llego la hora que te juntes a el abuelo,
Estoy Seguro que te esta esperando y juntos podran seguir cosinando y viajando por todo el mundo.
Ya te esoy extranando !! y ojala que estes bien en donde estes

Tu Primer nieto Tomas 
תום אוליאל 

 

-------------------------------------

 

 

הי סבתא,
זה אני זוהר

בהזדמנות זאת רציתי להודות לך על כמה דברים שעשית למעני. 
תודה שתמכת בי, תודה שהבאת לי מתנות נדיבות בימי הולדת. תודה שלמדת אותי לספור בספרדית, תודה שלמדת אותי לפתור סודוקו. תודה שכשהייתי קטן היית מביאה לי חוברות הכנה לכיתה א. תודה על הפגישות בימי שבת בבוקר. היה לי כיף בימי שישי כשבאת לאכול איתנו. 
בקיצור, תודה על סבתא נהדרת. 

זוהר שוקרון

 

---------------------------------------

 

 

לזכרה של מרתה לוי ז"ל

מרתה עבדה שנים רבות בפלסאון, מתוכם כ – 5 שנים עבדנו ביחד כמנהלים משותפים של מחלקת הניאגרות.
זכיתי בשותפת מוכשרת ועניינית. למעשה מרתה היא זו שניהלה את המחלקה, הפגינה שליטה בכל הליכי מערכי היצור והאריזה, דאגה שכל כמויות מערכות חלקי הניאגרות יהיו מאוזנות: בלי עודף ובלי חוסר והכל  בלי מחשבים, רק עם ראש מוכשר וזיכרון מושלם. היה לה קשר מצוין ויחס אנושי עם כל העובדים. הודות לה שררה בכל רחבי המחלקה אווירה חיובית ותומכת.
לא יכולתי שתהיה לי שותפת טובה יותר.
אכן, זכיתי !  

עלי יהלום

 

 

---------------------------------------

 

 

She didn't want me to treat her like a child, it was very important for her to be independent. She had a good heart. She was happy with me, wanted to sit with me outside and tell me about her life. She was very sad when her husband died. She wanted to reunite with him, so I think now she's in heaven with him. I am happy I stayed with her for 6 month and I had a chance to meet her and her family. I am sad she died and pray for her soul, and I know she is in a good place now. She was very grateful and said thank you in all the languages she knew. 

Reji