חיפוש


יום שלישי, 21 מאי2024
אבגדהוש
28293001020304
05060708091011
12131415161718
19202122232425
26272829303101

מידן זיוה 1935-2024

תאריך לידה 04/11/1935 ח' בחשוון התרצ"ו 
תאריך פטירה 01/03/2024 כ"א באדר התשפ״ד 

אמא

אמא נולדה ב 1935 בפתח תקוה. בילדותה גרה עם הוריה בחלק מבית ששכרו ממשפחתה של עליזה נשרי זכרונה לברכה, שגם הייתה החברה הכי טובה שלה. הקשר ביניהן המשיך לאורך השנים, גם כאשר כל אחת המשיכה לדרכה ובהמשך גם במעגן מיכאל.

כשבגרה הצטרפה אמא לתנועת השומר הצעיר, שם הכירה את אבא ויחד התגלגלו לגרעין קיבוץ כרמיה. הזוגיות המשותפת שלהם החלה במהלך רומנטי של אבא, שהזמין אותה לבוא יחד איתו להשכיב את האפרוחים לישון בלול ומאז ועד היום, במשך 70 שנה שהייתם יחד, המשכתם להשכיב אחד את השניה לישון. אמא למדה חינוך וגננות בסמינר הקיבוצים ועבדה כגננת בקיבוץ כרמיה. ב- 1972 חיפשו במעגן מיכאל גננת, ואמא ואבא נענו לאתגר לעבור למעגן מיכאל. כך מצאנו עצמנו עוברים קיבוץ. אמא עבדה שנים כגננת וכמטפלת בפעוטונים, ריכזה את הגיל הרך ואף עבדה כמדריכה לגננות בתנועה הקיבוצית. היסטוריה עולמית ויהודית, תנ"ך ומסורת, היו מאז ומתמיד הנושאים שעניינו את אמא, היא נסעה ללמוד באוניברסיטה והלכה לשמוע הרצאות. אמא אהבה לדבר. כל שאלה שנשאלה ואפילו קטנה, הייתה נענית בתשובה ארוכה ומעמיקה עד שלא יכלה יותר. אמא אהבה את אבא ואותנו - הילדים, אף כי חיינו כמשפחה והמשפחתיות הושפעו לא מעט מהאווירה וסגנון החיים הקיבוצי. אמא, בדרכה, תמיד הייתה שם לצדנו ולעזרתנו, סיפרה סיפורים, שיחקה, תפרה תחפושות לפורים ואפתה עוגות מעולות לימי ההולדת. 

יחד עם אבא הקמת משפחה והבאתם לעולם שלושה ילדים, שהעניקו לכם 11 נכדים ושני נינים. 

אמא, מאז ההתקף שעברת לא חזרת להיות אותה אמא שהיית. הכל נהיה לך קשה יותר. יכולת הדיבור שלך, שהייתה אחד החלקים הדומיננטיים והחשובים בחייך, הלכה ופחתה וראינו איך את הולכת ודועכת. אני מקווה שהיום את במקום טוב יותר ושהוקל לך. 

אוהבים אותך מאד: אבא, דלית, רביב ושרה, אמיתי וכל הילדים, הנכדים והנינים.

 

 

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------



זיוה שלי

זיווש, זיוושקה, זיווי, זיוונת, כך קראתי לה בזמנים שונים בזמן היכרותנו.

נפגשנו לראשונה בטיול תנועת "השומר הצעיר" בדרך למצדה כגרעין לפני הגיוס לנח"ל, "גרעין גדיש".

עם סיום שירותנו בצבא החליטה התנועה שעל הגרעין להשלים את קיבוץ כרמיה שעבר טלטלה פוליטית חמורה  ב 1952 בפרשת סנה. בהגיענו לכרמיה נפגשנו שוב, התחתנו, הקמנו בית וגידלנו שלושה ילדים. בהמשך, מסיבות שונות עברנו למעגן מיכאל. הילדים הביאו אחד עשר נכדים ושני נינים (בינתיים).

היצר לטיולים שלנו הביא אותנו במשך השנים לאירופה, יפן, רוסיה, אסיה, ארצות הברית וקנדה.

70 שנה חיינו יחד ולא נפרדנו ועם החלטת הקיבוץ על קבורה בקומות, בבוא הזמן, נמשיך להיות יחד ותוכלו אז לומר "בחייהם ובמותם לא נפרדו".
שלום בינתיים, נוחי בשלום על אדמתנו.

אישך דודו

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------



סבתא

היית אישה משכילה, שאוהבת לתת, ללמוד וללמד.
בין אם אלו הפעוטות איתם עבדת, או אותנו בלימודים, כשאפילו על ההבדל בין שלוש לשלושה לא פסחת במהלך השנים.
בערבי שבת דאגת לכנס את המשפחה לקפה, תשחץ ופטפטת ותמיד וידאת שלא יחסר דבר.
סבתא, פתחת לנו את דלתך כל פעם שהיינו צריכים והיית לנו לאוזן קשבת.
אנחנו רוצים לזכור אותך בתור האישה החזקה שהיית, שתמיד דאגה למשפחה ולסבא ושהאירה פנים כל פעם שהנינים היו מבקרים.
אנחנו רוצים להגיד לך תודה על מה שהיית בשבילנו וכל מה שנתת לנו.
נוחי על משכבך בשלום ובשלוה.

אוהבים אותך ומאוד מתגעגעים, הנכדים.

 

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------




זיוה יקרה,

אנחנו נפרדים ממך היום.
 מזה זמן שמעתי את הבקשה/תחינה שלך - "שייקח אותי" "שיגמר כבר", והנה הגיע יומך- אני רוצה להאמין שאת פוגשת את ההקלה העצומה בפרידה מהסבל, הכאב והמאמץ.
מאז האירוע המוחי משהו בך נמוג אט אט. לפני כן היית מלאת חיוניות, אהבת לארח. קבלת אותי ואת כל מי שבא לפתח ביתך בסבר פנים יפות. היו לך ידיים ירוקות, טיפחת גינת עציצים מפוארת. 
היית אשת תרבות, מוסיקה, ספרות, תנ"ך. היה לך חשוב ללמוד, לחפש ידע, לשתף ולדבר. חושבת על כך שדווקא במקום בו נמוגו המילים התחלתי לפגוש אותך ולראות את הכאב הגדול בו היית שרויה.
אני יודעת שלא יכולתי לפנות לך די זמן, ועל כך מבקשת ממך סליחה ומחילה. אזכור את הרגעים שכן. 
בתחילת היכרותי אתך האהבה שלך למוזיקה קלאסית חיברה בינינו. הייתי מסיעה אותך ואת דודו, עם עוד כמה חברי קיבוץ לקונצרטים בתל אביב, זיכרון של תקופה יקרה ומשמעותית.
גם השנים הראשונות עם הבנות, בהן ביקרנו אצלכם יחסית הרבה ואת חלקת איתי את ידיעותייך כגננת. הבאת לבנות את ספרן הראשון: "100 שירים ראשונים" , שירים שליוו ועטפו אותנו בתחילת חייהן. בחנוכה האחרון באת אלינו עם כל המשפחה. היית כבר במצב מאוד לא טוב אך עם השירים התעוררת לחיים ושרת איתנו. זה היה מאוד מרגש. על זה ועל עוד, אני מודה לך.
נוחי על משכבך בשלום.
תמיד תהיי בליבנו 

שרה

 

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------




זיוה הייתה הגננת שלי בגן א'.
את התקופה של הגן, אני זוכרת היטב!
בכל מיני היבטים וזיכרונות מעצבים.
זיוה הייתה אז מקור לידע, אפשרויות ולתחושת שייכות.
הגנים של אז כללו את בני ה-3 ואת בני ה-6. יחד קיבוצי, שורשי וערכי ובכל זאת, זיוה הצליחה לדאוג לצמיחה פרטנית ומשותפת ומאוד משמעותית עבורי, שלא אשכח בחיים.
בחודשים האחרונים, זיוה הגיעה אלי לטיפולים שאיפשרו לי קירבה מיוחדת וסגירת מעגל של מטפלת/מטופלת.
במפגשים אלו, הרגשתי את הזכות שניתנה לנו.
מקווה שיצרתי הטבה והקלה לקושי ולכאב שסחבת.
נוחי בשלווה וד"ש להורים

שרון פורטוגלי.


סה"כ 0 נרות נשמה הודלקו
 
בניית אתרים