צפרירה יקרה ואהובה שלי,
אני נפרד ממך בכאב אבל בידיעה שהייתי איתך שלושים וחמש שנים טובות, בהן גידלנו יחד ארבע בנות וארבעה נכדים.
היית בשבילי אישה טובה וחברה אמיתית, אמא וסבתא עם לב ענק, וכולם אהבו אותך כמוני.
עדיין לא מעכל שאת לא פה איתנו.
אוהב אותך המון,
צבי.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אמא יקרה שלי,
אישה מעוררת השראה עם כוחות על, גיבורה אמיתית, אופטימית ותמיד רואה את הטוב שבכל דבר. היית אישה עדינת נפש, רגישה, חיונית, יפה מבפנים ומבחוץ, עם עיניים ירוקות בורקות מנצנצות וחיוך ענק ומקסים שכולם זוכרים לטובה.
גדלת ללא אהבת אם, ולמרות זאת היית אמא דואגת, עוטפת, והרעפת עלינו – ארבע הבנות שלך – אהבה ענקית. סיפרת לי שאחרי שהסתיימה חופשת הלידה איתי, בלית ברירה הכנסת אותי לבית תינוקות. כזאת אמא היית... תמיד בנתינה ובדאגה לזולת.
נהנית לשמח אנשים ואותנו עם העוגות המדהימות שלך, שכולם עדיין מדברים עליהן ואנחנו בתקווה שנצליח לאפות אותן כמעט כמוך... נהנית לתת שירות מדהים בכל עבודה שבה עבדת: בקפיטריה בפלסאון, בטיפול ב"חדר חולים" ובגיהוץ במחסן הבגדים – העבודה האחרונה שלך שבה המשכת להתנדב בפנסיה, ותמיד שאלת מי מגהצת ומי עובדת בו.
גם בתקופה האחרונה, ברגעים הכי קשים שלך במחלה, התעניינת באחרים וחייכת אל כל המבקרים אותך. היה בך טוב נדיר אמא, היית צדיקה אמיתית. תמיד רצית שאהיה מאושרת ועודדת אותי ופירגנת לי עד אין סוף, וזה באמת תמך בי מאוד. המילים המחזקות שלך עדיין מהדהדות בי וילוו אותי לנצח.
תודה שלימדת אותי את אהבת הטבע והפרחים ושהחדרת בי אמונה אין סופית. כמו סבא, אבא שלך, היית אישה שאהובה על כולם. אני רגועה לדעת שעכשיו תתאחדו, תיהנו ביחד ותשמרו אחד על השנייה.
סיימת לסבול אמא. עכשיו את יכולה לנוח באמת, בלי כאבים.
לא מעכלת וכבר כל כך מתגעגעת.
אוהבת אותך עד אין סוף,
שלך, בשמת.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אמא יקרה ואהובה שלי
אני עדיין לא מצליחה לעכל שהלכת, שאת כבר לא איתנו.
היית אישה אהובה על כולם, עם אור בעיניים וחיוך מדבק. בכל מקום שהלכת הפצת טוב ואופטימיות מנצחת. היית עם נתינה אינסופית עד הנשימה האחרונה שלך. רק לפני שלושה ימים אמרת לי שאת רוצה שיהיה לי טוב, ועד לפני שבועיים הצלחת להתקשר אליי ולשאול אותי מה שלום הילדים.
היית אמא, אישה וסבתא נדירה, והנכדים שלך אהבו אותך המון. אפילו בזמן המחלה הצלחת להמציא ליובל סיפורים ולתת את כל כולך. אישה של השראה.
לימדת אותי להעריך בחיים את הדברים הכי קטנים, ותמיד להאמין שלא משנה מה, הכול יסתדר בסוף.
אז אמא, אני רוצה שתדעי שעכשיו טוב לי שאת כבר לא סובלת יותר.
את תחסרי לי הכי בעולם.
תודה על מי שהיית ועל לב הזהב שהיה לך.
אוהבת אותך כל כך ותמיד תהיי בלב שלי.
בתך נעמה.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אמא,
כמה נפלאה ומיוחדת היית.
בתהליך היציאה שלי מהארון באתי אלייך עם מלא חששות ולא ידעתי איך תגיבי, קיבלת אותי בצורה הכי מושלמת שיכולתי לקוות לה.
נתת לי גב וביטחון, לכל מקום שהלכתי אליו – ידעתי שאת איתי.
עזרת לי לבנות את עצמי, הרמת לי, פירגנת לי, ובזכותך הרגשתי שהעולם רואה אותי כמו שאת ראית אותי דרך העיניים המהממות שלך, העיניים הכי יפות שיכולות להיות.
אמא,
כמה נפלאה ומיוחדת היית.
היית אהובה על כולם והיה קל לאהוב אותך. ההוכחה לכך היא בנות הכיתה שלך בקיבוץ, כיתת שיבולת, איך שהשיבולות ליוו אותך לאורך חייך ובמיוחד בתקופה האחרונה שבה עטפו אותך בלי סוף.
עם חיוך מדבק ומרחיב לב, את היית הסמל שלי לאופטימיות ולתקווה, קשה לי לתפוס שלא אראה יותר את החיוך והעיניים הטובות שלך.
אני אוהבת אותך הכי בעולם, אמא שלי יקרה, תמיד.
לימור
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אחותי הגדולה צפרירה,
רוצה להיפרד ממך ולומר לך שתמיד היית בשבילי אחות טובה,
דאגת לי ורצי שיהיה לי טוב.
היית עדינה וישרה, ותמיד ידעת לומר מילה טובה.
עכשיו את כבר לא סובלת.
נוחי בשלום, בשלווה ובשקט.
אוהבת אותך,
חיה'לה אחותך
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
צפרירה אחותי הגדולה
הגעת לקיבוץ בגיל 3 עם אבא ואחותך, שנולדה כמה שבועות לפני כן, לאחר שאמכן נפטרה סמוך ללידת אחותך הקטנה חיה'לה. מזיכרונות הילדות שלי ואחר כך כמתבונן מבוגר, היה ניכר שדמות האם היתה חסרה לך כל חייך, עד יומך האחרון.
בבית הספר שובצת לכיתת שיבולת, שם בנות הכיתה תמכו בך כל חייך, כולל תמיכה מעוררת השתאות לאורך כל המחלה, ובעיקר בשבועות האחרונים.
בחייך הבוגרים לא התיימרת להשיג תארים גבוהים, לנהל חברות או לשנות עולם. מטרתך היתה להקים משפחה ולהעניק לילדייך את מה שאת לא זכית בו – אמא מסורה במשרה מלאה. הדרך לא היתה קלה, אך הגשמת את מטרתך וזו נחמה מסוימת כשחושבים על אישה שנפטרה בטרם עת.
כל חייך היית מפויסת עם הקיבוץ ודרכו. הערכת מאוד- את מה שהקיבוץ העניק לך והיית גאה מאוד בעבודתך, שעיקרה היה מתן שירותים עם כל הלב לחברי הקיבוץ, הן בקפיטריה של פלסאון ואחר כך שנים במחסן הבגדים.
עוד לא עברו 24 שעות ואנחנו כבר מתגעגעים.
בועז
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הגיע הזמן להיפרד, צפרירה יקרה
אני עומדת כאן, לידך, ואיתי חברותייך וחברייך בני כיתתך.
שנים שהלכנו יחד מסתיימות עכשיו וזה עצוב, עצוב כל כך.
הגעת כילדה קטנה, יתומה מאם, יחד עם אביך האהוב צבי ואחותך התינוקת חיה'לה לקיבוץ של שנות ה-50, ישר לקלחת של החינוך המשותף. בתוך היחד האינטנסיבי של ילדותנו כל אחד היה צריך למצוא את דרכו, לשרוד ולצמוח. היה לך קשה, אני יודעת. לא הייתה אז מודעות וכלים להתמודד עם המורכבות של נפש הילד. כולם היו צריכים להיות אותו דבר.
בכיתה שלנו, שיבולת, ניסית להשתלב כמיטב יכולתך ולא ויתרת לקחת חלק בכל מה שיכולת. הלוואי והיינו עושים יותר כדי להקל עלייך, אבל כאלו חיינו ובזכותם נשארה בינינו חברות נפש שאי אפשר להסביר אותה במילים. בכל הזדמנות שנפגשנו הרגשנו שייכות אחת לשנייה ללא צורך במילים.
תמיד הערכתי ואפילו הערצתי את היכולת שלך להתמודד, ליהנות מהחיים, ולמרות הקשיים לבנות משפחה טובה ואוהבת; את החריצות הבלתי נגמרת שלך והמסירות בעבודה; את האופטימיות והסקרנות שאפיינו אותך גם בהתמודדות עם מחלתך ועד יומך האחרון.
שלום לך חברה אהובה. אזכור אותך תמיד, כשאת מחייכת עם ברק בעיניים היפות שלך.
יעל אזולאי
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
דברים שנכתבו במלאת 30 לפטירתה של צפרירה:
אמא יקרה ואהובה שלנו, כמה שאת חסרה לכולנו.
החיוך שלך והאופטימיות הנצחית שנמצאה בכל דבר ודבר.
העיניים הטובות שלך והפרגון מכל הלב על הכול.
אין ולא תהיה עוד מישהי כמוך!
את השראה לכולנו.
אוהבות ומתגעגעות אלייך כל כך, ועדיין לא מעכלות.
הבנות שלך - בושמת, נעמה, רונית ולימור.