אבא נולד בשנת 1942 ברוסיה במחנה עבודה, לאמו הלנה ולאביו חילל.
במהלך המלחמה אביו ניסה לברוח מהמחנה ונתפס. הוא הועמד למשפט ומאז נעלמו עקבותיו.
ב-1945, בתום המלחמה, חזרו אבא ואימו לפולין והשתקעו בוורצלב. אימו נישאה בשנית והם הביאו לעולם את אחותו יוהנה. אביו החורג נהג בו בקשיחות רבה והוא סבל מכך לא מעט במהלך השנים.
במהלך שנות ההתבגרות הוא החל לשחק שחמט מקצועי והגיע להישגים יפים בתחום.
כשהיה בן 20 אימו נפטרה והוא נאלץ לעזוב את ביתו של אביו החורג.
דודו שחי בשבדיה דאג לסדר עבורו אשרות ואישורי מעבר בכדי שיוכל לבוא לגור יחד איתו, וכך אכן קרה, וב-1963 הוא עבר למאלמו וגר בקומונה יהודית.
בשנת 1968 עלה לישראל והגיע לאולפן בבית השיטה ונשאר שם כשנה וחצי. במהלך אותה התקופה הוא פגש חברים ממעגן מיכאל ובעקבותיהם הוא הגיע לקיבוץ ולמד באולפן.
לאחר סיום האולפן הוא נשאר כזמני ולאחר מכן הפך לחבר קיבוץ.
דרך חברים משותפים נעשה שידוך בינו ובין אימא, ויחד איתה הם בנו בית במעגן מיכאל.
אימא הגיעה יחד עם שני בנים – גיל ודני מנישואיה הראשונים, ויחדיו הם הביאו לעולם בן נוסף – ירון, ושתי בנות – איריס ושירלי. נכון להיום יש לו כבר 12 נכדים ונכדות.
במהלך האולפן עבד במדגה ולאחר מכן הוא עבר לעבוד בפלסאון באולם הייצור והיה אחראי על שיבוץ עובדי האולפן. הוא המשיך לעבוד במפעל עד שיצא לפנסיה.
אבא, במהלך הימים האחרונים התחילו לעלות בי כל מיני זיכרונות מן הילדות:
זיכרון מגיל 8 איך בימי שישי היית יושב במועדון החברים ומשחק שחמט עם כל מי שביקש, ואני יושב על ידך ולומד את המהלכים. אהבת מאוד את המשחק ובעיקר אהבת ללמד ולחלוק את האהבה הזאת עם כל מי שרצה.
זיכרון מגיל 13, הולכים בשבת בבוקר ביחד למחסן מאחורי פלסאון, ואתה מעביר לי שיעור נהיגה על המלגזה או כמו שקראת לה קלארק.
אני זוכר איך כילדים כעסנו עליך כשהלכנו איתך ברחבי הקיבוץ ועצרת לדבר עם כל אחד שפגשנו והתחלתם לפתח שיחה ארוכה.
זהו אבא, המסע שלך שהתחיל אי שם ברוסיה ועבר דרך פולין, שבדיה ובסוף ישראל ומעגן מיכאל שכל כך אהבת, מסתיים וצריך להיפרד.
אני אנסה לקחת ממך הדברים הטובים שהיו לך: אהבה לחיים, חריצות ומוסר עבודה אינסופיים, כבוד לכל אדם.
בדמיון שלי אני רואה אותך יושב עכשיו למעלה עם סמק, חברך הטוב משבדיה שהלך לעולמו ממחלת הסרטן לפני כמה שנים, שותה בירה בכוס גדולה, "גולדסטאר" כמובן, מדליק סיגריה "טיים" שכל כך אהבת ונהנה מכל רגע.
אוהב וכבר מתגעגע
ירון
------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אבוש'י אהוב שלנו
יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך, לספר עליך, אבל אני מרגישה שאני לא מצליחה, המילים מתבלבלות לי, המחשבות שלי מתפזרות והרגשות שלי מציפים אותי ואז הדמעות מתחילות לזלוג...
אבוש היית אדם מיוחד במינו, אהוב על כל מי שפגש בך אפילו לרגע קט, צנוע ואנושי, אדם טוב שתמיד היה מוכן לעזור לכל מי שצריך... עברת הרבה טראומות בחיים שאת כולן שרדת, ואני מאמינה שמתוך המקום הזה נהיית חזק יותר ולמדת ליהנות מהחיים, ממוזיקה טובה, כמה אהבת לרקוד, משיחה עם חברים, כמה אהבת אנשים מכל קצוות העולם ולשחק שחמט שאהבת כל כך ושלימדת אותנו שגם שאנחנו נאהב ונשחק איתך...
קשה לי לסכם חוויות של 41 שנה איתך, חוויות ילדות, בגרות, אימהות. אבוש'י אהוב שלי כל כך הרבה דברים קרו לנו... זכיתי שהיית אבא שלי שהיית שם בשבילי ובשביל כולנו שיצרנו ביחד זיכרונות של כיף בים ובבריכה, נסיעות לווימפי עם סמק האהוב, טיול משותף שלי ושלך לפריז, כמה זה היה מיוחד, והילדים שלי שזכו להכיר את סבא יורם, את הפרצופים, את הקולות שלך את החיבוקים והנשיקות... סיפורים עליך הם עוד ימשיכו לשמוע אני מבטיחה לך...
בשנים האחרונות הכול כבר היה יותר קשה בשבילך, ההזדקנות, השינויים המהירים, המעברים, הקורונה ועל כל זה התגברת, היית לוחם אמיתי לא ויתרת לרגע ואנחנו לצידך...
אני מקווה אבושי שעכשיו כבר לא כואב לך ואתה נח לך בשלווה אמיתית, אתה תמיד תהיה בליבי במחשבותיי, בזכרונותיי, בנוף של הקיבוץ.
אני נפרדת ממך היום אבא יקר שלי, תודה שהיית אבא שלי שהצחקת אותי, שתמיד דאגת לי ורצית שאהיה מאושרת, שאהבת אותי אהבה אינסופית מכל הלב ושתמיד אמרת לי את זה, תמיד תהיה חלק ממני...
אני אוהבת אותך, איריס
-------------------------------------------------------------------------------------------------------
עומדת פה ולא מעכלת שזה אתה פה, או יותר נכון כבר לא פה.
אבוש, איזה חיים מורכבים חיית?!? ואיך בתוך כל הבלגן הזה שנקרא חיים, חיית חיים מלאים!
מלאים בחוויות, באנשים, בטיולים – חיים בכל מיני שפות וצבעים.
חיים מלאים וריקים
קשים ורכים
עצובים ושמחים.
היו עליות וירידות,
רגעי שפל ורגעי שיא
הכול מהכול, החיים במלואם – חיית ובהחלט עשית זאת YOUR WAY.
תודה שלמרות שלא תמיד היה לך קל ופשוט, בחרת להמשיך, וביחד עם אימא הקמתם לנו משפחה חמה ועוטפת.
תודה על רגעים קסומים בילדות: סיפורים על פלסטוש, מילים בפולנית, מתנות מחו"ל, על עוד טיול בשבת בבוקר לפינת החי, על אוסף בולים ומטבעות ישנים ועל עוד רדיו שפירקתי לחתיכות.
ועל עוד רגעים רבים וטובים שלנצח אזכור.
תודה על הזמן שבילית איתי והקדשת לי,
תודה שלימדת אותי מוסר עבודה וחריצות
טוב לב, נדיבות וצניעות.
תודה שלימדת אותי אהבת האדם והחיות, והראית לי שלכולם יש מקום.
תודה על הקשר המיוחד שתמיד היה בינינו,
הקטנה שלך – שהתעקשת שאימא תביא אותי לעולם.
תודה שהראית לי את העולם דרך העיניים שלך וחלקת איתי את המסע שלך, את החוכמה ואת דרכך המיוחדת.
תודה שנשארת כדי לראות אותי מתחתנת עם יובל
ושלא ויתרת וחיכית להכיר את בניה.
תודה על כל נשיקה, חיבוק, רגעי צחוק ובכי.
סליחה על כל ריב טיפשי
סליחה שלא באתי לבקר יותר
סליחה שכעסתי כשלא יכולת לתת יותר
וסליחה אם לא הבנתי לפעמים ואם אכזבתי.
מזכירה לעצמי שעכשיו אתה נח, ולא סובל יותר
מוקף בהורים שלך ובחברים שכבר לא איתנו.
אוהבת עכשיו
אפילו יותר מתמיד
וכבר מתגעגעת
שירלונק'ה שלך.kocham cię i śpisz