אילן היקר שלי,

ידעתי שבסופו של דבר היום הזה יגיע, אבל לא כל כך מהר. 7 וחצי השנים האחרונות היו קרב מתמיד עבורך, אבל לאורך כל מה שעברת שמרת על חוש ההומור שלך. אהבת ותמיד ציפית לראות את הנכדים שלך. תמיד אמרת שהם מה שהחזיקו אותך.

הכרנו לפני 47 שנים כשבאתי לעשות אולפן. רק לקראת סוף האולפן התחלנו לנהל מערכת יחסים. לאחר מכן שמרנו על קשר בזמן שהייתי באוסטרליה. אחרי כמעט שנתיים שלא נפגשנו, עליתי לארץ וחזרתי אליך. מאז, תמיד היינו ביחד, התחתנו ונולדו לנו שני ילדים מקסימים, שירה ועמי. אנחנו נשואים קצת יותר מ-43 שנים.

הלב שלי שבור, אני מרגישה אבודה בלעדיך. היית הנפש התאומה שלי והחבר הכי טוב שלי; יכולנו לספר אחד לשני הכול ומהכול. היה לך מוח מבריק בכל הקשור לפתרון פרויקטים וידיים נפלאות שיכלו לעשות הכול. היית הסלע שלי והאדם הכי מתוק וחביב שהכרתי.

אחרי כל הכאב, הסבל והמוגבלות שעברת בשנים האחרונות, אהובי, עכשיו אתה משוחרר מהכול ועכשיו אתה נמצא בשלווה.

אוהב אותך לנצח.

לאה

My dearest Elan,

I knew that eventually this day would come, but not so soon.  The last 7 ½ years have been a constant battle for you, but, throughout everything you went through you kept up your sense of humor. You loved and always looked forward to seeing your grandchildren. You always said they are what kept you going. 

We met 47 years ago when I came to do an ulpan.  Only towards the end of the ulpan did we start to have a relationship. We then kept in contact while I was in Australia. After nearly 2 years apart, I came back and did Aliya. After that, we were always together and we got married and had our 2 lovely children, Shira & Ami.  We have been married for just over 43 years. 

My heart is broken, I feel lost without you. You were my soul mate and best friend; we could tell each other everything and anything. You had a brilliant mind when it came to solving projects and wonderful hands that could make anything. You were my rock and the sweetest and kindest person I knew.

After all the pain, suffering, and disability you went through my love, you are now free of it all and that you are now at peace. Will love you into eternity

Leah

אבאל׳ה, פפיוני, אבאל׳הבאבאל׳ה.

‏אבא – המילה הכי פשוטה והכי יפה בעולם. אבא – האדם אותו אני הכי אוהבת ביקום.

האבא שלי הוא אתה, אילן ביטמן.

‏מוזר לכתוב את השם שלך על הנייר. אחרי כל כך הרבה שנים של משפטים ומילים שרצים לי בראש על מה אגיד ביום הזה כשזה יקרה, ביום שאצטרך לעמוד מול בור באדמה יחד עם כל מי שהיה מספיק בר מזל להצטלב איתך בחייו ולומר מילות פרידה.

‏ואני מבועתת. אני יושבת וכותבת והעורף ‏בוער והלב דופק ושורף כל כך. אבא שלי, כל מי שמכיר אותי מכיר אותך, אתה השם שהולך לפניי, הגאווה וללא ספק הזכות הגדולה ביותר בחיי הן להיות הבת של אילן ביטמן. ‏הנה, כתבתי שוב את השם שלך ואפילו בכתב זה מהדהד וצורם וטראגי ומקומו לא על מצבה!!!

אתה יודע אבא… אחרי הפעם השנייה שחלית והשתנית, המון זיכרונות יום יומיים של איך היית, איך נשמעת, מה אמרת, איך בישלת, איך בנית ואיך נהגת – נעלמו והוחלפו במציאות חדשה ואחרת, וצד ‏אחר שלך נחשף לצד זה שנעלם.

‏בשבוע האחרון החלו תמונות שלך לחזור, התחלתי להיזכר במה שחשבתי שכבר אבד. כאילו נפתח בי משהו שנתן להם לחזור אליי. אולי לראות אותך במצב כל כך קריטי הצית את זה… לא יודעת... אבל מתפללת שלא יפסיקו לזרום התמונות, שההבזקים והזיכרונות יציפו אותי בך ובכל מה שהיית ומה שקיבלתי ממך.

כל כך הרבה דברים אמרתי לך… אני יכולה רק לקוות שהמילים הדהדו וניחמו אותך כשהיית צריך וחיזקו אותך כמה שרק היה אפשר ושלא הרגשת לבד. אבל עכשיו אבא, אני רוצה לציין את המילים שלא נאמרו, על השיחות והחוויות שנלקחו מאיתנו בגלל הגוף שכבל, הגביל וגזל ממך ומאיתנו כל כך הרבה. אני כועסת על זה לעיתים, אם כי אתה יודע שאני תמיד הייתי ועדיין מודה על הכול, אבל תרשה לי רגע גם לכעוס עבורך. על ה-happily ever after שנגזל מכולנו. ממך.

הגיע לך לחוות את הנכדים שלך ולהיות הסבא האהוב עליהם ושהם יכירו אותך באמת ויעריצו אותך כמו שאנחנו מעריצים אותך.

אמשיך להתפלל לזיכרונות, המילים, הריחות והדברים שהם כולם אתה כדי שיגדלו איתך נוכח. כמה שרק אפשר.

‏תמיד ידעת שאנחנו צריכים אותך. גם אחרי השינוי עדיין ידעת שאנחנו צריכים אותך.

‏כל מה שעשית עבורנו, למנות אני לא יכולה.

עברנו הרבה, ביחד ולחוד, כמשפחה. השתנינו כולנו.

‏כל כך הרבה אנשים הגדירו אותך במילים כל כך יפות כמו: humble renaissance man, ‏עוף החול, מודל לחיקוי, מצוינות, חבר אמת, גאון, האיש האהוב ביותר במשפחה, בעל מדהים, איש של יתרונות והרשימה ממשיכה...

‏אמרתי לך כבר אבא שאתה מבחינתי מנצח. לא בא לי לתת לסרטן מקום בהגדרה ובזיכרון שלך. המחלה לא הצליחה לכבות לך את תעצומות הנפש הבלתי נתפסות ובלתי מתפשרות לחיות. יחד עם אומץ, קבלה, רוגע, הכלה, אופטימיות ואהבה עצומה לחיים. כמה אהבת וידעת לחיות!

אין דברים כמוך אבא יקר שלי. אתה פלא רפואי ואתה פלא של אדם.

הפרידה רק התחילה עבורי במילים אלו, עוד אדבר אליך ואמשיך להיפרד אולי תמיד.

ואתה… נוח ותצוף למקומות שייחלת לחזור אליהם ותבקר במקומות שתמיד חלמת לבקר.

ואני בחיי אקח אותך איתי לעולמים. אוהבת.

שירה

Elan’s Eulogy

Thank yo

u for this opportunity to speak about Elan, my brother in law and mentor.

My twin sister chose her soul mate well. The Elan I came to know over the past 40 years is a person of integrity – someone who walks his talk and lives his values;

A gentle and strong man with truly great emotional and social intelligence – as brilliant diplomat, he has this wonderful ability to read what was going on within and between people, to know when to stand back, and when to step in with a few carefully crafted words to put us back on track, to encourage, or to strategically shift our attention with something humorous.  He was often loads of fun.

Being very secure within himself, he was also very humble.  I can’t ever recall hearing Elan boasting about his many accomplishments.  As it turns out, many others were only too willing to fill me in on some these to me…

A few years ago while snorkeling around the Islands in front of the Kibbutz, I bumped into a man, also snorkeling.  After discovering Elan was my brother-in-law, and while still far out in the water, he went onto explain the valuable innovative contributions Elan had made with energy saving in Plasson.  This sort of thing happened often – hearing about how Elan fixed this or that, including when he worked as a general handyman for the kibbutz or simply what a great person he was.  Elan, the all-rounder, and the best at so many things.  If there was an Olympic medal for being a really great guy, Elan would surely win gold… and then probably give it away…

For me, it was not only comforting to know my twin sister’s husband and the father of Shira and Ami was a person of exceptional character, but he was also a great mentor to me personally – someone who taught me valuable lessons about tact and how to be in the world.  To me, Elan exemplified the best of humanity. 

At this time, I’d also like to pay tribute to my Sister Leah who has truly stood by Elan in the good times as well as the hard times, especially over the past few years.  All those who had anything to do with support for Elan during this time, will attest to Leah’s sometimes fierce determination to enable Elan to reach his highest potential, within his various disabilities. 

Leah, I so very much admire and am proud of your unrelenting and consistent devotion to Elan.

I’d also like to acknowledge the supports from Shira and Ami in this regard as well as others, some who may be here now, who provided supports not only for Elan but also his family. Thank you all. To Criss, Elans’s carer, who also came to know and admire him as his buddy and

 friend

,thank you with all my heart..

On this dark day of Tisha B’Av, the world become darker now that Elan left the world.

Although this is Leah, Ami and Shira’s loss, mainly it is a terrible loss for all of us who knew and loved him.

Elan, this precious soul, is taking all his wonderful traits and deeds with him (and I can add, all the thousands of prayers said on his behalf) he won’t be charged overweight...

His humility, kindnesses, thoughtfulness, warm and loving heart and steadfast loyalty to all his love ones are now gone.

We left behind here, have to somehow, pick up the slack and try to take on some of that goodness.

Elan, our hearts are torn and tearing, missing you.  Up there, we are all counting on you to speak up on our behalf, especially your family.

With tears and yearning,

Nancy

איך מספידים חבר שכבר איננו?

התמונות והזיכרונות רצים בראש בקצב מטורף... הטיול לסנטה קטרינה בפז'ו סטיישן 404 של הקיבוץ, הטיול לרמת הגולן, החתונה שלך ושל לאה והחתונה של שירה.

כשביקרתי אותך ברמב"ם, כולך מחובר לצינורות ומכשירים מצפצפים ואתה נאנק מכאבים, קצת צחקנו, קצת דיברנו ואז אמרת: אני רוצה לחיות... אך המחלה הכריעה אותך. לא קלות היו שנותיך האחרונות, הסרטן חזר ושב. שוב חזר, לא מרפה. כאילו מצא את הטוב ואינו רוצה לעזוב...

שוב תמונה מבזיקה, שישי בצהריים נוסעים בפיאז'ו של הנגרייה לכדורגל של יום שישי ובהמשך חיימק'ה ניר מתלונן שאתה כסחן. המגורים המשותפים שלנו בצבא, תחילה בצריף ואחר כך מול שרי וידין ז"ל, החברות עם לאה ו"פינוי" החדר בשישי. ואז החתונה שלכם.

בעבודתך בפלסאון ובצורון נתגלה הכישרון העצום שהיה לך. יכולות טכניות מדהימות, ידיך היו ידי זהב.

כותב נתן יונתן:

"מקני הסוף כרתו לו עפיפון

וכשהיה לאיש

מגבעולי הערבות הבוכיות נטה סוכה

מאבן המבצר בנה לו בית."

לאה, שירה, עמי וכריס –

השנים האחרונות היו מסע ארוך. מסע של עליות ומורדות, מסע קשה וכואב, אך היו בו לא מעט רגעים מוארים, רגעים מאושרים. אהבתכם לאילן ואהבתו אליכם נתנו את הכוח להתמודד ולעשות את השנים הללו קלות וטובות יותר.

נוח על משכבך בשלום.

דני זיו (זיסקין)

אילן הגיע לקיבוץ לפני גיל 3 עם הוריו יונה וג'ק ביטמן מאנגליה. הוא הצטרף לרביעיית פעוטים בטיפולה של ג'ודי שני, ומאז היה לאחד משלנו.

בימי בית הספר התבלט אילן בתחומי הספורט, בעיקר בריצות למרחקים בינוניים, והתבלט כבלם קשוח בכדורגל, מה שהקנה לו את הכינוי "ג'ק הבועט".

פעיל ואחראי על הלנאצ' בימיה, ושותף בכל משימה שהצריכה תבונת כפיים וחריצות. לא נרתע מעבודה קשה, מהשקעה של זמן והביא איתו רעיונות יצירתיים.

בתוך כיתתנו הרועשת וההומה נשארה בו הג'נטלמניות הבריטית והכבוד לכל אחד מילדי הכיתה, המורים והמבוגרים בהם פגש. אך גם ידע לכעוס ולהתעצבן כצבר לכל דבר.

גם כשנפרדו דרכנו וכל אחד פנה לדרכו, היה מאלו ששמרו על קשר עם בני ובנות הכיתה, שמח לפגוש בנו כשחיוך רחב על פניו ואופטימיות מלווה אותו עד לימיו האחרונים.

עם השנים אילן ניתב את דרכו למקומות בהם הוכיח שוב ושוב כישורים טכניים מעולים, סדר וארגון מופתים בסביבת עבודתו.

אילן תרם רבות בבנייה ותחזוקה בקיבוץ ובמפעלים.

יצא לי לעבור איתו דרך ארוכה בצורון, לשם הגיע די במקרה: בזמנו כל מי שחזר מהצבא הוצב לתורנות בחד"א, ואם "התמזל מזלו" גם מונה למרכז. אילן היה מרכז לפניי, ויום אחד מגיע יוחאי בן נון שהתחיל גם הוא לעבוד בצורון לקראת מינויו למנהל, ואמר לי "בוא תהיה מנהל אחזקה בצורון". הסתכלתי עליו בתמיהה, מה לי ולאחזקה, אבל אמרתי לו שיש לי מישהו שמתאים בול למשימה – אילן ביטמן.

אילן אכן גויס לצורון כאיש אחזקה ואח"כ כמנהל האחזקה והאיש הטכני שעל פיו יישק דבר.

היתה לו יכולת נדירה לתכנן ולבנות מערכות, לפתור בעיות בייצור ובפיתוח מוצרים, להסתכל על מכשיר, מערכת או מכונה, להבין בדיוק מה הבעיה ולמצוא פתרון, הרבה פעמים יצירתי מאוד ועם חשיבה "מחוץ לקופסה". ניתן לומר כי לאילן יש תרומה לא קטנה לביטחון מדינת ישראל, לאחר שבזכותו פותחו בצורון מוצרים שבמבט ראשון, כשהתבקשנו ממוסדות הביטחון לייצר משהו שיפתור בעיה או יתרום לפיתוח כלשהו, נראו בלתי אפשריים.

בנוסף, בנשמתו היה אילן הומניסט, ועם כישורי מורה ומדריך, ובהיותו מנהל טכני או מנהל אחזקה, פעמים רבות לקח על עצמו ליווי והדרכה של נערים שפחות הסתדרו חברתית ובמערכת החינוך הממוסדת.

כך נזכור אותו – אדם, חבר, בן כיתה.

תמסור למעלה ד"ש לאבנר ואורן, ותגיד שאנחנו בדרך.

יהי זכרו ברוך, ה"רחפים"

לאילן ולי היו מספר נקודות השקה במהלך החיים

ראשית, במגרש בית הספר המקומי בשנות השישים והשבעים. אוי לו למי שזכה בכבוד המפוקפק להתייצב בקבוצה מולו. הוא היה בחור חזק מאוד והיו לו בעיטות פגז. באחת מהן החטיא את הכדור, מצא לא בכוונה כמובן את רגלו של ראובן ארד, והשבית אותו לחודשים ארוכים. במשחק אחר מול צרופה, התפתחה קטטה. אני וגם שאר הקיבוצניקים, נמלטנו מכר הדשא. אילן תפס מוט עץ, ונשאר לבד בזירה להציל את כבוד בני המקום.

באותן שנים, זכיתי גם לנסוע איתו פעמיים בשבוע לאצטדיון בעמק חפר להתאמן בריצה. אילן היה אתלט מחונן וזכה בתחרויות רבות בריצה למרחקים בינוניים וארוכים. בהמשך שוב נפגשנו, הפעם בצורון. אילן במשך שנים רבות נחשב במפעל לקוסם בעל ידי זהב – עילוי ממש, בעל יכולות טכניות מדהימות וידע רב. פעמים רבות מספור תיקן מכונות ומערכות מורכבות, ואלתר פתרונות יצירתיים לתקלות מכל סוג שהוא.    

גם בשנים האחרונות לאחר שחלה, עדיין הקפיד להמשיך ולהגיע למפעל, לתרום עוד קצת מניסיונו, לראות וליהנות עוד קצת מפירות עמלו.

משפחת ביטמן היקרה, אני רוצה להביע בשמי ובשם משפחת צורון את השתתפותנו בצערכם.

יפתח אמיר

עם אילן עבדתי בצורון כ-15 שנים. אילן החליף את יוחאי בן נון כמנהל האחזקה, ויוחאי ניהל את צורון. עבדנו כתף  לכתף שנים תוססות ופוריות. היו ויכוחים והסכמות, כעסים והשלמות, אתגרים והישגים ועשייה רבה שאילן היה ממוביליה.

אילן היה ברוך כישרונות, יזם, יצירתי, בעל חושים טכניים בלתי רגילים ותבונת כפיים מופלאה. יחד עם רבים וטובים, הוא היה מאלה שהפכו את צורון למפעל טכנולוגי מתקדם ורווחי מאוד.

זיכרונות. יש רבים כאלה. זכור לי אירוע בו התקלקלה משאבה במכונת צריבה, וחלק ניכר מכושר הייצור הושבת. נוצר חשש לפיגורים באספקות ולנובע מכך. משאבה חלופית הוזמנה מארה''ב וזה עניין של ימים רבים. אילן פירק את המשאבה לגורמיה. כשראיתי אותה על שולחן העבודה שלו לא האמנתי שיוכל להתקינה. למחרת בבוקר המשאבה חזרה לעבוד.

אפשר היה לסמוך על אילן בכל דבר ועניין – טכני, בינוי, רכש ציוד יקר ומורכב וטיפול בו.
אילן היה מוכשר, חרוץ ורבגוני ביכולותיו, אך לעיתים היה מותיר אותי פעור פה. כחום היום הוא היה הולך לדוג. מסביב יהום הסער, ואילן צריך למצוא שלווה ושקט עם עצמו. לאחר זמן היה חוזר רגוע וממשיך בעבודתו.

התברכנו באילן, ביכולותיו, בשובבותו, ברוחו הטובה.

יהיה זכרו ברוך.

גרשון פלג