אבא אהוב שלנו

קשה וכואב לעכל שאתה לא איתנו, ולסכם 88 שנים מלאות בעשייה, עבודה, ערכים וסיפורים שהיו לך.

אנסה לספר את סיפור חייך בקצרה:

אבא נולד בירושלים בשנת 1934 בחדר קטן בשכונת נחלאות, ונשאר ירושלמי גאה כל חייו. בן אמצעי למשפחה בת חמישה ילדים, אבא אהרון ואמא אוז'ני, שהיתה אשת חיל בכל המובנים.

החיים אז היו קשים ודלים, במיוחד בזמן המצור על ירושלים בתנאי רעב ומחסור.

אבא למד עד גיל 14, ולאחר מכן נאלץ לעזוב את בית הספר, על מנת לעזור בפרנסת המשפחה, כפועל בניין.

באותה תקופה עזב את המצוות והדת הנהוגים במשפחה, והצטרף לצופים.

לימים הגיע למעגן מיכאל כחלק מההשלמה של גרעין נחל.

במשך 13 שנה אבא עבד בדייג כמכונאי, במסגרת הדייג הוא הפליג עם הספינה גלים ליוון עשרות פעמים.

הוא חצה את האוקיינוס על ספינה ישנה של חוקרי ימים ואגמים, וכל זאת מבלי שידע לשחות עד יומו האחרון.

אבא הכיר את אמא כשהגיע לקיבוץ, הם נישאו, ולאחר שהיה אב לשניים, בחר לסיים את העבודה בדייג ולהצטרף לצוות המייסד של פלסאון בתור מנהל הייצור הראשון של המפעל.

במסגרת התפקיד הוא נשלח לארצות רבות, להשתלם ולהביא מכונות ייצור חדשניות, מצויד בעברית, לדינו, והרבה רצון טוב.

אחת התקופות המשמעותיות היו כשנשלח לייעץ ולעזור בהקמת מפעלי בת של פלסאון בקיבוצים צעירים אחרים כגון מורן, גדות ועוד.

לאחר 20 שנה, הוא עבר למחלקת תבניות, כמבלטן, ומאוד שמח להיות חלק מהצוות המתגבש.

בהמשך יצא לתפקידים רבים בקיבוץ, כמו מזכיר ומרכז ועדות רבות: בריאות, מינויים.

אבא היה שחקן נשמה, תמיד דיבר בלהט ועמד על דעותיו, עם יושרה נחישות וחזון.

הוא ראה את הנולד בדברים רבים, חשב על הקהילה והאחר לפני צרכיו האישיים.

אבא היה אדם סקרן, אהב לטייל, ללמוד ארכיאולוגיה והיסטוריה, לטפח את גינתו, לעסוק בצילום וקריאה, ומעל הכול הוא היה איש משפחה מסור ואוהב.

אנו מודים מאוד לצוות הגיל השלישי שליוו אותו בצורה מופלאה, תודתנו גם לבית כרמל שאבא שהה בו כמה שבועות.

אנו מתנחמים בכך שבילה את הימים האחרונים בביתו, עם משפחתו, כשהוא במצב רוח טוב, ללא סבל, ללא תלות באיש, ובהומור האופייני לו.

אוהבים ומתגעגעים מאוד, תנוח על משכבך בשלום

כל המשפחה

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אבא-סבא

אבא-סבא אהוב שלנו, שאין שני לו, ואין דומה לו...

פתאום, בוקר אחד, פרחה לה נשמתך ועזבה אותנו

 ועימה פרחו כל האותיות והמילים, דממה.

 המילה היחידה שנותרה תלויה באוויר מצלצלת כפעמון

זו המילה: "תודה". תודה שהיית אבא וסבא

 לי ולשלוש בנותיי האהובות.

תודה שלא עזבת את ידינו לרגע

אפילו ברגעים בלתי אפשריים...

ביחד חצינו את כל הגשרים

התהומות, הסולמות, השיטפונות

המפולות, ההתפרצויות הגעשיות

 תמיד אמרת:  "בואו נתפלל לטוב!"

למרות שלא האמנת באלוהים

 חזרת ואמרת בהתמדה:

 "אלוהים יעזור, תחזיקו חזק, תאמינו!" 

 ביחד האמנו בטוב

האמנו שאחרי כל מלחמות יגיע השלום

כי אין ברירה אחרת...

 בשבוע שעבר אתה ואמא הגעתם לבקר

הבאתם שסק בשקית

 התיישבתם בחצר, התבוננת סביב

 נשמת את ריח האביב, ואמרת:

 "בחיי אלוהים, זכינו..."

אכן זכינו אבא בנס אהבתך, בחום ליבך, במסירות שאין לתארה!

תנוח על משכבך בשלום

אוהבות אותך לנצח!

עדן, שקד, גני והומיה.

---------------------------------------------------------------------------------------------------

הספד לניסים

ביום שישי האחרון, סיפרת לי ניסים, שנגלה לך ספר חדש ואתה כל כך נמשך אליו. פרקי אבות. וביקשת אם אוכל להשיג לך ספרי פרשנות. שמחתי מאוד. תשובתי היתה – בשבוע הבא אבוא לבקרך עם הספרים. לא זכינו לכך.

אשתמש במשנה אחת מפרקי אבות, שמקובל לאומרה במסורת היהודית בהלוויית המת, ודרכה נוכל לעמוד על אישיותך המבורכת.

משנה מסכת אבות פרק ג משנה א

עקיבא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון מאין באת מטפחה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:

המשנה דנה בשאלה מה הם התנאים להצלחה ולא ליפול לכישלון. מה הערובה שהאדם יצליח במהלך חייו. תשובת המשנה שלשה תנאים לכך. הראשון דע מנין באת, מה עברך מה הביא אותך למקומך. הקשר הנפשי אל העבר.

השני לאן ולמה אתה שואף להגיע. ותמיד לזכור שעליך לתת דין וחשבון. גם לעצמך וגם לערכיך. העבר העתיד והביקורת העצמית משולבים יחדיו.

ניסים אהובנו, שלושת תנאים אלו היו נר לרגלך. תמיד זכרת מנין באנו במשך החיים דבר זה הלך והתעצם בך, הילדות בירושלים, הדלות והעוני שהיו מנת חלקנו, לא נשכחו והיו מנוף לקידום והצלחה.

לאן אתה הולך. שאלה זו תמיד הטרידה אותך: אי השוויון, קיפוח חלש וניצולו העסיקו אותך עוד בילדותך, הערכים של צדק והגינות היו סימן דרך בחייך. כבר בילדותך, בגיל ארבע עשרה, נפגעת מאוד מבעל בית החרושת לגפרורים, שהעביד אותך קשה ושילם לך שכר עלוב.

חרה לך מאוד יחסם של גבירים בבית הכנסת השכונתי אל פשוטי העם והדלים, ויצאת חוצץ על כך.

ותמיד נתת לעצמך דין וחשבון אם מעשיך תואמים את העקרונות שהאמנת בהם.

ועוד משהו אישי המלמד על אישיותך: לראשונה בחיי זכיתי במשחק, בהיותי בן שבע. אתה היית זה שקנה לי אותו, וזאת ממשכורתך הראשונה. את המשכורת הראשונה שלך יעדת לקניית משחק לאחיך הקטן. ומכאן לאורך כל החיים זכינו אני ומשפחתי לתמיכה ולעזרה ולאוזן קשבת.

תמיד ידענו שאתה כאן. מתעניין, מקשיב, יועץ, מעודד.

אחינו ניסים – תחסר לנו כל כך!

הדאגה המתמדת שלך למשפחתך, הקרובה והרחוקה, המסירות והנכונות לתמוך בכל תנאי הן מופת לכולנו.

נוח בשלום על משכבך.

אחיך, יצחק.

-----------------------------------------------------------------------------------

כמה מילים לזכרו וזכותו של ניסים

פגשתי את ניסים בשני מעגלי חיים מאוד מהותיים ומעצבים, עבורו ועבורי.

בתחילת שנות השישים של המאה שעברה, התחלתי לעבוד בדייג וצוותי לספינה "גלים". ניסים היה המכונאי הראשי של הספינה ודרכו למדתי את הספינה המכונה והמערכות שלה.

ניסים לימד אותי את עבודת הספינה שמתחת ומעל הסיפון. הוא היה המדריך והמנטור בשבילי בכל הקשור בעבודת הדייג. בתור בחור צעיר ורווק אהבתי את עבודת הדייג ולמדתי להעריך את היכולת של הדייגים "הזקנים" אבל בעיקר של ניסים אליו הייתי קשור במיוחד. כך נהייתי מכונאי בספינה, ובהמשך אחראי על הספינה כולה.

חלפו כמה שנים בלבד והגעתי לפלסאון. שם הצטלבו דרכנו בפעם השנייה. פלסאון היה בראשית דרכו וניסים היה מנהל ואחראי אולם הייצור. אותה הקפדנות של סדר וניקיון בחדר המכונות של הספינה עבר דרכו לפלסאון. למדתי להעריך את היכולת של ניסים להסב את עצמו מספינת דייג למפעל הזרקת פלסטיק. דרכו למדתי את סודות הזרקת הפלסטיק במכונות הזרקה. בהמשך כאשר התקדמתי למרכז משמרת ומחליף תבניות, למדתי מניסים את עקרונות הפעלת מכונות ההזרקה והזרקת הפלסטיק. כך אני זוכר ואזכור את ניסים לשנים הבאות.

לקיבוץ מעגן מיכאל יש חוב ענק לניסים ולאנשים שכמותו.

סנדי הורביץ

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ניסים היה בצוות שהקים את פלסאון ב-1963. הוא היה מנהל הייצור, תפעול, והמפעל הראשון של פלסאון, ובעל המקצוע הראשי. הפעלת מכונות ההזרקה על מנת להוציא את המוצרים הטובים ביותר, היא אומנות, ונדרשת רמה גבוהה של הכרת התהליכים על מנת לייצר מוצרים איכותיים שמקימי פלסאון רצו לייצר מהיום שפלסאון קמה. האיש שהפך את הרעיון הזה למציאות ברמה היומיומית היה ניסים. הידע של ניסים נבנה בכוח הרצון שלו להבין ולהצליח.

אני הגעתי לפלסאון ב-1971 מיד אחרי הצבא. נקלטתי לעבודות הפשוטות ליד המכונות. בתחילה הכרתי את ניסים כמנהל המאורגן, המקפיד כדי שהדברים יתנהלו בצורה מסודרת. המשמעת בפלסאון היתה שונה מזו המוכרת בענפים אחרים, וכולנו למדנו התנהלות תעשייתית מהי.

למשל, ניסים דרש שכולם יגיעו לעבודה עשר דקות לפני השעה שש, ויישתו את הקפה של הבוקר שלא על חשבון העבודה. המשמעת נדרשה, אבל לא היתה קשוחה, אלא כדי לשמור על דיוק ובטיחות בעבודה מול המכונות. הייצור עבד 24 שעות ביום ונדרש הרבה מאמץ כדי להקפיד שתמיד יהיו צוותים מלאים והכל יזרום. ניסים עבד במפעל שעות רבות ונענה גם לקריאות אחרי שיום העבודה שלו הסתיים כדי להשתתף במאמץ של הפעלה סדורה של המפעל.

במשך מספר שנים אני התקדמתי בעבודה ובערך בשנת 1974 הוצע ליהושע בציר ולי להחליף את ניסים. הדברים שניסים הצליח להקיף ולטפל בהם במסגרת היכולות והידע שלו הצריכו החלפה על ידי שני אנשים. יהושע בצד המקצועי של הפעלת המכונות ואני החלפתי את ניסים בתפעול וניהול כללי של המפעל.

עם ההחלפה של ניסים, הוא ביקש לסיים את עבודתו בפלסאון. הוא אמר לי שיהיה קשה למחליפים שלו לבנות את האוטוריטה המקצועית שלהם אם הוא יישאר בסביבה. ביקשנו שניסים יישאר בפלסאון וכך יוכל לסייע במידה שיידרש. ניסים נעתר ואני בטוח שכולם הרוויחו מכך. זה לא דבר מקובל ולא דבר מובן מאליו, אבל ניסים היה איש עבודה ללא מניירות ולא מתנשא. הוא ידע איך לנהל את החברים השותפים שלו ולהביא את כולם להיות צוות איכותי, יציב ומשיג תוצאות.

לימים ניסים נכנס לעבוד במחלקת התבניות והמשיך לתרום את חלקו שנים נוספות רבות.

הרבה מהדברים שהוטמעו בפלסאון בשנים הראשונות על ידו, נשארו כערכי יסוד גם היום, אחרי כמעט 60 שנה.

יהי זכרו ברוך.

בני הירש