אמא שלנו היפה ועדינת הנפש, אהובתנו, הלכה לעולמה והיא בת 97 שנים.

כבת למשפחת קושניר הענפה, אשר הצמיחה מתוכה אנשי רוח, סופרים, חוקרים ובעלי כשרונות המצטיינים בתחומים שונים, ציונים גדולים ואוהבי אדם – ניחנה אף אמא בחכמה, באהבת המולדת, באהבת הספר והשפה העברית, בנדיבות אין קץ ובעזרה לזולת.

אמא נולדה בעין חרוד, בת שנייה לאביה משה קושניר, אשר ניהל באותם ימים את תחנת הרכבת שם, שהשתייכה לרכבת העמק המפורסמת.

ימי ילדותה לא היו קלים – היא התייתמה מאמה שמתה ממחלה בעודה תינוקת, וחסר זה השפיע מאוד על ילדותה ועל בגרותה כאחד. אביה, שהיה אב נפלא ואוהב, לא יכול היה למלא חסר זה. ממנו היא ירשה את טוב הלב ואת רוחב הלב, את האהבה העזה למוסיקה קלאסית ולשירה – קולה היה קול פעמונים, סופרן צלול וזך, שנשמר עד סוף ימיה.

לאחר שהאב התאלמן מאשתו האהובה כל כך והיפה – רחל, הוא נדד עם שתי בנותיו הפעוטות ממקום למקום ונתמך על ידי אחיו שעזרו לו ולמשפחתו הקטנה להתגבר. בסופו של דבר התיישבה המשפחה בתל-אביב, לאחר שהאב נישא בשנית ונולדו עוד שתי אחיות.

בתל-אביב עברו על אמא שנות בית הספר ואחר כך הלימודים בסמינר לוינסקי, בהם הצטיינה מאוד, ואז היא קיבלה החלטה להצטרף להתיישבות העובדת. היא עברה לגור בקבוצת גבע, בה התגוררה דודתה האהובה נחמה, אשר התפרסמה בימים ההם כגננת האגדית של עמק יזרעאל. בגבע עבדה אמא בכרם, כאשר נחמה לקחה אותה תחת חסותה.

לאחר מספר שנים בגבע, הציע לה חבר שעבד ברפת, לעלות עם אנשי "מחנות העולים", תנועה בה אמא היתה חברה, להקמת ישוב חדש בעמק – קיבוץ בית קשת. זה היה בשנת 1944 ובית קשת היה הקיבוץ הראשון שהוקם על ידי לוחמי הפלמ"ח. אמא אכן נענתה להצעה והיתה בין מקימי וראשוני הקיבוץ.

הקיבוץ הצעיר ספג לא מעט התגרויות והתקפות מצד ערביי הסביבה, ועל אחת כמה וכמה בימי מלחמת השחרור. אמא תמיד סיפרה על הקרב העקוב מדם, בו נהרגו עלי בן-צבי, בנו של נשיא המדינה השני – יצחק בן-צבי, וחבריו, ביום בו עמדה על המשמרת במגדל התצפית ודיווחה על התקרבות הערבים אל שטח הקיבוץ.

בבית קשת נישאה אמא ונולדנו, שתי הבנות הראשונות – רוחק'ה ושולי. לימים, עברה המשפחה למעגן מיכאל במטרה לחיות בקיבוץ ימי, וכאן נולדה הבת השלישית – יעלי.

במשך שנים היתה אמא בתפקיד המבשלת של הקיבוץ, ביחד עם מנוחה לנג ז"ל, לאחר שנשלחה על ידי המשק ללמוד את המקצוע בעיר. מלבד המחמאות שהיינו שומעים מהחברים, בייחוד בערבי חג כשכולנו אכלנו ביחד בחדר האוכל, על בישוליה המושקעים והמשובחים, זכינו גם אנו, בני המשפחה, ליהנות מהמאפים המיוחדים שאמא הכינה בבית – כמו פחזניות ממולאות, שלא נראו אז במקומותינו, ושאר תופינים ערבים לחיך.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קרבת משפחה

בעל-ה-----יצחק לב