אמא

אמא נולדה עם תפקיד ועם ייעוד בעולם.

לחבר בין קצוות ולאחות את כל השברים, לבנות עולם חדש מתוך עולם שבור לרסיסים.

היא נולדה בכפר סבא ביולי 1952 וכבר התחילה בתפקידה.

קודם כל, לחבר בין מזרח למערב, בין בורקיטוס לגפילטעפיש, בין לדינו ליידיש, בין אום כולתום ליידשע מאמא.

אביה יוסק'ה ואמה בתיה חיכו לבואה וקראו לה בשם עם הרבה אידיאולוגיה - ציונה. שם שיזכיר להם אח יקר ששרד את כל הבריחה מאירופה ומהמלחמה הנוראית ההיא, אבל נהרג מיד אח''כ כלוחם פלמ''ח.

שם שיזכיר להם כל הזמן איפה הבית ולמה הגענו את כל הדרך הארוכה ומלאת החטחטים עד לפה.

שם עם הרבה אידיאולוגיה ותקווה, אבל עם עול כבד על כתפיים עדינות של ילדה יפה ורגישה.

ולכן השם המורכב הזה התגלגל והשתנה כל החיים:

כשהתגייסה לצבא הפך שמה ל- יוני, עבר עוד אי אלה גלגולים לאורך השנים ואז חזר בשלמותו ועם כל העוצמה והכוונה הטמונות בו ומתוך השלמה וקבלה מוחלטת של היופי והתקווה שהוא סימל מלכתחילה וחזר להיות ציונה.

ציונה היתה ילדה יפהפיה, עם עיניים ירוקות ומעוצבות וריסי פחם משוכים כמו וילונות. היא גדלה עם אחותה הקטנה טלי, בבית חם, שמח ואוהב, חלק מתוך חמולה גדולה וצבעונית של סבים וסבתות, דודים ובני דודים שגרו בצמידות זה לזה באותו הרחוב.

למדה בבי''ס כצנלסון ובכיתה ט' מצאה את אהבתה הראשונה - את אריה וולדנברג. זו היתה אהבה ממבט ראשון, עיניים כחולות שנפגשו בעיניים ירוקות.

בצבא, בשל שליטתה בשפה הערבית, התגייסה ליחידת המודיעין והוצבה בסיני כמאזינה לרדיו המצרי.

אחרי שהשתחררה התחתנה עם אבא והם עברו יחד לבית ספר שדה מעגן מיכאל, שם נולדנו אנחנו, אני ונדב.

12 שנים מופלאות של משפחתיות שמחה, של טיולים בלתי אחראיים, של פריצת שבילים בכל מקום בארץ ושל חיים מיוחדים, מוקפים באנשים מיוחדים ובטבע עשיר.

בשנת 1987  עברו לקיבוץ ושם נולדה יהל.

אמא ציונה היתה מורה ומחנכת של כיתת חולית ועוד כיתות רבות נוספות אחריה, אהבה מאוד את שיעורי התנ"ך ועשתה את עבודתה מתוך אהבה גדולה לילדים ומתוך אמונה גדולה בדרך.

תוך כמה שנים הפכה להיות מנהלת ביה''ס, והפכה אותו מבי"ס של קיבוץ אחד לבי"ס אזורי -  "בי"ס מעגנים". 

אחרי פרידה כואבת וממושכת מאבא, המשפחה המשיכה לשמור על החיבורים ככל האפשר, בחגים משותפים ובאירועים משפחתיים ואפילו בטיולים יזומים.

עם הזמן התווספו למשפחה בני זוג מקסימים - יובל וסיון ואחריהם גם הנכדים שללא ספק הם אלה שמילאו חזרה את הלב השבור באהבה.

בואם של נוב, ארבל ואלמוג לעולם הכניס חדווה מחודשת והרבה מאוד עשייה. היא היתה כמו אמא שנייה עבורם והשקיעה בהם את כל כולה.

לאחרונה היא חגגה את הפנסיה. מילאה את ימיה בפעילויות משמעותיות ובאנשים היקרים והקרובים כל כך לליבה ושאהבו אותה כל כך.

אמא מעולם לא נטשה את הייעוד לשמו הגיעה לעולם ועסקה יומם וליל בלנסות ולחבר בין אנשים, ליצור ולבנות עולם מתוקן מתוך ראיית העולם הגבוהה, המוסרית והחכמה שלה - עולם שכל כולו לב גדול ואוהב ויש בו מקום לכולם. 

היא השקיעה אנרגיה רבה באיחוד וחיבור של המשפחה והפצירה בנו הילדים להיות כל הזמן האחד עבור השנייה, דאגה שנצבור הרבה חוויות של יחד ושנהיה כולנו בלב אחד.

בבית החולים, סביב מיטתה, עמדנו כולנו והבטחנו שכך יהיה, הבטחנו לה שנדע להכיל את השונות ולמצוא תמיד את המקשר ביננו ואת הערבות ההדדית.

(א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. (ב) כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. (ג) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. (ד) לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲ‍שֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. (ה) עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. (ו) כִּי יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

אמא שלי הצדיקה

חזרה יום יום והרביצה בי את תורתה: "רותמי", היא אמרה לי "כל הכאב והשנאה בעולם, נובעים מהרצון של אדם לקבל עבור עצמו".

"את צריכה לחיות בתודעה שכולנו משפיעים ומושפעים - חפשי רותמי כל הזמן איך לתת. אהבה זה מתוך הרצון לתת ולהשפיע על אחרים לטובה".

אמא שלי המלאך

טוב לב מזוקק שאין בו ולו טיפה קטנה של רוע. תמיד ראתה את הטוב בכל אחד ואיך כל דבר קורה לטובה.

אמא שלי האהובה – אם כל האמהות

זכיתי לשכון תחת כנפייך האוהבות, בתוך חסדייך, בתוך אמונתך. את פועמת לי בתוך הלב שעיצבת ובנית לפרטי פרטים. את חלק בלתי נפרד ממני.

תהי נשמתך משמעותית גם במרומים

היי כעץ שתול על פלגי מים

רותם

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אמא,

למרות שני ניתוחי קטרקט ומשקפיים שמלוות אותה מאז שאני זוכר את עצמי,

ראתה תמיד צבעים שאף אחד אחר לא רואה.

את זה למדתי גם אני ממנה. לא לראות את אותם צבעים. ממש לא, רחוק מזה. אלא, כמוה, את המסעות שלי לעשות פנימה, בשקט ולעומק.

אמא האמינה באהבה, למרות שאלוהים לא הפסיק לאתגר אותה, אבל היא ניצחה, עמדה על שלה.
עד לשנייה האחרונה לא הפסיקה להאמין באהבה. היתה עוגן לאינספור אנשים בעולם, ליוותה אותם במסעותיהם ותלאותיהם ובדרכם האחרונה.

צפתה בנשימתם האחרונה של אינספור אנשים ונתנה להם את השקט והאהבה ללכת בשלום הלאה.

היא ידעה שהמוות הוא לא הסוף, יש בו שקט וטוב וחיבוק חם אם מאפשרים לו.

את המסע הזה של שחרור באהבה למדנו ממנה ועשינו גם עם אבא.

ובבית החולים בעודה מונשמת ומורדמת היא חיכתה לנו שנהיה מוכנים. כשיהל, מחמל לבה, בת הזקונים, זאת שכל הגברים במשפחה לא הצלחנו מעולם להגות נכון את השם שלה, היתה מוכנה, היא הסכימה לשחרר. יהלי נשארה איתה, לבד בטיפול נמרץ ונפרדה ממנה באהבה ועם תודה גדולה, כמו שלמדנו מאמא. עשר דקות אחרי זה קראו לנו חזרה מטיפול נמרץ לפרידה אחרונה.

היא הקשיבה, והלכה עטופה באהבה כמו שעטפה כל כך הרבה אנשים לפניה.

אמא לא הלכה, היא עדיין איתנו. בכל החלטה ובכל צומת שנמצא את עצמנו בעולם הזה תלווה לעד ב"מה אמא היתה חושבת לזה?", לא בטוח שנקשיב, אבל בטוח נרגיש.

אמא אהובה, זכינו, להיות יוצאים מן הכלל בעולם הזה. כי היתה לנו אמא יוצאת מהכלל, תרתי משמע.

את חירותי

שמרתי לי אותך

כמו כוכב בסער

את חירותי

עזרת לי לעמוד

בכל כאב וצער.

נדב

----------------------------------------------------------------------------------------------------------

אמא,

אהובה שלי!

תמיד סיפרת לי שכשהיית קטנה ושאלו אותך מה תרצי להיות כשתהיי גדולה – תמיד רצית להיות אמא.

אז אמא, תדעי שהיית אמא נפלאה! אמא אלופה!

אישה מופלאה, טהורה ומלאה בטוב.

מעולם לא עשית רע לאף אחד, עשית אך ורק טוב, רק חשבת איך אפשר לעזור, לתמוך ולחבר.

ברגישות אין סופית וחוכמה רבה ידעת לחבר בין אנשים.

הרי חיבור הוא ערך עליון מבחינתך.

היתה לך ראייה אחרת על העולם – מיוחדת. ראית את הנשמה ולא רק את הגוף.

היתה לך היכולת להרגיש ולהבין גם ללא צורך במילים.

אני בת הזקונים, הילדה השלישית, התינוקת שלך.

הקשר שלנו מאוד מיוחד. אנחנו כל כך דומות, כל כך מחוברות.

נתת לי היום מתנה גדולה, הוכחת לי שוב כמה אנחנו מחוברות.

גם כשהגוף כבר קרס, הרגשתי שדאגת לי. חיכית לי, חיכית לי שאמצא את המילים, שאמצא את הכוחות, ווידאת שאוכל להתמודד.

אמא, אני רוצה להודות לך.

תמיד ידעת להאיר לי את הדרך, להגיד את המילה הנכונה, לכוון אותי.

גם כשלפעמים התנגדתי ובעטתי, בסוף עשיתי את מה שהצעת. אוף – ברור שצדקת!

זכיתי בך! אני כל כך גאה שאת אמא שלי!

לאורך השנים נגעת בכל כך הרבה אנשים, אהבת, ליווית ברגעים קשים, היית אוזן קשבת ובעיקר היית כל כך משמעותית.

בכל קבוצה שהשתייכת אליה היית ה"דבק" שמאחד.

הנשמה שלך נכנסה כל כך עמוק לתוכנו ובכל אחד לעד יהיה חלק מהנשמה הענקית שלך.

אני כל כך אוהבת אותך!

שלך, יהלוצ'ה.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------

יוני יקרה שלי! אחותי בלב ובנשמה!

לפני 34 שנים פנו אלינו שנאמץ משפחה שמגיעה מבי"ס שדה. עבדת אז בגן הסמוך לשלי ומשם הכרתי אותך. אמרו לנו שאת בחרת בנו, הופתענו מהבקשה, אבל זרמנו. וכמו לאורך כל הדרך הוכחת שוב שאת יודעת מה את עושה כי מאז ועד היום הפכנו לחברות בלב ונפש. כל כך הרבה שנים עברנו יחד, משמעותיות, מעצבות, ועם כל מה שהן הביאו איתן, לידות, חתונות ושמחות אחרות, וגם עצב של פרידות ומכאובים רבים. דאגות וחלומות – ואת תמיד היית שם לצידי-איתי- בעדי!

ועוד לפני שיצאת לפנסיה הפגישות שלנו הפכו ליומיומיות. כל צהריים היתה לנו פגישה קבועה, כל סדר היום שלי נקבע לפי שעת הפגישה הקבועה שלנו... והשיחות שלנו תמיד היו מהקרביים, ישר לעומק, לרגש לתבונה. חשפנו הכל זו אל זו. כל כך סמכתי עליך! תמיד עם מילה טובה, מעצימה תומכת ואוהבת. בתבונה שלך, בהסתכלות העמוקה שלך הגבוהה על הדברים – תמיד היית שם. עד שקיבלתי זאת כמובן מאליו. שאת תמיד תהיי – אבל, הפתעת אותי...

אפילו המחלה שלך נעשתה במסתרים, סבלת מאוד אבל שיתפת רק במעט, מיד היית מעבירה את הנושא... ושואלת מה איתי, אפילו בשבת האחרונה כשבאתי להיפרד ממך לפני הניתוח, היית שלווה, מכונסת, וניסית לא להדאיג אותי, למרות שידעת מה הולך להיות... ובאמת לא האמנתי שזה הסוף...

יוני, הנפש הגבוהה הזו שאין בה טיפה של רוע, שרואה את היפה בכל אדם, שמעצימה אנשים וחושפת את האור שבהם, תמיד צנועה ומנסה לא להתבלט. תמיד על קצות האצבעות, כמעט מרחפת... לאחרונה היית עסוקה במה תשאירי מאחוריך, במה עשייתך תהיה משמעותית לעולם הזה. את לא מבינה יוני שהנגיעה שלך בכל כך הרבה אנשים היא היא המורשת שלך?!

לא האמנת שכל כך הרבה אנשים אהבו אותך, העריכו וכיבדו אותך!

תמיד דאגת למשפחתך הקרובה והרחוקה, ובמיוחד – לילדיך, חשבת איך עוד לעזור, איך עוד לחבר ביניהם, ועל כל התקדמות שלהם סיפרת בגאווה ואהבה אין סופית אליהם! וכשהצטרפו בני הזוג ונולדו הנכדים כמה התרגשת ושמחת!!!

ואיזה אנשים יפים הם הפכו להיות! את יכולה להמשיך להיות גאה בהם! כי יש בכל אחד מהם את הניצוץ שהורשת להם! ואני יודעת שהם ימשיכו לסלול לעצמם את הדרך היפה שלהם ואת משם תמשיכי ללוות אותם!

אי אפשר לתפוס! אי אפשר לסכם חברות משמעותית של חיים שלמים!

היתה לי הזכות להיות קרובה אליך!

נוחי על משכבך בשלום! תהיי בליבי תמיד!

אוהבת אותך!

רוזי

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

יוני איננה

מילים שממאנות לחבור למשמעות, הלב והדעת מסרבים להבין...

ליוני היתה דרך מיוחדת כל כך לשלב ולגשר על שונות, נשזרו בה אהבת הארץ, הכרת שביליה ונופיה, אהבת התנ"ך והספרות. דמות ישראלית כל כך ששירתה בצבא המודיעין, נישאה והקימה משפחה למופת שהתיישבה בבית ספר שדה במעגן מיכאל והצטרפה מאוחר יותר לקיבוץ מעגן מיכאל.

יוני אשת חינוך בהווייתה, מורה ואחר כך מנהלת בית ספר מוכשרת ויצירתית, שנתנה את מיטב כוחותיה להתוויית מסגרת חינוכית למופת.

בנוסף לעשייה הבלתי נדלית, היא מצאה את דרכה הטבעית להגות והבנה מעמיקה של תפיסות רוחניות. בדרכה הייחודית היא עשתה כל דבר עם השנמה והפכה לעמוד התווך בכל מסגרת וקבוצה שלקחה בה חלק.

החוט המקשר בין תחומי עשייתה המגוונים היה אהבת האדם וראיית הטוב בכל הסובבים אותה, היה בה תום לב שלא נפגם ושמחה אמיתית בילדים ובנכדים שהקיפו אותה. היא נהגה לארח בביתה את המשפחה המורחבת, תוך קבלה אוהבת של כל אחד מאורחיה.

יוני ניחנה בתכונות של מגשרת, כשהיא מצליחה לראות את התמונה הכללית ממבט על שמרכך את התפרים שנפרמו במארג הארץ הזאת ואנשיה, שמשתנים מול עיננינו עד שקשה להפנים כי הדבר מתרחש במהלך שנות חיינו.

יוני שמחה אותי מאוד בסרטוני הלדינו ששלחה, מפליא היה להיווכח ברבדים השונים שמרכיבים את אישיותה המיוחדת.

יוני אהובה, הראשונה שנקטפת מבני הדודים מכפר סבא שהיו עבורי נוף ילדות, חיק משפחתי חם ויציב, הבית הפתוח מאיר הפנים של בתיה ויוסק'ה ז"ל נצור בליבי כזיכרון חי שממשיך להתקיים גם בהיעדרם.

הלב ממאן להאמין שיוני המיוחדת כל כך נקטפה מהחיים בטרם עת, הטעם המר של ההחמצה על שלא נפגשנו יותר כשעוד היה אפשר, שיעור עצוב שלא לקבל את הקיים כמובן מאליו, כשידוע ךנו שאנו חיים על זמן שאול...

עצוב כל כך שלא נשוב להיפגש בחיוך ובשמחה הקורנת מעינייך הירוקות ומאישיותך המלבבת. מותך משאיר בליבי חלל מיותם.

תהי נשמתך צרורה בצרור החיים

רותי

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------

היתה אישה, וראו – איננה עוד.

קודם זמנה מתה האישה הזו, ושירת חייה נפסקה. כל כך צר לי על כך, כל כך כואב.

יוני,

נולדתי 9 חודשים לפניך. מגיל צעיר היינו קרובות זו לזו. בילינו אחת אצל השנייה בחופשות הקיץ, החלפנו בגדים זו עם זו. שעות ישבנו ביחד, בחדר המדרגות בדירתינו ברחוב אבולעפיה בתל אביב, ורשמנו מהרדיו מילים של שירים עבריים. אהבנו במיוחד את שלישיית גשר הירקון ואת אריק אינשטיין. ידענו בעל פה את כל המילים של השירים העבריים שהתנגנו אז. עד היום אני שומרת את הפנקס שבו רשמנו, חלק גדול ממנו בכתב ידך.

לעתים קנאנו זו בזו, אך בעיקר שיתפנו אחת את השנייה בדרמות של החיים שלנו, בילדות, בתקופת ההתבגרות, בצבא, בבגרות המוקדמת ובהמשך, והיו לשתינו דרמות רבות בחיים. עדיין שמורים אצלי עשרות מכתבים ארוכים ממך, מתקופות אלה. ליוויתי את הקשר עם אריה, את הולדת הילדים. ביקרתי הרבה כשגרתם בבית ספר שדה במעגן מיכאל.

בשנים האחרונות את משמשת לי עוגן בטיפול הקשה באימי, דודתך האהובה. תמיד זמינה לי וכואבת איתי את הסוף הקשה שיש לה. ואת עצמך, את מכאובך, את משאירה לסוף, וגם זה רק אחרי התעקשות שלי.

בשיחות האחרונות שלנו, לצערי בעיקר בטלפון, דיברנו הרבה על ההיסטוריה עמוסת הטראומות של המשפחה שלנו. הרבית לשתף אותי בסיפורים. שעות שדיברת עם סבתא ממה והמשותפת שלנו.

יוני, אין בעולם הזה מישהו שמכיר אותי כמוך. את הראשונה שתמיד פניתי אליה בעת צורך, ותמיד יצאתי מחוזקת. אני מקווה שגם ההפך נכון. יש בך כל כך הרבה אנרגיות של טוב ושל ריפוי.

כשיצאת לניתוח, ידעת שזה מסוכן מאוד, אך את האפשרות שלא תצאי מהניתוח הכחשתי, זה נראה כה ערטילאי בעיניי. אני כל כך מצטערת שעודדתי את הבחירה שלך ללכת לניתוח, ואפילו לא הספקתי להיפרד להיפרד ממך כמו שצריך.

אני מתבוננת בתמונה שלך שכוכבה שלחה, עם החיוך הגדול, מחזיקה את הלב האדום מעל ליבך הענק, זה שדמם. שומעת את צחוקך המתגלגל מתנגן באוזניי, ולא מאמינה שזה קורה. קשה להאמין, לקבל, לתפוס.

היתה אישה, וראו – איננה עוד.

אישה מדהימה, מוכשרת, חכמה, יצירתית, אמא מולפאה.

קודם זמנה מתה האישה הזו, ושירת חייה באמצע נפסקה.

תחסרי לי מאוד יוני בת דודתי האהובה,

אתי

---------------------------------------------------------------------------------------------

דברי הספד לציונה שלנו

הלב מסרב להאמין שאת אינך איתנו יותר. הרי החלטנו שכשנהיה בנות 80 נעשה טיול של זקנות ונחרוש את העולם. צחקנו על עצמנו שאפילו הקשיים הבריאותיים שחווינו לא יוכלו עלינו.

ציונה אהובתי, את היית העוגן שלי, אחותי בלב ושבנשמה, החברה הכי טובה שלי, הבת דודה הכי מהממת שיוכלתי לבקש. היית המנטורית שלי, פותרת החלומות, פותחת שבילי תודעה, מכוונת דרך. היית מחוברת לעולמות הנסתר, לספריה הקוסמית ולנסתרות היקום.

את היית טוהר אמיתי וכל מילה שלך היתה מחוברת למקור, למקום של האהבה הנצחית. דרכך ואיתך יכולתי להיכנס דרך שערים נסתרים לעולמות קסומים של אהבה טהורה. בעינינו, היית תמיד מלאך שמסתובב בינותינו, בני האדם, ומעלה את תודעתינו, גם אם לעיתים לא הבנו.

אין לי מושג איך החיים ביקום הזה ייראו בלעדייך. מרגישה שעמוד תווך משמעותי ביקום הזה נפל. יחסר לנו מאוד קולך המרגיע, דברי החכמה העמוקים שלך. בא לנו להמשיך לשבת על ידך בביתך הקסום שכה אהבת, לשתוק ולספוג את הנוכחות מלאת האהבה שלך, ולנשום אותך אל תוכנו כמו אוויר לנשימה...

ציונה אהובתנו, תמיד דיברת על כך שמה שאת מחפשת זה להשאיר מורשת, משהו שיש בו משמעות ומתנה ליקום הזה. חיפשת שנים את הדרך. והנה, ברמת התוצאה, תראי את נגיעות הקסם שלך בלבבות של אלפי אנשים, ובטח בלבבות שלנו. היווית מודל להתמודדות איתנה בעניינים ארציים רבים, שאת כולם רוחך צלחה. הקמת משפחה למופת. משפחה אוהבת ומחוברת, ועשית תמיד הכל למען הביחד. חיברת לבבות באהבה.

חיית בפועל כדוגמא אישית את המשמעות והמורשת שלך בכל יום מחדש, ואת יכולה להתבונן מלמעלה ולראות את הנגיעה שלך בכל אחד ואחת. לעולם נהיה אסירי תודה, ולא נשכח את מסירותך הרבה בימים רבים בהם הייתי חולה. לא משת ממיטתי יום ולילה. דאגת לי כל כך, וכל בשורה טובה מילאה אותך באושר.

רוני ואני, ומשפחתנו – מירב, דנה, עידן, שיין, ראל וליעם כואבים את לכתך. כולנו אהבנו והערכנו אותך מאוד, ואני יודעת שגם את אהבת אותנו בעמקי נשמתך. היינו לך חברי נשמה וכך היית גם לנו. לנצח תחיי בקרבנו. כולנו חשים זכות גדולה ומלאי הודיה שאדם כמוך היה בחיינו. תודה תודה ציונה על הכל. לנצח נהיה מחוברים למשפחתך המקסימה. אוהבים את כולכם אהבה גדולה, ומשתתפים איתכם באובדן הקשה הזה.

ציונה, היית אור גדול בחייך והנך אור גדול בלכתך. נוכחותך ומורשתך והשפעתך לעולם יהיו איתנו וחלק ממי שאנחנו. היי בטוב ובשלום במקומך ובתפקידך החדש. בטוחה שנרגיש אותך לנצח איתנו פה, ועוד נתראה בעולמות אחרים.

נוחי בשלום ובשלווה אהובה שלנו,

כוכבה

---------------------------------------------------------------------------------------------

ציונה אהובה שלנו,

מרגישות אותך איתנו כל הזמן, חברה מדהימה ומיוחדת עם לב חם ורגיש, תמיד מובילה את כולנו בדרכי נועם ועם הרבה שמחה, והכול כדי לחבר ולקשור את כולם באהבה.

התעקשת תמיד להיות בצד של הנותנת, לכן בחרנו לקרוא את מילותייך, מילים של השראה המגיעות מעולמות עליוניים ונשזרות למילים של משוררת שהרטיטו את ליבנו בכל פעם מחדש.

מתוך פוסט שכתבה ציונה לכבוד יום הולדתה ה-68, על שהתרחש בחייה בעקבות הגילוי על מצבה הבריאותי:

"גיליתי שיש בחיי אנשים חברים מ-ד-ה-י-מ-י-ם. יש בחיי משפחה יוצאת מהכלל, שמביאה לי אושר גדול ואינסופי. אבל יש בחיי מאחורי הקלעים בורא אחד, שהוא מנוע רב עוצמה שכל הזמן מחזיר אותי אל טעם החיים, כל הזמן מראה לי שיש בפני עוד התפתחות, נפתחות בפני בכל רגע דרכים חדשות, ויש בפני רק משימה אחת קטנטנה... להמשיך את היופי הזה ולהעביר אותו ללבבות נוספים. לקשור את הלבבות של כולנו בחוט של אור, ולהתחיל להשפיע טוב ואהבה אל העולם הקטן שלנו. ובזה יהפכו חיי סוף-סוף לראויים. מאוד ראויים".

וכך כתבה לנו על נושא החיבור:

"להסתכל זו על זו, לא לדבר.
רק להתבונן, לחוות, להרגיש.
וככה מפנים מקום לפריצתה של אהבה בינינו.
אבל זוהי למידה חדשה שכדאי מאוד להתאמן עליה.
קוראים לזה 'להרגיש'.
בשלב הראשון אולי לשחק את זה, אבל בהמשך גם לדעת מבפנים את הקשר".

ולסיום, אלו מילים שכתבה ציונה לחברה שאיבדה חברה, אנחנו מרגישות שהיא אומרת אותן עכשיו לכל אוהביה הנמצאים כאן:

"אהובה, אני מרגישה אותך עמוק בתוך הלב משיחתנו הבוקר.
רוצה לנגב לך את הדמעות, לחבק ולנחם, ולומר לך שפרידה מנפטר אלו רגעים של קדושה.
השמיים פתוחים, הבורא וכל המלאכים נמצאים קרוב קרוב, ואם לא נמצאים רק בכאב הפרידה וביגון כבד, או אז מזדמן להרגיש בתוך הנשימה את הקדושה".

ציונה, תמיד תהיי איתנו, וכפי שנפרדת מאיתנו, אז להתראות כל הזמן ובשמחה!

חברותייך וחברייך מקבוצת זכרון.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------