דון אהוב

שש בבוקר יום ראשון, אני מתעוררת אחרי שש שעות שינה רצופות ופתאום נופל האסימון. מה קורה פה?! שש שעות לא שמעתי ממך דבר, לא שמעתי אותך קורא "שורי, את יכולה לבוא רגע".

אני רצה לעבר החדר ורואה אותך שוכב לא מכוסה. אני נוגעת בך ואתה קפוא, מתקרבת אליך, עדיין נושם את נשימותיך האחרונות. אני קוראת לך "דון" ואתה מצדך, מנסה ללא הצלחה למלמל משהו ולפתוח את עיניך.

אני מכסה אותך בשמיכה ויוצאת מהחדר, כשאני חוזרת אתה כבר לא היית שם.

דון רציתי להגיד לך תודה.

תודה על האהבה, תודה על החיים הטובים לצידך, תודה על התמיכה, על החברות, תודה על שני ילדים נפלאים, תודה על אופטימיות חסרת תקנה שכל כך אפיינה אותך. זכיתי שאדם כמוך יאהב אותי. אתה המלאך הפרטי שלי ועכשיו אינך.

אתה זוכר דון, בפעם הראשונה שנפגשנו, ישנת בסלון ביתנו. שתי סטודנטיות לתיאטרון והיית לא מכוסה. יצאתי לעבודה וכיסיתי אותך, שיהיה לך חם.

לא הכרתי אותך, לא ידעתי מי אתה, אבל היה נדמה לי שקר לך ושאני צריכה לכסות אותך. ושוב, היום בבוקר, שכבת במיטה לא מכוסה, איש יקר שלי, וגם הפעם היה נדמה לי שקר לך ושאני צריכה לכסות אותך. הפעם הכרתי אותך וידעתי מי האיש הזה ששוכב במיטה וידעתי שזה הסוף.

תדע דון, שתחסר לנו תמיד. נתגעגע המון.

שרה

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אבא,

מתקשה עוד לעכל שאתה כבר לא כאן, דבר שהיה מובן מאליו. 

תמיד היית כאן בשבילנו, בשבילי. תמיד כל אירוע או חוג שהיה לי, לא משנה איפה ומתי, היית מסיע ונשאר עד הסוף בלי להתלונן, גם אם היית אחרי הצגה.

תמיד היה לך חשוב לדחוף אותי מבחינה מקצועית ולהשוויץ בעבודות שלי.

היית ויקיפדיה אנושית בכל מה שקשור למחזות ולדמויות, אך גם בתחומים אחרים ובידע כללי, תמיד ידעתי שאפשר לשאול אותך הכל כי אתה יודע הכל. הייתה לנו שפה משותפת ותמיד היה כיף לדבר איתך.

היית מחובר למשחק עד יומך האחרון, זה היה בעדיפות עליונה תמיד. תמיד רצת מהצגה לצילומים וכשלא היה כלום, יצרת לעצמך תעסוקה. אף פעם לא פחדת מעבודה קשה, אך גם ידעת להנות מהחופש ברגעים שלא הייתה עבודה.

שמחתי לערוך לך כל מה שביקשת, אפילו אם קצת קיטרתי, כי אני יודע כמה זה היה חשוב לך.

היית אדם חסר כאב ואופטימי עד הרגע האחרון. לא הזלת דמעה ולא אמרת שקשה או כואב, תמיד משדר כאילו הכל כרגיל. אהבת להיות הכל יכול שלא צריך שירחמו עליו. 

הבית לא יהיה אותו דבר בלעדיך.

יואב

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 זכינו באח,

חבר איכפתי, מצחיק, תמיד עליז ואופטימי חסר תקנה וצעיר ברוחו. דידי אהב את החיים, היה אוהב ומסור למשפחתו המצומצמת והמורחבת. תמיד הגיע לכל אירוע ואף פעם לא שמענו אותו מתלונן או מקטר. איש פשוט ונעים הליכות. 

דידי אהוב תחסר לנו, לכולנו! תנוח על משכבך בשלום!

נורית.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אבא יקר שלנו

אבא שלנו, איך זה יכול להיות שאתה לא כאן אם אני עדיין מרגישה אותך כל כך חזק? שומעת את הקול הרדיופוני שלך, מלא שמחת החיים באוזניים שלי? אני עדין מרגישה את המגע שלך בידיים שלי?!

החיבוק הענק הזה, החזק הזה, הכל כך מבטיח, תמיד מרגיע, עוטף ומרפא כל פצע וסדק.

תמיד דאגת שלכולנו יהיה הכי טוב ושנהיה שמחים, גם אם היו רגעים קשים היית דואג להצחיק, לשיר, לרקוד או לנגן ומשכיח כל כאב עם העיניים הכחולות והחודרות שלך שאומרות בביטחון שהכל יהיה בסדר!

אבא, אני שומעת את הקולות של הציפורים, הן שרות לכבודך, במקהלה, אפילו הן מבינות שמדובר באומן אבל אצלי הכל נשמע לא מכוון, לא במקום ולא בקצב, זה  צליל של עצב.

לא מצליחה להוציא מעצמי לא קול, לא תו, לא מילה ולא אות רק אהבה ענקית אליך ללא גבולות.

אני מבינה שהצליל החדש הזה, הצליל המרעיד הזה, זו הדרך החדשה שלנו לדבר, בתוך השקט השיגרתי, השקט הזה שמופיע בין השורות, השקט שבתוך הדמעות.

אבא, תודה שלימדת אותנו לקחת את החיים בקלות, לקפוץ על כל הזדמנות, תמיד הזכרת לנו לא לוותר על החלומות שלנו וללכת איתם עד הסוף, להיות טובים לסובבים ולחיות חיים טובים, רק דבר אחד שכחת ללמד אותנו, איך נפרדים ממישהו שכל כך אוהבים?! לא גילית לי שזה כל כך שורף מבפנים!!

פיטר-פן הנצחי שלנו, תמיד האמנת בדרך הייחודית שלך וכל כך אהבת את החופש שלך, עכשיו אתה באמת באמת חופשי, אני מקדישה לך את השיר האחרון ששמענו יחד, השיר שאהבת ומבטיחה לשמור על כולם כאן למטה,

תמיד היית ותמיד תהיה האבא והסבא הכי מדהים.

אוהבים - הילדים והנכדים.

יעל

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הלך לי חבר.

דידי גת. שנים ביחד בדרכים, חורשים את הארץ בהצגות. בלילות היה מחזיר אותי הביתה לאחר ההצגות ואח"כ חוזר למעגן מיכאל. את דידי הכרתי ב"סיכוי אחרון "("הינקי האחרון") של ארתור מילר , בצוותא.. תמי ספיבק הביאה אותו להפקה. בהתחלה היינו אליעזר יונג , תמי ספיבק, עפרון אטקין ואני. יונג נפטר ודידי החליף אותו. עשה תפקיד מושלם ומרגש. הבמה רעדה ביחד עם הקהל הצוחק. אחר כך עפרון אטקין נפטר ולפני שנתיים, תמיל'ה ספיבק שלנו פרשה לעולם עלום, ועכשיו דידיל'ה. בינתיים אני עוד כאן.26 שנות ידידות. שחקן נפלא. מתחיל לאט, קצת בחפיף ואח"כ הקסם מתפרץ וטורף את הבמה. מתעטף בה. מתערבב עם הדמות עד התאבדות. כל תפקיד, הוא בפנים עד הסוף. כובש את השחקנים הבמה והקהל. אח"כ נסענו בדרכים בכמה הפקות קטנות ובתיאטרון חיפה. לפני שנתיים וחצי הופענו ביחד ב"פחדים פרטיים במקומות ציבוריים" בתמונע. ושוב התחיל לאט ואח"כ עלה על כולנו. כישף את הבמה. גם הביא לנו את יואב בנו, שעשה עבודה נפלאה בסאונד תאורה והוידאו של ההצגה. איש משפחה בעל אוהב לשרל'ה המקסימה ואב גאה ל ארבעהבנים ובת. תמיד היה בחור בריא ומלא בלשון המעטה . ולפני חודש וחצי שלח לי תמונות כשהוא רזה מאד. אמר שעבר ניתוח אבל הוא בריא לגמרי והכל בסדר. אופטימי עד הסוף. האמנתי לו. נרגעתי . ומאז לא שמעתי ממנו ושקענו  איש איש עמוק בתוך חייו ובתוך מבוך תקופת הקורונה ההזויה. מענטש אמיתי, נשמה טובה, עוזר לכל אחד, מקסים . ידיד. לא הצלחתי לריב איתו. ככה, בשקט בשקט, נטש בצנעה ונעלם בלי להשמיע קולות רקע.

תנחומים לשרהל'ה ולילדיו. דידי היה שחקן מצחיק ומרגש בו זמנית. כן, יש דבר כזה. גם כשהיה מחזיר אותי הביתה, כששנינו מותשים כמו זומבים מהצגה בגליל ולא שוכח בדרך לקנות לשרה אשתו האהובה משהו לאכול, וכשמצפה לו עוד דרך אינסופית למעגן מיכאל -היה מצחיק אותי כל הדרך. עכשיו אני בוכה. הלך לי חבר. ביי דידי מתוק, תמסור ד"ש לתמי, עפרון ויונג.

כבר מתגעגעת . אריודרצ'י. נתראה.

אמירה פולן

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דִּידִי / משה פלורנטין

דָּרוֹךְ וְשָׁתֹה וְשָׁכוֹר, 

דָּרוֹךְ וְשָׁתֹה וְשָׁכוֹר, 

שָׁם בֶּחָצֵר הַקְּטַנָּה

שֶׁבְּמַעֲרַב הַגַּן הַגָּדוֹל

נֶחְצְבָה גַּת חַיָּיו.

בֹּקֶר וָעֶרֶב, 

יוֹם וְגַם לַיְלָה, 

בּוֹאֲכָה הַיָּם הַגָּדוֹל,

דָּרַךְ יְדִיד הַיַּיִן

אֶת עִנְבֵי הַחַיִּים. 

דָּרוֹךְ וְשָׁתֹה וְשָׁכוֹר. 

בְּלִי לָמָּה וּבְלִי כֵּיצַד

בְּלִי קֵץ וּבְלִי תַּכְלִית,

רַק מָזוֹג וְשָׁתֹה, 

וְרָקוֹד וְשָׁכוֹר, 

עַד בְּלִי דַּי. 

שַׁגְרִיר קֶבַע שֶׁל שִׂמְחַת הַלֵּב, 

נְצִיגָהּ שֶׁל קַלּוּת הַדַּעַת הַמִּתְחַזָּה,

צוֹפֶה בִּמְשׁוּבַת נְעוּרִים נִצְחִית

אֶל פְּנֵי גְּלִילָאִים מִשֶּׁכְּבָר. 

דָּרוֹךְ וְשָׁתֹה וְשָׁכוֹר, 

וּמָזוֹג עַד מְלֹא פֶּה. 

מָזוֹג וְשָׁתֹה, 

עַד דַי

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------