מאיר אהרוני - קורות חיים

אבא נולד בטהרן, בחג השבועות בשנת 1932. בן בכור לאימו סהבג'ן ואביו מירזה הרוניאן ואח בכור לשבעה אחים ואחיות.

אבא היה מאוד קשור לאימו ועד סוף ימיו הוקיר אותה על אהבת האם שקיבל ממנה ושחיפתה במקצת על היחסים הלא קלים שהיו לו עם אביו.

בתיכון למד אבא באליאנס ושם, דרך שליחי החלוץ, נחשף לרעיון הציוני ולהגשמה ונשבה.

בגיל שמונה עשרה, כשהוכרח להתגייס לצבא הפרסי, ברח לארץ כשהוא מחופש לכורדי. בארץ הצטרף לגרעין עולים מפרס.

מעגן מיכאל היה אחד הקבוצים שבו העביר את השירות בנח"ל ואבא החליט שפה יהיה לו הכי נכון להכות שורש ועל זה מגיע לו ציון לשבח.

בגיל 27 הכיר אבא את  אמא רחל, שהגיעה לא מכבר מאספהן שבפרס לקיבוץ אלונים. האהבה ניצתה ואמא ואבא נישאו. בקיבוץ הולידו את חגי, יפעת ורינת.

מעגן מיכאל, מטבעו הכל כך מיוחד, הוא קיבוץ מאוד הטרוגני ומכיל וזה מאוד עזר לאבא להשתלב ולהרגיש שייך ואהוב על אף הרקע והתרבות השונים מהם הגיע.

העבודה בפרדס, בתברואה ובפלסאון מילאו את עולמו וגרמו לו סיפוק רב.

למרות התמודדות לא קלה עם דיכאון, אבא אהב את החיים, אהב להכיר אנשים מכל העולם, ללמוד שפות, אהב מוסיקה ישראלית ובכל שפה אחרת. וכמובן אהב ארוחה טובה.

סיום חייו של אבא מסיים את הפרק של משפחת אהרוני במעגן מיכאל. עם זאת, מקווים להמשיך לראות במקום הזה בית.

אנו רוצים להודות לכל מי שהיה לו חלק חיובי בחייו של אבא. אנו אסירי תודה על הטיפול הכל כך מסור ומקיף שאבא קיבל.

We want to thank Saneesh, Abba's caregiver, for being devoted beyond any expectation and taking such loving care of Abba. You are an amazing human being.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אבא

שמחה שהספקתי להגיע ולהיות איתך בימיך האחרונים.

אבא , לא תמיד היה לנו קל ביחד. גיל הנעורים היה קשה ואיכשהו משכתי הלאה את הכעסים עד לבגרות.

תמיד הייתי צריכה שאמא ואח"כ רינת יגשרו בינינו. כשרינת מתה כבר לא היה מי שיעשה בשבילנו את העבודה ודרך האבל המשותף עליה, בנינו את הקשר בינינו.

ואני חושבת שדי הצלחנו. כבר היה  מאוחר מדי לכעוס, רק לקבל ולסלוח עלי שלהרגשתך נטשתי כשהרחקתי לאמריקה ,ועליך, ששפטת אותי כל כך בחומרה וגרמת לי להרגיש שאני צריכה לשלם  על צעדי.

אבא ,רוצה להגיד לך תודה על שנתת לי חיים, על האהבה למוסיקה(של פעם),על שהיית לי לעוגן (גם אם לא ממש התכוונת).

היה כל כך כייף לבוא לביקורים אצלך בקיבוץ עם הילדים ולהרגיש בית ושייכות על אף השנים שעברו.

מריוס, משי ואיתמר מוסרים את אהבתם ותודתם.

יפעת

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

לאחי היקר

תמיד אזכור אותך, את הכמיהה שלך לחיים, את הצחוק המתגלגל שלך, את טוב ליבך, את המאכלים הפרסיים שבישלנו לך, והריחות שהיית מריח ומתמוגג, את אהבתך למוסיקה ולמוסיקה פרסית בפרט, שהיית משמיע לנו. אהבת אנשים, המתנדבים שהיית מזמין, פותח בקבוק יין, שותים ורוקדים. אני מודה לקיבוץ מעגן מיכאל על היחס האוהב והמסור ולמטפלים שטיפלו בך במסירות: פיי וסניש, שקראו לך אבא. היית בשבילם כמו אבא. תודה על היותך בחיים שלי ויהי זכרך ברוך.

יפה

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מאיר אהרוני ז"ל

עשרות שנים הכרתי וליוויתי את מאיר באופן אישי, מתוך בחירה ואהבה.  מיום שהיה מרכז מחלקת הפיטינגים בפלסאון ואני עבדתי שנה במחלקתו בבואי עם משפחתי לקיבוץ בשנת 1979.  אחר כך הייתי מחנך ומורה של בתו אהובתו רינת זכרה לברכה, בכיתת יובל.

מאיר היה גדל-מידות, חזק פיזית, עם לב גדול וענק.  איש טוב, אוהב את הבריות, עם חיוך גדול על פניו, המברך לשלום כל מי שעובר לידו.  עדין נפש היה, אוהב ושומע מוזיקה קלאסית, בעיקר צ'ייקובסקי ובאך.  התרגש שוב ושוב בשמעו את הסוויטה מס' 2 של באך.  היה מקליט ומחלק לאוהביו סרטי מוזיקה.

הייתה לו קליטה מהירה לשפות.  שלט ודיבר בעברית, פרסית, אנגלית ואפילו דנית.  חייו האישיים של האיש לא היו קלים ופשוטים.  הוא איבד את רעייתו אהובתו רחל, אשר עד יום מותה הלכו יד ביד בחוצות הקיבוץ.  ולאחר מכן את ביתו הצעירה והאהובה רינת.  גם בריאותו לא הייתה כשורה.  מאיר עמד בפני קושי ועוד קושי, ומשבר, ועוד משבר, אך תמיד המשיך והמשיך.  לא נפל ברוחו וחיפש את האור. איש אופטימי היה,  תמיד בירך על היש והקיים.  איש העבודה והעמל.  חרוץ, נחוש, תמיד בבגדי עבודה.  אהב והאמין בקיבוץ.  את השותפות, הערבות ההדדית, היה גאה במעגן מיכאל.  תמיד חזר ואמר לי, תשמרו על הקיבוץ, זה גן עדן עלי אדמות.  סקרן היה, עד לפני כשנה שוחחנו על בעיות עולם, ארץ וקיבוץ. הוא שאל והתעניין בצנעה ועדינות.

מאיר תרם כסף מתקציבו האישי למוסדות שונים (למשל, האגודה למלחמה בסרטן) ולא באופן חד פעמי אלא כדרך חיים.  שנים הליכתו קשתה עליו, היה מוגבל, טופל במסירות רבה על ידי שירותי הקיבוץ ומטפלים אישיים.  התייחס אליהם בכבוד, בעדינות והערכה.  שוב ושוב הודה להם.  בעיקר לשניש אשר טיפל בו בשנים האחרונות והוא אדם יקר ומקסים.

מאיר היה רגיש לאדם, לפרח, לצמח, לציפור חולפת.  אהב מאוד את משפחתי.  איש אוהב היה מאיר, ואני אהבתי אותו.  איש צדיק היה, חם וישר דרך, צנוע, אז מדוע לעזאזל הוא סבל כל כך? 

יהי זכרו ברוך לעד.

רמי אלוני

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מאיר איש-טוב...

איש-טוב ואבא אהוב, לא רק עבור שלושת ילדיך: חגי, יפעת ורינת...

אלא גם עבורי, בת כיתתה של רינת.

בעיקר זכורים לי ימי הנעורים בהם  רבים מאיתנו חיפשו פינה מנחמת לברוח אליה, פינה בה  נתקבל כפשוטינו ללא תנאי.

גרתי אז עם רינת באותו החדר, מפעם לפעם הצטרפתי אליה לביקורים בביתך, היה משהו נדיב כל כך בין החדרים, לא שופט, "מאפשר להיות"..

  נשארנו "ילדות" גם כשכבר הפכנו לנשים והחיים הפכו מורכבים יותר, המפגש איתך  ניקה כל פעם את הדף מחדש, הזמן התאפס לצחוק בסלון, לבדיחה, או למילה, למחשבה.

לרגעים חזרנו להיות כל מה שרצינו להיות תמיד:

ילדות אהובות וראויות לאהבה. 

תודה לך, מאיר יקר, על קבלה שלמה ותמימה.

כמעט שלא מדעת...

הענקת לי "בית" בלב.

תודה!

עדן

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קרבת משפחה.

אשתו---- רחל אהרוני

בתו ------רינת אהרוני

חותנתו-----  כורישיד מנזור

חותנו  ------ דוד מנזור