אמא רותי

נולדה בקיבוץ כפר סאלד בתאריך 7.12.1947 , לצבי ורחל שלזינגר - ממייסדי הקיבוץ, שבאותם ימים נלחם על קיומו מול הסורים על הגבעה.

את בועז אבינו הכירה בשנת שירות בקיבוץ רעים ולאחר שהתחתנו נולדו להם גיא ואז התאומים יריב ויובל. תמיד צחקנו על העניין שאנחנו אולי נראים יותר תימנים אבל לא לשכוח שיש לנו גם צד אוסטרי.

לאחר מספר שנים התגרשו הורינו ואמא עבדה במטבח הילדים שבקיבוץ ומאוד אהבה את מה שעשתה.

אך עם השנים חלה הרעה במצבה הבריאותי, היא נטתה להסתגר והייתה קנאית לפרטיות שלה,  עד יום מותה.

יחד עם זאת, אני רוצה לספר לכם על אמא שמאוד אהבה לרקוד פעמיים בשבוע ובחגים. על  זיכרונות ילדות בהם היינו יושבים על הדשא ב"תקווה" ושומעים סיפורי כפר סאלד.

הנסיעות המשותפות לקיבוץ כפר סאלד לסבא וסבתא, שהיו זיכרון ילדות חזק מאוד.

אמא מאוד אהבה לבוא לבית הילדים להשכיב אותנו והייתה מאוד חרדה לניקיון שלנו ולרווחתנו.

הרבה אחרי שכבר הפסיקו להשכיב, עדין הייתה באה כל ערב, באדיקות, למרות שהתחננו בפניה שתפסיק.

כמו כן, אהבה לנסוע איתנו לחגוג ימי הולדת והנחמה היחידה היא שנהנתה מאוד מההופעה האחרונה שלנו לפני כשבועיים, בה חוותה רגעי אושר.

למרות הקשיים היא ראתה גם אור בחייה, כשהנכד בן נולד. היא מאוד אהבה לשחק איתו והייתה מחכה לשבת בערב שיבוא אליה לשחק על השטיח, קנתה לו צעצועים ושחקה אתו משחקי קופסא, קלפים, פאזלים ועוד.

היו אלה רגעי אושר בשבילה ואנחנו הקפדנו לחזק את הקשר הזה בשביל לחזק גם אותה. גם את הנכדה דניאל אהבה מאוד ותמיד הייתה אומרת לי בחיוך מבויש "תראה איזה יפה היא".

בשנים האחרונות חלה נסיגה בבריאותה של אמא, היא ניתקה מגע מהנאות החיים ונדמה היה שחושך גדול יורד עליה. קשה היה לראות אותה נובלת כך מבחירה, שוב מסתגרת ומנתקת את עצמה כמעט לחלוטין מחברים ומשפחה.

אמא, רוצים לומר שלמרות שלא תמיד החיבוק והחום היו בחיינו, אנו יודעים שניסית לעשות את המקסימום מים השחור שירד עלייך בחייך  וחוסר היכולת לראות את הדברים הטובים שיש לחיים להציע. ותאמיני לי, שאפילו כבר מתגעגע לטלפונים שלך של "מתי יוצאים היום ובבקשה אל תאחר".

מקווים שעכשיו, אחרי שנפרדת מהעולם הזה, הוקל לך ואת יושבת במקום יותר טוב, שאולי יהיה בו נעים לך יותר, מקום מתאים לאורח החיים שבחרת, עולם שיש בו צבעים יותר שמחים, שימלאו אותך ואת נשמתך בהרבה אהבה, שמחה ואושר.

אסיים בשתי שורות משירו של שלום חנוך:

"לו רק יכולתי להביא לך פתרונות

כל מה שרק ניתן היה כבר כאן מזמן"

מתגעגעים ואוהבים,

יריב, מליסה, בן ודניאל

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אמא יקרה,

אני עדיין לא מעכל שאת כבר לא איתנו.

שהכלת מאיתנו בטרם עת.

היה ביננו קשר חזק ביותר,

אהבתי אותך מאוד מאוד ואוהב אותך כל חיי.

אתגעגע אלייך בכל יום מחדש.

היית ראויה לחיים טובים הרבה יותר, כמו לכל אדם.

היית אישה מדהימה ביופייך, טובת לב וחכמה,

היה לך קול זך וטהור, אהבת מאוד לשיר

ולשמוע מוזיקה ארץ – ישראלית.

אנשים רבים אהבו אותך.

כעת, מקווה שתנוחי על משכבך בשלום

ותמצאי סוף סוף רוגע ושלווה.

יובל

-----------------------------------------------------------------------------------------------

רותקה יקרה שלנו

תמיד קראתי לך רותקה. אני לא מאמינה שהלכת.

זה לא נתפס שאי אפשר להתקשר אליך או לראות אותך. איך הלכת פתאום? לא הספקנו להיפרד ממך, לנשק אותך, להיות איתך.

פגשתי אותך ביום רביעי, יום לפני מותך ושאלתי אותך מה שלומך. הסתכלת עליי בעיניים עצובות ואמרת "לא טוב" וסיפרת לי שאת לא ישנה. את לא ישנת טוב שנים, אבל סיפרת לי שבימים האחרונים את לא ישנה אפילו דקה. חיבקתי אותך והרגשתי את גופך השברירי. פחדתי לחבק אותך חזק מדי. הרגשתי חסרת אונים וכל כך עצובה כי לא יכולתי לעשות כלום. לא יכולתי לרפא את מכואבייך, לא יכולתי להרגיע את נפשך. לפחות עכשיו תוכלי לישון, שינה טובה ועמוקה שהייתה כה חסרה לך.

את קיבלת אותי באהבה ככלה ותמיד נתת לי הרגשה שאת אוהבת אותי ומעריכה אותי. התייעצת  איתי והקשבת לי ובכך נתת לי תחושה של ערך. על כך אני מודה לך מעומק הלב.

למרות שהיה לך קשה ולא תמיד הרגשת טוב וכל הזמן היית עייפה, הגעת לכל האירועים המשפחתיים והשתתפת איתנו בשמחות. הייתי מכינה את עוגת הגבינה שאהבת ואהבתי לראות אותך אוכלת בהנאה... כל כך מעט הנאות היו לך... בימי הולדת שלך אהבתי להכין עם דניאל עוגה וסלט עבורך ולדעת שאת מתענגת על כל ביס ובמיוחד על כך שהכינו עבורך במיוחד.

רותקה, אני מנסה לאחוז ברגעים המאושרים שהיו לך. היית כל כך מאושרת כשבן נולד ואחר כך דניאל. היית גאה להיות סבתא והתמלאת אושר שאנשים בקיבוץ עצרו אותך ואיחלו לך מזל טוב. בבר מצווה של בן היית כל כך גאה. התלבשת יפה וחגיגי ובאירוע המשפחתי ישבת לידו והסתכלת עליו בעיניים אוהבות ומעריצות. גם בדניאל היית גאה והיית מתפעלת מהריקודים שלה. אני שמחה שזכית לחוות את האהבה הטהורה הזאת. אהבה של סבתא.

אני זוכרת בשנים שעוד היו לך כוחות, כשהילדים היו קטנים, היית מארחת אותנו בביתך כל שבת בערב. בימי שישי היית מתייעצת איתי מה כדאי לקנות שישמח אותנו. היית מסדרת את השולחן בתשומת לב ובהקפדה, שמה מפה מתחרה על השולחן, הכל מסודר לתפארת. הבית שלך היה תמיד מצוחצח ומסודר וכשהיינו נכנסים ורואים איך טרחת והכנת לכבודנו, הייתי מתרגשת בכל פעם מחדש.

כי ידעתי כמה אנרגיה זה גזל ממך.

היית מוציאה משחקים לילדים מהארון, שהגבר בנה במיוחד למטרה זו - ארון מיוחד למשחקים של הילדים. היית יושבת איתם על השטיח ומשחקת איתם בסבלנות ובנועם. זה היה מזמן אבל לא שכחתי. היית כל כך גאה בבן ודניאל. התעניינת בלימודים ובהישגים שלהם ותמיד אהבת לראות אותם אחרי תספורות.

גם ביריב היית גאה ודאגתי לעדכן אותך בהשגיו ופעילויותיו הרבות בלימודים, בעבודה, בהופעות שלו ובטקסים שהוא הנחה, בכתיבה השנונה, במשפחה שהקמנו, בלימודי מורה דרך ובהצלחה שלו במקצוע החדש. רציתי שתהיי גאה בו ואני יודעת שהיית. נולדת וגדלת בקיבוץ כבר סולד בת לצבי ורחל שלזינגר. לא הייתה לך ילדות קלה בישוב, תחת איום קיומי. בת להורים גרושים בקיבוץ של פעם. אני רוצה שתדעי שאח שלך עופר הגיע מכפר סאלד לכבד אותך ולהיפרד ממך היום.

אחרי שהתחתנת עברת למעגן מיכאל וגיא, יריב ויובל נולדו. האימהות היה אתגר בשבילך אבל עשית כל מה שידעת ויכולת. אנחנו יודעים את זה.

החיים לא תמיד האירו לך פנים והיה לך קשה. אני זוכרת לפני כמה שנים, ביום העצמאות, שברת את היד. עזבתי את כל האורחים שהיו לנו בבית ונסענו להלל יפה. הרופא אמר לי שאת מאד שברירית וההחלמה הייתה קשה.

היית צנועה וקנאית לפרטיותך ולמדנו לכבד את זה.

היה לנו חשוב לכבד את רצונך היום והקפדנו על הרכב אינטימי, כי כך היה מתאים לך.

אני כל כך שמחה שהספקת לשבת בקהל לפני כמה שבועות ולראות את הבנים והנכד שלך שרים ומנגנים על הבמה בהופעה כל כך יפה. זרחת מגאווה ונחת והיה כל כך משמח לראות אותך נהנית ומחייכת.

רותקה, הגיע הזמן להיפרד. אני מבטיחה לשמור על הבנים והנכדים. אני מבטיחה שלא נשכח אותך.

יריב אמר אתמול שהעולם הזה היה קשה מדי בשבילך, שהיית שברירית ועדינה מדי. אני יודעת שעכשיו את במקום יותר טוב. עכשיו הנשמה שלך חופשיה ושלווה ואני שולחת לך אלף נשיקות וחיבוק חזק.

תנוחי על משכבך בשלום.

אנחנו אוהבים אותך.

מליסה, יריב, בן ודניאל

------------------------------------------------------------------------------------------------ 

רותי רות,

כגובה המים השווים, השווים לכל נפש. גובה אחד לכולם, בני אדם העוברים בדרך, אין חשובים יותר או חשובים פחות, כולם חשובים בעיניך כאחד האדם, כחיים העוברים בדרך, דקה אחר דקה, כשעון המתקתק, כארעיות חיינו...

תמיד היית שם רותי, מטאטאת את השביל, מגיעה בדקות האחרונות לפני סגירת חדר האוכל, בשנים הבודדות של חיי, בחודשי הריון אחרונים, כשלא היה איש או אישה, פתאום את רותי, מגיחה מן החשכה לעת ערב.

בלי משוא פנים, בלי העמדות פנים, ככה אישה לאישה, בפשטות ערומה, כפי שנבראנו מקדם, על ההסתרה והגילוי, על הבדידות, על מתן הרחמים. 

זוכרת לך חסד הרגעים בהם פתאום היית שם בדרך, מחייכת אליי, כנגד העולם כולו.

תודה לך רותי האמא, האדם הפשוט לגמרי!

תודה על שהיית כפי שהיית...

כעת נוחי לך ותהיי מאושרת.

אוהבת אותך בשקט.

עדן.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ 

רותינקה

נפרדתי ממך אתמול לפני שכולם נכנסו.

ביקשתי ממך כוחות להמשך, שברגע שתגיעי למעלה, תשמרי עליי ועל ילדיי.

הרגשתי שאני נפרדת מחברה. מעולם לא הייתי בשבילך "הבת של בועז ולילי", תמיד אהבת אותי כפי שאני, תמיד הרגשת חופשיה לשתף אותי בכל, לחשוף בפניי את חולשותייך, להתייעץ איתי, לרכל איתי...

אני זוכרת אותך בתקופות היותר חזקות שלך, איך אהבתי לשמח אותך בקערת סלט ענקית שהספיקה לך לשבוע שלם, או בעוגת גבינה שיניב היה מכין. איך תוך שתי דקות היית מתייצבת אצלי בבית, מרוגשת ואסירת תודה.

תמיד צחקנו וירדנו עלייך בקשר לזה, אבל בתכלס השקעתי את נשמתי בסלטים האלה, תמיד היה לי את הרצון הזה לשמח ולרגש אותך.

את היית אישה כחושה, שברירית, עדינה, נעימה, טובה ומאוד מאוד סקרנית. אין פעם שלא היינו נתקלות זו בזו ולא נסחפות לשיחות ארוכות.

אפילו בתקופה האחרונה, כשכבר נחלשת והתחלת לשכוח דברים, בכל פעם שראית אותי עם הילדים היה לך אור בעיניים.

את אהבת ילדים, זה הצית בך משהו.

את הניצוץ האחרון בעינייך ראיתי ביום של ההופעה שלנו. איך קראת לי בתום ההופעה בהתרגשות ואמרת "ראית?"

ואמרתי לך "כן רותי, גם אני הופעתי שם".

ואת המשכת: "ראית את גיא ויריב ויובל עם הסקסופון?". אמרתי לך "נחת". ובאמת יכולתי לראות בך סוף סוף קצת נחת.

בלי "קשה לי", בלי "אני עייפה". רגע של אושר טהור.

וככה רותינקה, רק ככה אני רוצה לזכור אותך.

אז תודה לך יקרה, על כל השנים,

על כל השיחות, על כל הסודות

ועל כל הסיגריות שהיית קונה לי אחרי כל לידה. אחלה מתנת לידה שבעולם.

נוחי על משכבך בשלום,

תשלימי שעות שינה,

והלוואי ומחכה לך סעודת סלטים והמון מיץ של סלק שם למעלה בגן העדן.

אוהבת אותך וכבר מתגעגעת,

רעות

----------------------------------------------------------------------------------------------------

תודות

רוצים להודות לעשרות האנשים שטפלו באמא במהלך השנים, בכל תחומי החיים וגם במהלך שבוע זה, בו גילינו שוב את החוזקות והעוצמות של הקהילה. 

כמו כן, תודות לצוות אבלות ולעשרות המנחמים שהגיעו להיות איתנו ולחזק את ידינו בשבוע זה.

משפחת שרון

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------