אבא, אילן

השם אילן נבחר עוד לפני הלידה כראשי התיבות "את יקרנו לא נשכח", לזכר משפחתה של רבקה אמו, אשר שנספו בשואה. רצה הגורל והוא נולד בט"ו בשבט וכך גם היה - איתן ויציב כמו עץ.

אבא היה בוקר בנשמתו ואת אהבתו לסוסים לא היה ניתן להסתיר. הוא גידל סוסי מרוץ אשר זכו בפרסים רבים, שמו בתחום נודע למרחוק.

הוא מאוד אהב את הים, אהב לשוט ולדוג, אהב לטייל בנמלים ולהתבונן בסירות.

בילדותנו היינו מבלים הרבה בשטח הבקר והסוסים. היה ממציא ומספר לנו סיפורים בנסיעות ולפני השינה ובכלל אהב לספר את סיפורי ילדותו והיו הרבה. תמיד שם אותנו לפניו בכל דבר, קבלנו ילדות נפלאה בזכותו.

אילן היה אבא טוב, מסור ואוהב. הוא היה צנוע וישר, איש עבודה מהתקופה שהאנשים היו מברזל והסירות מעץ.

עזבת בטרם עת, לא נשכח אותך לעולם.

אוהבים,

לינדה, שחר, עוז, אהוד, הילה, דיה ואדוה

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אילן נולד בט"ו בשבט תש"ו, 17 בינואר 1946. רבקה נסעה מפרדס חנה לבית היולדות וחזרה לרחובות עם הילד התשיעי לקבוצת הצופים א'. פער גילאים גדול בינו לבין קודמיו, גרם לכך שגדל בלול בודד אשר מוקם מתחת ענף עץ מאוכלס בציפורים רבות. לטענת נעמי זורע המטפלת, אילן נהל דו-שיח עם הציפורים בשפתם. הוא גדל כילד טבע עצמאי וקשור לבעלי החיים.

ברחובות גרנו רבקה ואני במבנה מרובע ששמש בעבר כעמדה ליד הרפת. אילן היה זוחל בשקתות הרפת והפרות היו מלקקות אותו. כנער נקשר אילן לעדר ובילה שעות על גבי שעות עם סוסי העדר ועבד עם מם ואבישי. בהמשך, הוא ניהל את ענף העדר לבדו. אילן גידל עדר סוסים משובחים ויקרי ערך וזכה בפרסים, הן במרוצי סוסים והן בגידולם.

אילן היה מסור למשפחתו. רעייתו לינדה ובניו אודי, שחר ועוז כמו גם רעייתו של אודי הילה ונכדותיו דיה ואדוה.

לפני כשנה אילן אובחן כלוקה בסרטן הריאות ועבר טיפולים. לאחר מאבק ממושך נפטר אתמול 24/1/2019.

יהיה זכרו ברוך

ג'ימי שמון

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אחד מזכרונות הילדות הבולטים ביותר של כיתת "אשל" גלום במשפט "אילן חזר מהספינה והביא לנו דגים".

היינו אז בכיתה ב' כמדומני ואילן, שכבנו של ג'ימי ה"רייס" נתכבד בזכות, שלא ניתנה לנו הילדים ה"פשוטים", להפליג עם אבא שלו בספינה "צופיה", או שהייתה זו ה"פל-ים". מששב אילן מהפלגתו והביא לנו כמה דגים, ישבנו כולנו, במצוות המורה דבורהל'ה  אשכול-רפאלי, ציירנו ים וספינה וכתבנו: "אילן חזר מהספינה והביא לנו דגים".

זיכרון נוסף הקשור באילן אירע בכיתה ח', אני חושב: במצוותה של מורתנו החדשה יפה שמר, ערכנו משפט להורדוס:

אמי נקבע כקטגורו של הורדוס, אני כסנגורו ואילן כעוזר שלי - אך במהלך המשפט השתלט אילן על תפקיד הסנגור הראשי והוכיח שהוא בר שכל חריף במיוחד.

מימים מאוחרים יותר, זכור לי מאבקו הקשה של אילן לנסות ולהוכיח שהענף שלו עדר הבקר לבשר, הינו ענף רווחי - וזה התבטא אצלו, למשל, בהשתדלות גדולה במיוחד מצידו להוריד את עלויות הענף ככל הניתן.

"נד אילן, צמרתו ליטף הרוח ונשק עליו".

קיפי.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אילן ואני נפגשנו בעדר חודשים ספורים לאחר שהגעתי לקיבוץ, התחלנו אז שנינו תקופה של שנים ארוכות של עבודה משותפת, מצאת החמה עד צאת הנשמה וחברות אמיצה, הייתי אומר כמעט משפחתית.

בסמוך מאד הצטרף גם גיורא והתחלנו מסע של רעיונות חדשים והוצאתם מהריק אל הפועל כאשר אנחנו מקדימים את זמננו בשנים רבות.

האמנו שלקיים עדר בקר לבשר במעגן מיכאל הוא הדבר החשוב מכל ולשם כך השתלטנו גם על שלוחת המספוא של גידולי שדה, כדי ליצור מזון זול וטוב לכל ענפי הבקר: חולבות, מפטמה ועדר אימהות.

גם בתחום זה חידשנו והפכנו לענף לדוגמא שהיו עולים לרגל אליו.

אילן היה אחראי על תחום המיכון שהלך וגדל עם התרחבות הענף ותחומי היצור והפליא לעשות.

אהבתי לומר שכאשר הוא מנגן על טרקטור כף או שופל, הכלי נראה עובד כאילו הוא ממשיך ישיר של ידיו.

באותן שנים הילדים והנערים היו עובדים ממש ונערי העדר היו חלק חשוב של הענף ואפשר היה לסמוך עליהם בכל דבר.

בענף התרכזה חבורה נהדרת של נערים ומבוגרים והקשר בינינו היה הרבה יותר מיחסי עבודה גרידא.

אילן היה דמות מפתח ודוגמא לרבים.

אילן, שאהב לעשות חשבונות בעל פה, האיר יום אחד את עיניו של מרכז המשק שטען שהענף מפסיד, כאשר אמר לו, שרק עלות הפסיכולוגים שחבורת הנערים העובדים בעדר, הייתה מוציאה עליהם אילולי היו בענף, מכסה את כל הגרעון...

לימים הם גדלו להיות חיילים לתפארת, חיילים ביחידות מיוחדות, טייס, סיירות צנחנים.

אילן התמיד בענף יותר מכולנו ובעצם מעולם לא עזב אותו.

אהבתו הגדולה היו הסוסים ובמשך השנים טיפח עדר סוסים ששמו הלך לפניו, סוסי מעגן מיכאל התחרו במקצי החובבים עם מיטב סוסי היבוא טהורי הגזע, והפכו למבוקשים כל כך שיום אחד באו העבריינים וגנבו את מרביתם.

טיפוח של דורות, של עשרות שנים, היה כלא היה. אילן פשוט נשבר.

עם הגעתו לעדר, אימץ אילן את הסוסה המיתולוגית 'כלנית'. 'כלנית' לוותה אותו עד יום מותה בגיל מופלג מזקנה. לימים, כשכבר שניהם לא היו צעירים, החליט אילן להתחרות בפעם האחרונה כדי ש'כלנית' תיזכר כמנצחת אולטימטיבית. שלושה ימים לפני המרוץ, עקב תקלה בכתף, הכניסו את אילן לגבס של חצי גוף ויד, אילן עלה עם הסוסה למשאית, הגיע לניר בנים, שם נערך המרוץ, יצא מן הגבס כמו אותו צב בסרטים המצוירים שיוצא משריונו, עלה, רכב, ניצח ולקינוח ניצח במרוץ נוסף של 'אלוף האלופים'.

כדי לנצח במרוץ סוסים צריך שניים: רוכב וסוס שביניהם צריך להיות תאום מושלם כמו שהיה לאילן ול'כלנית' שכאשר אילן רכב עליה היה הדבר כאילו הם משוחחים ביניהם.

קשר החברות שלי עם אילן, ככל שהיה הדוק, ידע עליות ומורדות וימים של כעס ונתק, כאשר מתחת לכעסים יש אהבה גדולה. אילן הוא זה שבא ואמר די, מספיק, אנחנו קשורים מדי כדי לבזבז זמן על השטויות האלה. אודה שלי לא היה אומץ לעשות צעד כזה.

היה שלום, חבר יקר.

אבישי הררי

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קרבת משפחה 

 אביו --- דוד ג'ימי שמון

אימו------ רבקה שמון

אחיו ----- אבנר שמון