אמא,
בכל השיחות ביננו, תמיד קראתי לך אמא
אבל בשיחות עם החברים תמיד היית דפני.
פעם מישהו שאל אותי למה אני קורא לך דפני ולא – אמא, עניתי שדפני זה מותג.
מאז שהיה את "העוגות של דפני" המאפיה שלך, זה נשאר בעיני מותג, מותג למי שאת,
ודווקא אחרי שנסגרה הקונדיטוריה וחזרת לאפות "עוגות מהנשמה" במילים שלך.
עוגות שהיית מכינה כדי שאביא לחבר או שכן בימים עצובים או שמחים.
אז "דפני" בשבילי היה סמל לרגישות אינסופית, לנתינה עד אין קץ, ליכולת להכיל ולנחם.
דפני זה מותג כי דפני תמיד לבושה הכי יפה, יש לה את הבית הכי יפה והיא אינטלקטואלית
ברמה של מבקר ספרות ב"הארץ".
רק עכשיו כשאני אבא בעצמי, אני מבין כמה זה נורא לאבד ילד, אני עוד יותר מבין איזה תעצומות נפש
צריך בשביל להמשיך להיות הורה טוב אחרי שדבר כזה קורה לך.
אז תודה דפני,
היית האמא הכי טובה שיכולתי לבקש לעצמי!
עמרי אסף.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אחותי הגדולה,
גדולה מהחיים. להיפרד ממך זה להיפרד מחלק מגופי ונשמתי. מאז שאני זוכר את עצמי היית לי מגדלור באפלה, עמוד התווך של חיי.
כמו הדודה תמר בשעתה, פרסת את חסותך עלינו, אחייך הקטנים. עיצבת אותנו ואת עולמינו והנחית אותנו בדרכך המופלאה, נעדרת היוהרה ומלאת החוכמה והחוסן. הכנסת לחיינו את הביטחון והאמונה בעצמנו וביכולותינו. לימדת אותנו, באמצעות דוגמא אישית, שהכול אפשרי ושלכול בעיה יש פתרון ואם לא, אז תמיד יש את ירון. כאילו היינו ילדייך שלך, התגאית בכל הצלחה שלנו, וגם המצאת הצלחות שלא קרו.
סלחי לי אהובה על שחלשו ידי ולא יכולתי להחזיר ולו במעט ממה שנתת לי בחיי. נוחי ממכאובייך ומסרי חיבוק לדורדי ואבא שמחכים לך
נימי בהרב
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
דפנוש,
יום אחרי הניתוח באתי להיות איתך.
רוב הזמן נחת, אך שנפרדנו דאגת לומר לי "גלוש היה לי כיף איתך".
תמיד ידעת לסכם לי את הדברים, ידעת שאני צריכה בהירות, התחלה אמצע וסוף, תמיד המשפט האחרון בשיחות בנינו היה ״אז סיכמנו״... תכל'סיות המאפיינת אותך, אשר נתנה לי כל כך הרבה שקט.
אותך אי אפשר לסכם וגם לא את ארבע השנים האחרונות בהם הפכנו ברגע שוב למשפחה.
אז אגיד לך רק תודה...
בעיקר על השנה האחרונה בה היינו כמעט כל יום יחד... זאת הייתה השנה המשמעותית בחיי והיא עברה בצורה החלקה והטובה ביותר בזכותך.
למדתי ממך המון על אימהות.. לא היססת בעדינות להדריך אותי,
לייעץ ולשמש ככומר ווידוי ברגעים הקשים,
להחמיא לעמרי ולי כי אנו עושים בסדר בכל רגע שיכלת.
יאירי זכה לסבתא הטובה בעולמי העולמות, בשיחת הסיכום אנה הגננת אמרה שבכל שנותיה בגיל הרך
לא ראתה קשר כזה בין סבתא לנכד והרגשנו כל הזמן שלא מדובר במשהו רגיל.
כל פעם שנכנס אליכם הביתה היה ישר קופץ לזרועותיך, אמרת כל הזמן כי הוא התרופה הטובה מכל.
במסירות הלכת לשעת ההנקה, מקלחת מלבישה עוטפת אותו בכל כך הרבה אהבה.
אהבת לכבס לו את הבגדים להרגיש דרכם כל רגע שעבר במהלך היום בבית התינוקות.
כמה אהב לבוא אליך אחה"צ לשחק עם כלי האפייה ברצפת המטבח, מדי פעם דרש לחיבוק כאשר הוא מטפס ומתחפר לבטנך ושוב חוזר למשחק.
כל כך קשה שזכינו יחד רק לשנה אחת.
הזמן שלנו איתך נגמר מהר מדי.
כבר שבועיים שאני מחכה לראות הודעה ממך
במשפחת אסף הגרעינית, ילדים ארוחת ערב היום?
חיכיתי שנפגש בשמונה בכניסה לחדר אוכל ותספרי לי לשלומך, תשאלי איך יאירי ישן בלילה ואקבל מחמאה על הoutfit היומי.
כל שנותר לי לומר זה שאקח את כל מה שלימדת אותי על משפחה..
על חשיבותה ואדאג למה שהיה לך הכי חשוב- שנשאר יחד.
אשמור על עמרי ואמשיך לחבקו ברכות כל בוקר.
ואדאג שהוא יהיה בעד ולא נגד.
אוהבת אותך כל כך,
אמרת שזה חשוב להגיד.
תשמרי עלינו
גל אסף.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
דפני אהובה
הלב מסרב להאמין. כי הרי דפני אינה מסיימת מאבקים באופן כזה, היא מנצחת. תמיד מנצחת. ותמיד עושה זאת ביכולתה המדהימה להיות רגישה ומדויקת, חכמה וכנה, צנועה וכל כך שובת לב.
דפני היא המון דברים להמון אנשים, מצילת חיים של ממש, סופרת של ממש, מנוע אין סופי של עשייה ציבורית ואישית. אבל עבורי, יותר מכל, דפני הייתה חברה, חברה טובה ואמיצה. כזו שמרגש אותך שהיא חברה שלך, שמכולם היא בחרה בך להיות חלק מחייה. לא יכול לשכוח איך כבר בפגישתנו הראשונה (!) באת עם מתנה לדריה, בתי שרק נולדה, ובכך נתת אות להפיכת קשר מקצועי לאישי וקרוב כל כך
קשה להפתיע אתכם, אני בטוח, אם אומר דברים על אישיותה של דפני, על המסירות, על האהבה למשפחתה היקרה ולנכד החדש והמתוק שלה.
אבל רציתי להוסיף עוד כמה מילים- מילים על מפעל החיים האין סופי של דפני – המפעל למניעת התאבדות בישראל ולומר בקול כי אובדנה של דפני הוא אובדן בסדר גודל לאומי.
כי דפני, מעבר לכל מי שהייתה- הקדישה את חייה לטובת התמודדות עם הכאב הנפשי הבלתי נסבל, זה שמוביל התאבדות- אצל צעירים ובני נוער. ושום דבר לא עצר אותה. היא הרצתה, נפגשה עם מקבלי החלטות, שרטטה במו ידיה את המסלול הנכון להעלאת המודעות לנושא. היא הייתה שם בכל צומת אפשרית של התקדמות בתהליך המוביל למניעת התאבדות, בקסמה המיוחד לא הייתה דלת שנשארה סגורה בפניה. וכך, בעשר אצבעות ובעזרת חברים טובים מעמותת בשביל החיים – יצרה שינוי דרמטי במדינת ישראל בכל הקשור למניעת אובדנות.
ישבתי לידה בלא מעט מפגשים כאלו- משתאה מהמראה המדהים שבו דפני שלנו היקרה מסבירה לטובי המומחים, לפרופסורים הגדולים, לראשי הצבא ומערכות החינוך והבריאות- מה בדיוק צריך לעשות, מה היעד, מהו החזון. ואת החזון הזה הפכה למעשים.
ותמיד בהתרגשות, באהבה אין קץ, במוכנות לשאת בעול בעצמה. בשביל דורון, בשביל הנערים שעדיין לא הכירה בכלל.
דפני הייתה תוכנית למניעת התאבדות של איש אחד. ובעשייתה האין סופית הצילה עשרות אם לא מאות צעירים מהתאבדות. כל כך הרבה אנשים חייבים לה את חייהם וחיי יקיריהם. ותמיד בנועם ובצניעות ובחדוות עשיה חסרת תקדים.
דפני, את חברה אמיצה ואהובה שלי. הלב נשבר לרסיסים. מבטיחים להמשיך לעמוד במאבק הזה, כמו שלימדת אותנו בצורה כה נפלאה. לחבק את ירון והמשפחה. לאהוב את הארץ שלנו כמוך ואת הקיבוץ שלך האהוב עליך כל כך.
את עבורי מקור השראה לאיך משלבים לב גדול כל כך בעשייה חשובה וארוכת דרך כל כך. תודה על שהכנסת אותי לחיק משפחתך וחברייך. הרגשתי גאווה כל פעם שסיפרתי למישהו שאת חברה שלי.
אוהב אותך. מאוד.
יוסי
הכותב הוא ד"ר יוסי לוי בלז, פסיכולוג קליני, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי רופין וחבר הנהלה בעמותת "בשביל החיים".
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
דפני אהובה!
החברות בינינו ידעה תקופות אינטנסיביות.
מאוד אינטנסיביות.
ותקופות שפחות. והרבה פחות.
מתקופת החברות הראשונה שלנו, נצרבנו אחת לשנייה בלב ובנפש וזה נשאר כך לאורך כל השנים. יותר מ 45 שנים... זו הייתה חברות של שיחות נפש עמוקות, בצד שתיקות ארוכות טווח, לעיתים של שנים. אבל כל שיחה, גם אם הייתה אחרי ניתוק של שנה, המשיכה מאותו מקום שהופסקה, כאילו כלל לא עבר זמן. הכרנו כה טוב אחת את השנייה, עד כי יכולנו מיד לצלול לעומק, ולקרביים. ראינו ביכולת זו שלנו מתנה לחיים.
והזיכרונות עולים, צפים, ומציפים:
החברות החזקה בינינו התחילה אי שם בסיום הצבא, שתינו בקיבוץ, צעירות, עליזות, וחוגגות, בטוחות שכל האמת, ועל כל דבר, יושבת רק אצלנו, ואוי ואבוי היה לו למי שנכנס לפינו החד כתער....
ואחר כך הייתה הנסיעה שלך עם ירון לארה"ב והפגישה המכוננת שלכם עם אבא שלי, שכה השפיעה בהמשך על החיים שלי.
והנסיעה שלך עם ירון להודו, והחזרה, שלא נאמר הבריחה המהירה שלך משם, כשמיד אחר הנחיתה הודעת לי באופן חד משמעי:
״לאתי, חסכתי לך! אין לך בכלל מה לחפש בהודו.. העוני והאומללות שם - זה לא בשבילי ולא בשבילך.״
וזה נשאר אצלי, ונחקק. ואני מצטטת את המשפט הזה כל פעם שמישהו רק מעלה על דעתו להציע לי נסיעה להודו...
ואפילו להתחתן התחתנו בהפרש של חודש. ומלחמת לבנון פרצה, והיינו אחת עם השנייה יום ולילה, שתינו בדאגה מוטרפת לבעלים הטריים שלנו, לא אוכלות ויורדות יחד במשקל. ואחרי המלחמה – הקמת התנועה "חיילים נגד שתיקה".
והילדים, עודד ועמרי יחד בפעוטון, והנסיעות המשפחתיות המשותפות בארץ, ולתעלות בצרפת.
ודורון...
והיה גם החיבור המשותף לעירית, ואירוע הזיכרון המרגש והמושקע שארגנת לפני שנתיים...
ולאחרונה היו בינינו בעיקר 'התכתבויות נפש'. דרך ההתכתבויות אלו גם ליוויתי אותך לאורך השנים הקשות שעברו עלייך ואני מוצאת בכך נחמה - זה כתוב ויישאר איתי לתמיד.
דפני יקרה,
מי שפעם אחת חווה את יכולת ההקשבה שלך,
את יכולת האמפטיה שלך,
את יכולת ההזדהות וההבנה הרגשית שלך את האחר,
ואת יכולת הנתינה הנדיבה שלך - לא ישכח זאת לעולם.
אני חוויתי את אלו בכל העוצמות - ואני לא אשכח זאת לעולם.
באהבה רבה
לאה אורן
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"זה היה לפנים ולפני שנים
במלכות על ים ערפלי.
שם דרה ילדה - שמה לא תדע:
קראתי לה אנאבל לי.
משא לב אחר מלבד אהבה
לא היה גם לה וגם לי.
ילד הייתי, והיא ילדה
במלכות על ים ערפלי:
אך ידענו אהוב מכל אוהבים -
אני ואנבל לי:
וראונו שרפי המרום בקנאה,
וזעום זעמו לה ולי.
זו הסיבה, שהיה מעשה
במלכות על ים ערפלי -
רוח יצא מעבים, וצינן
והמית את אנאבל לי"
כשמסרו לי שדפני שלנו נפטרה, הדהדו מילות שירו של אדגר אלן פו בראשי והציפו אותי בזכרונות ענוגים מראשית אהבתם של דפני וירון, בניה האהובים והמוכשרים של כתת מעיין, לצד זעם וכעס על השמים שקנאו כל כך לו ולה. השמים שלא יכלו לשאת את האהבה והיופי הזה שחברו יחד, ובקנאתם המרה לקחו קודם את בתם דורון ועכשיו את דפני.
דפני היפה והמוכשרת. דפני שהיתה עבורנו עמוד התווך של הכיתה. זו שבכל טיול והפלגה היתה האקונומית, המארגנת, זו שסוגרת כל פינה לרווחת כולנו. דפני שהיתה גם שרת הפנים הדואגת שלכל אחד תהיה משימה ברת ביצוע שיחד תצטרף לפרויקט המשותף, וגם שרת החוץ שהכירה את כל בני המחזור שלנו בכל קיבוץ וקיבוץ וידעה לחבר בין אנשים, תקוות ואהבות. דפני שלנו שגם כאשר נסחפה עם ירון אהוב נעוריה לזוגיות והורות, תמיד הקפידה להיות חלק מהיחד הכיתתי, לצחוק מהשטויות של הבנים, לחלוק סודות עם הבנות, ולחזור ולהדביק אותנו יחד לכיתה מאוחדת הדבקה וגאה בעברה המפוקפק. דפני שלנו שכל אחד מאיתנו מרגיש שהיא אחותו, חברתו, ואשת סודו.
דפני שלנו שלקראת חג המחזור חברו יחד אריה אורי ויהודה אנגל ונראה היה שכתבו במיוחד עבורה ועבור ירון שלה את שיר האהבה: "כן האהבה, כן האהבה, כן האהבה בנעורים...
לפתע מסתבר שיש אחת אשר תבין, לפתע מסתבר שהוא נבון ואף עדין
עובדה אחת נשארת אין אחת כמותה והיא לא מוותרת שיחיד הוא בכתה
כן האהבה, כן האהבה, כן אהבת הנעורים.
דפני שלנו שאהבת נעוריה ליוותה אותה לאורך כל חייה והפכה לאהבה בוגרת ולבית, כאן בין כרמל לים.
דפני ששילבה יפה כל כך בין היחד הכיתתי לייחוד האישי. דפני ששמה תמיד נאמר בנשימה אחת עם ירון, בנתה את ביתה בקיבוץ, מתוך בחירה, הכרה ואהבה של חיי היחד הקיבוצי הערכי והערבות ההדדית, השכילה לפרוץ לעצמה את הדרך הייחודית שלה ולהביא לידי ביטוי את שלל כשרונותיה – כתיבה רגישה וסוחפת, אפייה יצירתית, יכולת עיצוב וחוש אסטטי ומחויבות אדירה לקהילה ולסובבים אותה שבשנים האחרונות באה לידי ביטוי בעיקר בהירתמות הטוטאלית שלה לעמותת "בשביל החיים". הדסי סיפרה לי הבוקר, שרק לפני חודש, כאשר המחלה שקיננה בה כבר הסבה לה כאבי תופת, היא עדיין ביקשה רכב כדי לנסוע להרצות בפני חיילים, וכל הרצאה היא שליחות מצילת חיים. דפני שלנו שלצד העצב והגעגועים שהיו חלק בלתי נפרד ממנה מאז לכתה של דורון, ידעה גם להצחיק עד דמעות כאשר היא מחקה אנשים ומחיה סיטואציות בעין ביקורתית ובהומור עדין וחכם.
דפני שלנו שאהבנו כל כך, שתחסר לנו כל כך, תמיד תהייה בליבנו, תמיד תהייה חלק מאיתנו.
ירוני שלנו – לא מצאתי מילים שיכולות לנחם, אני לא חושבת שבאמת קיימות כאלה.
בשם כל ילדי מעיין אני אוהבת ומחבקת אותך.
מיכל דנא
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
קרבת משפחה
בתה ------ דורון אסף
אביה ----- יאיר בהרב
חמה------ בנציון אסף
חמתה---- אביבה אסף