אמא יקרה, אמא אהובה,

מאיפה אוכל להתחיל לספר עלייך? איזה מן סוג מיוחד של אמא ובן אדם היית: חמה, מזמינה, מפנקת ומקרבת.

כמה שמחת כשהבן שלי, מתן, נולד ואיזו עזרה ואהבה הרעפת עלינו. כל שבוע היית מגיעה אלינו במסירות אין קץ, עם ידיים עמוסות בכל טוב, מצוידת בחיוך המקסים שלך ובמילים טובות ולמרות שלא פעם חטפת ממני ביקורת, תמיד הבלגת והמשכת לפזר מטובך.

ואז, לפני חצי שנה, נפלת ושברת את שתי ידייך, לא יכולת להגיע אלינו יותר ואני הייתי מגיעה אלייך פעם בשבוע.

"החלפנו תפקידים", היה קשה כשלא הגעת אלינו ונוכחותך הייתה חסרה בביתנו. אך זאת היתה גם נקודת המפנה ביחסינו, התחלנו תהליך שאולי מעולם לא היה קורה לולא המשבר הנ"ל. דיברנו על דברים שמעולם לא דיברנו ולראשונה הסכמת שאני אעשה קצת למענך. מאוד התקרבנו.

לצערי, התהליך הגדול הזה הסתיים בטרם עת ולמרות זאת זכיתי לעבור איתך תקופה של עדנה.

אמא שלי יקרה ואהובה, אולי לא אמרתי לך מספיק כמה אני אוהבת אותך, אך אני בטוחה שאת יודעת.

נוחי לך בשלום ובשלווה.

שלך באהבה גדולה,

לילך

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אמא וסבתא שלנו

נולדה בחולון בשנת 1944, עוד לפני קום המדינה. את חיי ילדותה ונעוריה עשתה בחולון.

בגיל 18 התגייסה לצבא ובמסגרת הצבא הגיעה לקיבוץ מעגן מיכאל, פה הכירה את אבא ולאחר זמן קצר הם התחתנו.

בגיל 19 וחצי ילדה אותי, בגיל 23 ילדה את לילך ובגיל 24 ילדה את ירון.

כשהייתה בת 22 נפטרה אמה ממחלה קשה. למרות הקושי, אמא, המשכת את חייך ואני זוכר שהיית לוקחת אותנו לבקר את סבא יעקב בחולון. אני כל כך אהבתי לבקר אותו. אני זוכר שבישלת לנו את המאכלים שלמדת בבית - אגריסטדה וברמלוס.

אמא, היית אישה עצמאית, חזקה וצנועה. תמיד כשהייתי מציע לך עזרה, אמרת 'לא צריך' ותמיד כשהייתי מבקש ממך עזרה אמרת 'בטח'.

אמא אוהבת את האנשים ותמיד תומכת בחלש.

בשנים האחרונות עברת תקופה קשה, גם מבחינה רגשית וגם מבחינה בריאותית.

בחודש האחרון חלית במחלה קשה שלבסוף הכניעה אותך.

אמא, אזכור אותך תמיד אישה טובת לב, תמיד מוכנה לעזור כשצריך, צנועה, לא מסוגלת להזיק לאיש.

נוחי בשלום, אוהב מאוד,

עפר

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

סבתא יקרה שלנו,

אתמול הפסדנו אוצר יקר, אוצר שלא ניתן להחליפו בעד שום הון שבעולם.

אף על פי שלא ידעת כל פרט ופרט על חיי היומיום שלנו, תמיד היית שם בשבילנו, תמכת בכל צעד של הדרך וידענו שתמיד יש לנו מקום נוסף ללכת אליו ומישהו שיעזור לנו. זהו דבר שאיפיין אותך מאז שכולנו זוכרים אותך.

בחודש האחרון, כשהיית זקוקה לנו, יותר משמחנו להיות שם ולעזור בכל צעד בדרך שלך, למרות שהייתה קשה.

לא הספקנו להגיד לך אבל חשוב לנו להגיד לך עכשיו שצעדת בגבורה, לא רק בחודש האחרון.

היית והנך אישה מעוררת השראה, עצמאית, גיבורה ומדהימה.

זכינו להכיר אותך, לחיות לצידך ואינך מבינה כמה את יקרה לכולנו.

לאורך חייך דיברת ויצרת לעצמך משפחה שמורכבת מחברים וחברות, בנים ובנות, נכדים ונכדות והיום כולנו עומדים כאן בעצב על היהלום שאבד לכולנו. אתמול נסענו להיפרד ממך, אך זו אינה פרידה. שום דבר בעולם הזה לא יכול לגרום לנו לשכוח אותך ואת מי שהיית, את חיה בזכרונות ובלב של כולנו לנצח.

למרות שקשה, מוטב להסתכל על חצי הכוס המלאה, להסתכל על כך שהיו לך חיים טובים, משפחה וחברים אוהבים ויותר מכל להסתכל על כך שהצלחת להעביר לנו את חכמתך ואת הערכים החשובים לך.

הכבוד כולו שלנו, שאנו זוכים להמשיך את המורשת שלך. אנחנו לא מאמינים שחמקת לנו מבין האצבעות כל כך מהר!\

בהזדמנות זו, אנו רוצים להודות לך על הכל: כל הטוב, השמחה, האהבה, הכיף, החכמה והשלווה שהשרשת בנו והשרית סביבך.

כל המילים שבעולם לא יכולות לתאר את הקשר המיוחד שהיה לכל אחד ואחת מאיתנו איתך.

אוהבים לנצח, נוחי על משכבך בשלום,

הנכדים האוהבים

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אתי

את אתי פגשנו לראשונה בעבודה ומיד היה קל להתחבר ולאהוב אותה.

לאתי היו דעות ברורות וסדורות בחיים, עם עניין ואכפתיות לכל מה שקורה סביבה.

מאד לא אהבה מתח, ויכוחים וסכסוכים. גם במקום בו היה חוסר הסכמה או ויכוח, משהו בהתנהלות שלה ונועם הליכותיה איפשר לכולם להתנהל בכבוד הדדי, עם קבלה וחיוך.

ניחנה בהומור בריא וידעה להפיק שמחה מההנאות הקטנות של החיים, מהסרט הערבי המיתולוגי בימי שישי, ממשהו קטן ומתוק, בילוי עם חברות וגם מבדיחה טובה או סיפור עסיסי.

יותר מכל היתה אשת משפחה מסורה ואוהבת את ילדיה עופר, לילך וירון ואח"כ את נכדיה ונכדותיה אותם ליוותה בגאווה ואהבה רבה.

אתי ניחנה ביכולת נתינה שקטה בלי לבקש דבר תמורתה, צנועה, ממעטת לדרוש בשביל עצמה.

באופן מופלא הפכה נוכחותה כל מקום לקצת יותר טוב, מכיל ומחויך.

אוהבות אותך ותחסרי לנו מאד.

דורית וריקי

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------