נקודות ציון בחייה של איה
איה נולדה בקיבוץ משמרות בת לגודה ואלכסנדר אריאל, אחות לשרה ומאיר.
שמה ניתן לה על ידי אספת הקיבוץ- ארץ ישראל העובדת - "איה".
היא פגשה את אבא בגיל 13 ומגיל 17 הפכו לזוג.
בצבא שירתה כמפקדת בגדנ"ע, סירבה ללכת לקורס קצינות ובכל זאת מונתה למפקדת.
בתום הצבא למדה בסמינר בית ברל והוסמכה כמורה. לימדה שני מחזורים מכיתה א' עד ו'.
איה ודוד הקימו בית בקיבוץ משמרות בו נולדו וגדלו ארבעת ילדיהם – רזי, אבי, חן ונעמה.
בשנת 1972 נסעה המשפחה לשליחות בבוסטון ושם זכתה איה להצלחה כמורה לעברית ולמדה תואר שני בייעוץ חינוכי.
לאחר שחזרה לארץ בשנת 1975, נקלטה המשפחה בקיבוץ מעגן מיכאל. כאן הקימה איה את המדור ליעוץ חינוכי בבית הספר האזורי.
איה המשיכה את לימודיה בארץ והוכשרה כמטפלת זוגית ומשפחתית. לאחר סיום הכשרתה עבדה מספר שנים בתחנה לבריאות הנפש בחדרה.
איה הייתה למטופליה הרבים מרפאה, ידידת נפש, מקור לתמיכה, השראה וחיזוק.
היא אהבה בכל ליבה ולאורך כל חייה אומנות, מלאכות יד, מוזיקה, טבע יופי, אסתטיקה, במיוחד את הים ומעל הכול את משפחתה, ילדיה ונכדיה.
לקראת סוף חייה יצאה לפנסיה והחלה לעסוק בעבודה התנדבותית, בין היתר בליווי אנשים מבוגרים בצורה יצירתית וייחודית.
משפחת עתיד
*****
פרידהאיה, איוש, אי היקרה שלי, אהבת חיי.
עברו שבעים שנה מאז פגשתי בך והעזתי להרים עיניים מול יופייך. להפתעתי נענית לי ובהדרגה הפכנו לזוג. אהבת אותי כמו שלא אהב אותי איש, גם כשהיינו בזוגיות וגם כשהיינו פרודים.
אחרי שנים מפותלות של יחד ולחוד התקרבנו מחדש לפני כשנתיים, כשצעדייך הולכים וכבדים ומוחך האהוב והמוכר לי מתרחק ושוקע בערפל כבד.
הייתה לי זכות גדולה ללוות אותך כברת דרך במסע האחרון של חייך. גיליתי שאני פוגש מחדש את הנפש הקסומה של הנערה- ילדה האוהבת, שלעיתים כועסת אך תמיד סולחת ומוכנה להתחיל מחדש.
כל פגישה שלנו הפכה לפגישה ראשונה, כל טיול לטיול ראשון.
הרגשתי שאני חוזר איתך לאותו הרגע בו התנשקנו לראשונה תחת עץ האקליפטוס הגדול בכניסה למשמרות.
אני נפרד ממך אוהב, כואב ומיוסר.
יהי זכרך היקר ברוך ונשא בלב ילדינו ונכדינו וכל אוהבייך.
דוד
*****
לזכר איה
הגעתי היום לקיבוץ לבקר את אבא.
מול האסם היו מכונסים אנשים. שאלתי חברה שהייתה שם מה קרה, היא סיפרה לי שאיה נפטרה אתמול.
שאלתי אותה שוב ושוב "איה עתיד?" כלא מאמינה.
בפנים ראיתי את רזי ודוד ולא יכולתי לזוז. החברה ניסתה לשכנע אותי להיכנס אבל לא יכולתי. איה?
איה - האישה שהוציאה ממני את רחלי.
כשהייתי בתיכון איה טיפלה בי, היא הייתה יועצת חינוכית ואני רחלי דנא, שכל מה שנכנס לי לראש יוצא החוצה, שאין לי שום יכולת ללמוד וגם הייתי שובבה!!!... איה הייתה הפסיכולוגית שלי, היא אהבה אותי!!! אהבה אי אפשר לזייף.
לאט לאט נפתחתי בפניה, היא הוציאה ממני קשיים שלא ידעתי שקיימים בי, היא פתחה בפני עולמות כמו כתיבה, ציור, אומנות והכי חשוב חיבור לעצמי. אין אנשים כמו איה!! האהבה שלה עטפה אותי כל החיים, היא ליוותה אותי בכל דרך שהלכתי: לפעמים בדאגה, לפעמים בשמחה, אבל תמיד תמיד באהבה.
איה יקרה יהי זיכרך ברוך אישה מיוחדת,
אהובה ויקרה, אתגעגע למבט שלך.
תודה. אוהבת תמיד, רחלי דנא סעדון
*****
הירידה מההר / איה עתיד
אני בת 75 שנים.
בגיל שבעים פרשתי מעבודתי כמזכירה בשיווק ישראל בפלסאון.
עד גיל שבעים הרגשתי שאני מטפסת על ההר שלי.
רוצה ללמוד, לַחָוֹות דברים, להתנסות, להיפגש עם העולם שבפנים, שבחוץ ועוד . . .
הגעתי לפסגת ההר. אני עומדת עליו, מתבוננת סביבי,
רואה את הנוף שעברתי, את הדברים שעשיתי, שהשגתי, והוא מדהים לכול הכיוונים שאני מסתכלת.
רוח קלילה מלטפת אותי, טוב לי.
יושבת לי בפסגה שלי ומה עכשיו?
לאן אלך ומה אעשה? אולי לא אעשה דבר? רוצה להישאר שם למעלה , לנוח, לקחת את הזמן שהוא עכשיו רק שלי . אבל חיי וגופי משדרים לי שצריך להתחיל לרדת , עוד מעט יחשיך . . .
אני ארד לאט, לאט. יש לי המון זמן.
אני רואה איך השמש משתקפת בעלי הפרחים והעצים,
איך היא מנצנצת על גלי הים, הרי גם היא שוקעת לה לאיטה ועוד מעט יבוא החושך.
זה המעגל של כולנו החיים על הפלנטה הזאת.
לידה, ינקות, פעוטים, כבר בגן
הילדים ובית ספר, התבגרות, משפחה, זיקנָה וחוזר חלילה, מ ע ג ל.
אני יורדת לאט, מרגישה כבר את בגידת הגוף. מחליטה לחיות איתו, לכבד אותו , כברת דרך ארוכה הוא הולך איתי , נאמן לי. אני אוהבת אותו. מנסה להקל עליו בעבודתו למעני.
אני מתבוננת בנופים שמתגלים לי והם יפים ומשמחים אותי.
*****
הגעתי לגיל 81 . מרגישה את זרימת החיים ומנסה לזרום איתם.
הים מושך אותי אליו. הוא לא רחוק ממני. מחלון הבית שלי אני רואה את הים וגם את מצב רוחו. אני קמה בבוקר בשמחה, מצטיידת והולכת לים ויורדת לחוף. איזה מרחבים של מים! אני שמחה לצעוד בחוף, לנשום את המליחות שלו ולפעמים שרה שיר של מאיר אחי, "גל נוסע פוגש גל חוזר ונשבר ונשבר ונשבר נוגע בחול ומיד חוזר... "
*****
את משפחת עתיד הכרתי בבוסטון. אחרי פציעתו של קוקי נסענו לבוסטון אולי יש עוד איזה תקווה קטנה לרפא אותו. אבל התאכזבנו - כלום לא יעזור לו.
משפחת עתיד היו בבוסטון בשליחות ורק עם שובם ארצה הם הצטרפו למעגן מיכאל. בשבילנו הם היו עוגן. משפחה עם ילדים קטנים תוססים ושמחים איה הנבונה לקחה אותי תחת כנפיה ועזרה לי לצאת מהחור השחור שכולנו נפלנו אליו. איה עזרה לכולנו בדרכה השקטה והנבונה להתמודד עם המציאות. זאת היתה עזרה כל כך גדולה וחשובה ואינני יודעת איך היינו בלעדי איה.
כשמשפחת עתיד הצטרפו למעגן מיכאל היתה לי ההזדמנות להודות לאיה על כל מה שהיא עשתה עבורנו.
חיה כנעני