כתבה
המשפחה
אבא נולד ביוני 1947 בבואנוס איירס, ארגנטינה. בשם
ארמנדו ראול סילברברג.
הוא היה בן יחיד להוריו, נכד בכור
לסביו.
משפחתו הייתה ותיקה ומבוססת בעיר, משפחה
חילונית, בקהילה יהודית גדולה ומשגשגת. הוא גדל בסביבה אוהבת, נהנה מכל מה
שיש לעיר להציע וספג את העושר התרבותי שלה.
אבא היה ילד מחונן וסיים את בית הספר בגיל 15, אז המשיך באוניברסיטה בלימודי הנדסה
תעשייתית. בגיל 18 גויס לשירות צבאי חובה ועשה את שירותו במשטרה.
מגיל 16 ועד עלייתו ארצה אבא היה פעיל
מאוד ב"מסגרת" ארגון ההגנה של הקהילה היהודית. הוא היה מעורב בפעולות
חשאיות רבות שרק בשנים האחרונות החל לספר לנו עליהן ועדיין חשש להעלות אותן על
הכתב.
בסוף שנת 1969 אבא עלה לארץ באונייה והגיע לאולפן במעגן מיכאל. הוא עבד במדגה והפסיק
להתגלח ולהסתפר. שם העניקו לו את הכינוי "פנצ'ו" על שם גיבור המהפכה
המקסיקני פנצ'ו וילה. הוא תכנן להמשיך את לימודיו וכבר התקבל לטכניון, אבל כה
התרשם מהחברה הקיבוצית שהוא פגש (במיוחד מהיחס של מרכז המדגה, חנוך קיטאי) שהוא
החליט להישאר במעגן מיכאל. הוא עיברת את שמו לאריה גלעד ופגש את אישתו נינה שהגיעה
מהולנד לאולפן אחריו. בשנת 1973 החל לעבוד בפלסאון. שם הוא עשה מסלול שלם, שהחל
באולם הייצור וסיים כיועץ טכני, מומחה לפלסטיקה ולתקנים בנושא איכות. במידה רבה
פלסאון הייתה לו כבית שני עד יומו האחרון.
בנוסף לזה אבא היה אחראי על הביטחון של מעגן
מיכאל שנים רבות.
בשנת 1978 נולדה עידית, ב- 80' נולד ערן, אמיר ב- 87' וליעם ב- 89'.
אבא היה איש מדור אחר, לא הרבה לחשוף את
הרגשות שלו, אבל תמיד הייתה לו גאווה גדולה להיות אבא שלנו. מטבע הדברים מרכז חייו
היה מחוץ לבית ולמעשה אנחנו גדלנו עם אבא שהיה חסר. מותו של ליעם היה לו קשה מנשוא
והוא בדרכו בחר לנעול את כל הכאב ולקבור את עצמו עוד יותר בעבודה.
את אהבתו לבישול פיתח כשהגיע לארץ והתגעגע
לטעמים של ארגנטינה, מאחר ובארץ באותם שנים לא הייתה תרבות אוכל ולא היה ניתן
למצוא את מה שאהב, למד לבשל את הדברים בבית. מאז ועד היום הביע את אהבתו לנו
ולנכדיו בבישול. ויש הסכמה גורפת בקרב הנכדים שהאוכל של סבא הכי טעים!
אבא היה איש חכם, חבר קיבוץ ערכי, איש
עבודה, דובר שפות רבות אבל יותר מכל היה איש של אנשים. הוא ידע ליצור
קשרים עם כל אחד, עם כל אחות או רופא שאי פעם טיפלו בו (והיו רבים במשך השנים). הוא
שמר על קשרי חברות ועל קשרי משפחה, דיבר על בסיס יומיומי עם חבריו ובני דודיו
הרבים ברחבי העולם. תמיד ידע לייעץ ולגרום לאחרים להרגיש טוב, הפליא בסיפורים וידע
להקשיב נהדר, הוא היה חבר טוב.
אבא היה איש מאוד רציני עם ניצוץ שובב
בעיניים, בכל שיחה רצינית ככל שתהיה, השחיל בדיחה ותמיד תיבל הכל בחוש הומור
מתוחכם.
אבא עזב אתנו רגע לפני השקיעה של
ימיו, ברגע המדויק בו השמש נוגעת בקו המים, ויש עוד שעה קלה עד שהכל יחשיך. נוח על
משכבך בשלום, אוהבים אותך ונתגעגע כל כך, המשפחה
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כתב ערן, בנו של פנצ'ו
איש
קשה היה
האיכויות
שהגדירו אותו, היו אותן איכויות שהקשו עליו כל כך
עצמאות,
יושרה, ציניות, רף לא אנושי של ציפיות מעצמו ומאיתנו, וביקורת נוקבת על אי עמידה
בו
לגדול
בצל מעטה הפלדה של אבא היה אתגר לא פשוט, מתסכל עד דמעות לעתים.
אבל כשיצאתי מהצל אל השמש יכלתי לבחור מה אקח איתי ומה אשאיר מאחור
איש
קשה היה
פעמיים
ראיתי את אבא מסיר את מעטה הפלדה
בפעם
הראשונה לפני 12 שנה, בערב מר כשהתקשר אלי שבור בבכי וביקש שאחזור הביתה,
לעזור
לו לקבור את בן הזקונים שלו, אחי הצעיר שאיבדנו לייסורי הנפש של הדיכאון הארור
הפעם
השנייה הייתה בשבת בבוקר
מיהרתי
הביתה לטפל באבא, מצאתי אותו נאבק בקוצר נשימה קשה, נלחם על כל נשימה
אחרי
זמן קצר הוא נשבר ואמר שהוא לא יכול יותר
דום
נשימה
אסיסטולה
החייאה
טיפול
נמרץ
מוות
איש
קשה היה
פעמיים
ראיתי את ליבו כושל, מהפעם הראשונה הצליח להתאושש
לך
תקטוף עכשיו את הפרחים
ותיבהל
מהאור המסנוור
ותדרוך
על זכוכיות
ותצחק
מעיניים עגולות אוהבות
המילים
הן אילמות, והלילה הגיע והתנור דולק ואני נכבה, אני נכבה
------------------------------------------------------------------------
כתב גל וקסלר - פלסאון
פנצ'ו איש יקר
התחלת לעבוד בפלסאון
לפני 43 שנה ועד יומך האחרון עבדת, היית פעיל, מסור, מחויב ומדויק.
אתה מהחלוצים שהקימו את
מערכת אבטחת האיכות בפלסאון, שנחשבת לטובה ולמובילה בתחומה עד היום – מספר לא
מבוטל של מנהלי אבטחת איכות למדו ממך את התורה ויישמו בתמיכתך במשך השנים.
במשך השנים אחד מתפקידך
היה לקשר בין המפעל למכוני התקינה בעולם ובהנהגתך נכתבו תקנים בהתאם לסטנדרטים
הגבוהים ביותר, מה שהתאים לפילוסופיה הפלסאונית של איכות ומה שנתן לענף כולו
אפשרות לצמוח, להתפתח ולהצליח.
שאלתי את הוותיקים
בפלסאון ואת מי שעבד לצדך במשך שנים, מה עשה אותך כל כך טוב במשימה להביא את
פלסאון לרמת האיכות הגבוהה ביותר והתשובות היו פשוטות וברורות – אתה קפדן, דייקן,
מעמיק, חרוץ ולא מאפשר לעגל פינות לכן המשימה התאימה לך כמו כפפה ליד.
ב- 24 שעות האחרונות לא
הפסקנו לקבל מכתבים של קולגות שלנו – שלך, שכותבים ואומרים כמה אהבו אותך כבן אדם
וכמה העריכו אותך כאיש מקצוע. אנשים שעבדו אתך כלקוחות של פלסאון ואנשי תקינה
מרחבי העולם שחייבים את ההבנה שלהם בתחום בעיקר לך. אנשים רבים כותבים מאד בפשטות
שזהו יום עצוב מאד עבורם והם מודים לך ויתגעגעו מאד.
פנצ'ו אנחנו הקולגות
שלך לעבודה היום יומית נתגעגע אליך מאד, כמו אבא היית לנו בשנים האחרונות, פה נותן
עצה שם מציל מאיזה אי הבנה עם מכון תקינה וכל הזמן שומר, תומך מקצועית וגם אישית,
אצלך זה היה מחובר ולא נתת לדברים לעבור לידך, היה לך אכפת מהאנשים כמו גם
מהמקצועיות שלהם ודחפת את כולנו להעמיק.
מודה בשם כולנו על
הזכות שניתנה לנו לעבוד לצדך.
אוהבים אותך.
גל וקסלר.
-------------------------------------------------------------------------------------
כתבה אילת הילובני
פנצ'ו,
הגעת לקיבוץ לפני שאני
הגעתי לכאן.
המשפחה שלי אימצה את
נינה, וכך הפכנו למשפחה.
אהבתי לבוא אליכם
הביתה,
כילדה זה הרגיש לי כבית
אמיתי ללכת אליו, טוב וחם...
אבא, אמא, ילדים...
והאוכל הטעים שהיית מכין...
במהלך השנים היו לנו
מספר שיחות, הרגשתי שיש עם מי להתייעץ, אהבתי להקשיב לך...
וגם את השיר הזה- GRACIAS A LA VIDA (שיר
שהתנגן במהלך הלוויה) אני זוכרת...
זוכרת שתרגמת לי אותו
ודיברנו על מה שהוא אומר.
האמת, עד היום אני לא
מבינה מה טוב בבכי...
(בשיר ישנה פסקה
שאומרת: תודה לחיים שנתנו לי כל כך הרבה, נתנו לי את החיוך ונתנו לי את הבכי...)
תודה על הכל - האירוח
בבית, האוכל הטעים, השיחות העמוקות ובכלל, על מי שהיית... תודה לך.
-----------------------------------------------------------------------------------
נשלח על ידי: PAOLO
PASQUALE
מנהל
מסחרי של פלסאון איטליה
Thank you for your kindness in informing us: I AM overehelmed by shock
and grief. I saw Pancho just 4 weeks ago in our meeting, and he seemed in good
shape.
This is a big loss not only for Plasson Israel, but for all Plasson
Group, and I would say for the world: Pancho was more than a colleague, he was
a friend, a "guru", a father, always ready with a good joke, or with
a good technical advice.
Mr.Vanoni from Milan Gas said that Plasson quality system is not
Iso9000, it is Pancho9000: I believe this is the best tribute for Pancho..
Please express the condolence from the deepest of our heart, from all
Pancho's friends in Plasson Italia, to Edith, to Pancho's wife and family, and
to all of you in Ma'agan Michael.
We are close to you in this moment..
--------------------------------------------------------------------------------------------------
פנצ'ו
סוף סוף זה קרה
מה שכלכך הרבה שנים חששנו שיקרה והתאמצת רבות לדחות את הגזירה עד כמה שיכולת. אבל
בסוף הלב שלך בגד בך, הוא באמת לא יכול היה יותר. בסך הכל חיית שנים רבות מעבר
למצופה וכל זה בזכות הרפואה והטכנולוגיה המתקדמת – צינטורים, ניתוח מעקפים, והרבה
הרבה מאד תרופות.
בגיל 30 גילו שאתה חולה בסכרת ולמדתה לחיות עם זה. שינית את אורך
החיים והצלחת לאזן את הסוכר בדם במשך שנים רבות. במעקב רפואי צמוד נלחמת בנזקי
הסכרת.
מאז האסון שפקד את משפחתנו כשליעם הלך מאיתנו, חלה החמרה במחלתך ולא הצלחת עוד לאזן את הסוכר
בדם רק בעזרת תרופות, מזון נכון והתעמלות. כבר יותר מעשור אתה חי צמוד לאינסולין
וזה לא היה קל. נזקי הסכרת המשיכו להופיע בעיניים, בלב וברגליים. בילינו רבות במערכת הבריאות, אבל
אף פעם לא התלוננת. ההפך, אתה הפכת כל ביקור במרפאה, אצל רופא ואף שהות בבית
חולים, לחוויה חברתית חיובית לך ולסובבים אותך. כל הרופאים הפכת לחברים שלך וכך גם
עם האחיות שטיפלו בך. בנוסף לזה עשיתה בערך דוקטורת במחלה שלך והמשכת כל הזמן
להתעדכן על מחקרים שנעשים בתחום וגילוים חדשים. כמובן גם דאגת לעדכן את הרופאים ושלחת
להם את המאמרים שמצאת באינטרנט.
פנצ'ו
לא סיפרתי לך את זה אף פעם אבל התאהבתי בך ממבט ראשון, כשרק הגעתי
לאולפן בקייץ 70'. סיפרו לי אז שאתה לא נחמד כמו שאתה נראה ולכן שמרתי מרחק. כשיצא
לנו ממש להיפגש במרץ 71' גיליתי שבכל זאת יש בו משהו, וכך התחיל הרומן ביננו.
אחרי כמעט 45 שנה לצידך, אני חייבת להודות שזה עדיין מסכם את מה שאתה
עבורי. אתה היית נראה בעיני תמיד כחמוד כזה, ובשנים האחרונות נראית יותר ויותר
דומה ל “PAPA NOEL”(סנטה
קלאוס). לא היית כזה נחמד כבעל ואב משפחה, ולעתים הפחדת אותנו עם הזעם שלך. אבל
היה בך כלכך הרבה מעבר לזה וזכיתי בגדול כי בחרתי להיות אישתך. גם הייתי מאד גאה בהשגיך
מחוץ לבית. בשנים האחרונות עם פרישתך החלקית מתפקידיך בפלסאון ומעבר לים, בילינו הרבה
ביחד וזה עשה לנו טוב. אתגעגע כל חיי
לשיחות איתך, לבישולים שלך ובכלל לקירבתך.
בחתונתנו ההזויה ב4 לינואר 1977, במגרש חניה
מושלג, ברינו אשר בנבדה שבארצות הברית, הבטחנו זה לזו... ואני מצהירה בזאת כי גם
קיימנו ...
We did “have
and hold from that day forward, for better, for worse, for richer, for poorer,
in sickness and in health, we loved and we cherished until death did us part!”
אהבתי ואוהב אותך עד סוף ימיי.
נינה
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
קשרי משפחה .
בנו ליעם גלעד