קשה לי לכתוב על רות.
אנחנו חברות מגיל 13.
כשהיטלר השתלט על גרמניה ואוסטריה שתינו עזבנו בית חם עם משפחה מחבקת והגענו לבדנו
לפנימייה בצפון תלפיות בירושלים. מירושלים לעין-גב ומעין-גב לקבוצת הצופים בפרדס
חנה. מטעם הקיבוץ רות נשלחה לעבוד בסדום, תקופה לא קלה עבורה, אחר כך רחובות
ולבסוף למעגן מיכאל.
הרבה פעמים דיברנו
וחשבנו מה קרה למשפחות שלנו ורות עד סוף ימיה לא ידעה מה קרה להוריה.
רות אישה מעיזה ולא
פוחדת מכלום. נסעה לבדה לארצות שעוד לא היה מקובל לנסוע אליהן. לא פחדה מהרפתקאות
שיוכלו לקרות בדרך. אני תמיד השתוממתי על התעוזה הזאת... רות היתה אישה סקרנית
וחפצה לחקור ולדעת הכל.
שנים רבות לימדה מלאכה
בבית הספר וחלק מהילדים דאז הם היום חבריה שמבקרים אותה וקשורים אליה. תוך כדי
עבודתה הגיעה ללמוד כדרות. אצל רות, ללמוד אומר ללמוד מהיסוד וברצינות. וכך היא
היתה קשורה לאנשים בעלי ידע ושם במקצוע הזה. נסעה לסין לראות וללמוד כשסין עוד לא
היתה פופולארית כמו היום. תקופת מאו עוד הורגשה שם. כך סידרה לעצמה נסיעה לעיר
הולדתה שבמזרח גרמניה עם מלווה בלתי ידוע מפולין ולא חששה לרגע מהאיש הזר הזה.
נסעה לבדה למקסיקו ללמוד על המאיה והקרמיקה. בכל נסיעה חזרה עם הרפתקה.
רות ירשה ירושה, וחלק
מכספים אלה היא תרמה. בזכות כספים אלה שיפרו מעון לניצולי שואה, תרמה תרומה נדיבה
לספריית העיוורים וגם במעגן מיכאל נעשו מפעלים בזכותה של רות. הרמן ז"ל פקד
על הכספים ותחת ניהולו בוצעו דברים חשובים.
רות אהבה את הים. היא
הלכה לים לבדה גם כשכבר לא היתה במירב כוחותיה. היא המציאה לעצמה פטנטים מפוקפקים
שיעזרו לה לצאת מהים והעזה להיות בים כשהחוף היה ריק מאדם. רק כשכוחותיה עזבוה
הפסיקה ללכת לשחות. עוז הרוח הזה אותי תמיד הפחיד.
עולמה של רות היה מויקה
והאומנות. בערוב ימיה תחנת הטלוויזיה MEZZO ניגנה כל הזמן בחדרה.
המוזיקה והאומנות חיברו אותה להרבה חברות וחברים בארץ וכולנו היינו קשורים אליה
וביקרנו אותה הרבה.
רות כבר היתה בכמה
מצבים קשים, שלא חשבנו שתעבור אותם – אבל כוח רצונה היה תמיד חזק ועזר לה להתגבר
על מכשולים.
לי היה עצוב לראותה
בתקופה הארוכה כשרצתה לשלוט בעצמה על חייה אך גופה בגד בה ולא הצליחה בכל מה
שרצתה. היא רצתה עוד הרבה דברים שלא הספיקה לבצע בגלל מחלתה. אך לא וויתרה לחלום
עליהם.
רות תחסרי לי מאוד.
חברות של כל כך הרבה שנים לא נעלמת גם כשהאדם כבר לא בינינו.
חיה כנעני
-------------------------------------------------------------------------------------------------
רות
מנסה לנסח את מה שאני רוצה להגיד כבר למעלה משבוע, מאז שיונת התקשרה אלי
בבוקר יום שני שעבר ואמרה: "זהו, כנראה שזה הסוף".
רות בשבילי זו – אמא רוחנית.
רות בשבילי זה - קרמיקה במלוא מובן המילה.
רות בשבילי זו - חברה.
הכרתי את רות בזכותה של רחל באלף, ששידכה ביננו לפני 19 שנה. היא פנתה אלי
שאעזור לרות בתור קרמיקאית צעירה –
או יותר נכון צעירה שעוסקת בקרמיקה.
זה לא היה קל. פגשתי
אישה חזקה, גאה ועצמאית שלא היה לה קל להכניס מישהו זר לקודש הקודשים של הסטודיו
שלה לקרמיקה, ושלא היה לה קל להודות שהיא צריכה עזרה. בהתחלה היו מוגדרים רק
שעתיים בשבוע, וכשהייתי מגיעה היא חיכתה לי עם מטלות פיזיות, ללוש חומר, לנקות
מדפים קרמיים.
לאט לאט היא נפתחה ונתנה בי אמון, ואז היא לימדה אותי – כל כך הרבה :
להטעין תנור, להרכיב גלזורות, לעשות ניסיונות ולהוציא מסקנות ,לשרוף בגז, בעישון
וברקו. היא גילתה לי את העולם הקסום של הקרמיקה. היא הייתה המאסטר, ואני זכיתי
להיות השוליה שלה.
עם הזמן נרקמה ביננו ידידות וחברות מקצועית והיא בקשה שאלווה אותה, כבת
לוויה לטיולים בארץ ובחו"ל. נסענו לגלריות מרוחקות, לתל אביב, לירושלים, לים
המלח ואפילו לאילת לשמוע את הפילהרמונית. לפעמים רות הייתה מזמינה את חברותיה
שושנה, חיה, בהירה ואפרת ויחד היינו נוסעות לכבוש את העיר הגדולה.
וגם לחו"ל נסענו :
לברצלונה – כי בטיול
המאורגן רצו מהר מידי ואת הבטחת לעצמך לחזור לשם.
למילאנו – כדי לשמוע
אופרה ב"לה סקלה" – כי זה חלום שרצית להגשים.
לירדן – כי "יש שם מלון נהדר בצד הירדני של ים המלח, ואם אפשר אז אני
ממש רוצה" (הייתי אז בהריון עם גולן) ואני זכיתי שוב להיות זאת שמלווה אותך
ולומדת ממך את אהבתך למוסיקה הקלסית ולאופרה, ולחיים הטובים, גלידה, יין אדום,
שוקולד, דובדבנים.
כך הייתה רות – אישה משכילה, אמנית ופתוחה לחידושים, ביום הולדת 80 היא
קנתה לעצמה מחשב.
שמרנו על קשר מקצועי,
חברי – ניסינו לא להיכנס לקטע הבריאותי, וכך יצא שכאשר רות חלתה, אני המשכתי הלאה.
סגרנו בכאב רב את הסטודיו שלה, לאחר שכבר כמעט ולא ביקרה בו. היה חשוב לה שכל כלי
ימצא בית.
עבודותיך מפארים מקומות ובתים רבים בקיבוץ ומחוצה לו.
רות יקרה,
נשמתך נמצאת בתוך
עבודותיך.
עבודותיך נמצאים בתוך
ליבי.
אזכור אותך תמיד כאישה
מיוחדת שאני מאמינה שהפכה אותי למי שאני.
נוחי בשלווה.
אוהבת דונה
------------------------------------------------------------------------------------------
רות אהובה,
מוסיקה קלאסית בביתך
מתנגנת, את מזמזמת אותה ואני מצטרפת.
כמה כיף לשיר איתך!
ידייך הטובות נושאות את
זיכרון הפיסול ועבודת האובניים – גושי חימר רבים חובקו ומורכזו באלו הידיים לכדי
כדים ומסיכות.
מה יפות עבודותייך!
שתינו יושבות לארוחת
ערב, מתענגות על פסטה ברוטב עגבניות וגבינת פרמז'ן – פרמז'ן אמיתית מאיטליה!
שתי כוסות יין מורמות, שלך רועדת... ואנו חוגגות את החיים ויופיים,
מספרות זו לזו סיפורי
מסעות וסיפורים אישיים מאוד, צוחקות ושמחות.
איזו אשת שיחה נפלאה
את!
למדתי המון על מוסיקה
דרכך, ובהשראתך מימשתי את האמן שבתוכי.
רות חמודה שלי – היית
לי מודל לחיי רווקות מלאים וגאים.
דרך אהבתך שמילאה אותי,
אני עצמי צמחתי להיות אדם טוב יותר.
היית לי כאם שניה.
קשה הפרידה – אך נפשך
תישאר בתוכי לתמיד.
מרגו.
-------------------------------------------------------------------
לרותי
אדום
השור משריפת הגז
לבן
כאבן חרוץ בשחור הרקו
טורקיז
הים מן התנור,
גווני
אדמה ואפר. אובניים מסתובבות
קערת
ענק בתבנית
כבשה
מסולסלת מכֹתש השום
צינורות
חימר מהאקסטרודר
סקרנות
עניין ושמחה בשלל צורות וצבעים.
ומהסטודיו
נוף שקיעת השמש, כוכבים וירח דגים וציפורים
סימפוניה
שלעולם לא נגמרת.
אסנת
דרור
----------------------------------------------