יש ובהתעטף

לטוב.

אבא כתב אה השיר הזה בפנקס אדום קטן ב 12 למאי 2441 והוא עלם צעיר בן 21. שנה מאוחר יותר, הוא הוסיף

בעפרון ״ דורש תיקון״.

קשה שלא להתפעל, להתפלא, לתהות על מילותיו של השיר הקטן והיפה הזה - שלך אבא יקר - שסיפר כמעט שמונים

שנה לפני, את יום מותך.

אכן בערוב היום, בהתעטף נפשך, חזך חדל מנשום ונפשך- גוועה לה אט.

ולבך שכה כמה למנוחה אחרונה עם האשה שלך זו שבפרץ רומנטי כינת ״פרח האש שלי״ כשם ספרו של חיים גורי ידידך, חדל אף הוא מכאוב . דמותך - לא של השנים האחרונות , אלא זו הכמעט נפילית , המותגית, ככינוי שנתן בך אמש אחד ממנחמי -דמותך זו שבה ועולה בפני. ואני תוהה מהו הסוד, מהי הליבה, מהו אותו תמהיל ייחודי שעשה אותך ושבה את ליבם של 

רבים כל כך לאוהביך ולהוקירך: נדמה לי שהסקרנות האותנטית לגבי הזולת, שלעיתים אף גבלה ביצר מציצני-רכילאי שבבסיסה עמדה אהבת אדם, יחד עם החום, האנושיות, טוב הלב והחכמה הרבה שלך - הם אולי שהביאו בני משפחה בכל הגילים, דודנים קרובים ורחוקים, בנים ובנות מאומצים, עמיתים לעבודה ולדרך לאהוב אותך ולהוקירך! ובד בבד עם אלה, צבע חוש ההומור הנהדר שלך, עיתים ציני, עיתים גס ובוטה ועיתים דק מדק שיסודו - כך נדמה לי - לא רק בחוכמה רבה ויכולת התבוננות הדרושים לכל הומור, אלא באיזה עמידה מרוחקת קמעה, מתבוננת, ולא לגמרי מעורבת בחיים על מנעדם הרגשי. לשם כך היית צריך לה לאמא . אתה היית המונאמור שלה והיא האמור שלך - אבל תמיד עם איזה חיוך נבוך, מבוייש משהו, חף מסנטימנטליות מופגנת כאילו לה - מותר ולך - הגבר - לא. אולי לא פלא הוא שכשאיבדת את הסקרנות לעולם, לארץ, לקיבוץ לבני אדם אפילו לנו וכשזו באה עם אובדנה הנורא של אמא, שעמה ודרכה נחווה עולמך הרגשי - הלכת והתכנסת, הלכת ודעכת, עד שכבית.
אבל היום, בעת פרידה אני זוכרת אותך בחוכמתך, בנדיבותך, ביופי נפשך, באהבת הספר שלך, באהבת האוכל

ורוצה לזכור ולהזכיר - גם לדורות הצעירים את רום עשייתך: בש״י, ובפלמח, בקלטה חצרים; בשליחות התנועה בארה"ב, בהצטרפות לקיבוץ בעקבות חבריך מאז מוקו וג׳וני, בקליטת וחינוך של חברת גלים חברת הנוער -

הראשונה בקיבוץ, בניהול בית הספר במעגן מיכאל; בתפקידך כמנהל השיווק של פלסאון בתחילת דרכו - ואתה 

נזקק לקפץ על ארגזי הפלסטיק הראשונים כדי להדגים את אונו של המוצר; אח"כ כמזכיר הנוער העובד והלומד

עם נסיעתך המפורסמת למעבר מסך הברזל של ברית המועצות של אז, וביקור חשאי ומסוכן של קהילות יהודיות.

והקמתה של חברת שדות - חברת הסרטים של התנועה הקיבוצית עליה חלמת ואותה כוננת עם חברך חיים גורי 

ושעמה נמנים כמה מהסרטים היותר נבחרים על השואה והתקומה; ואחר ניהולו של תיאטרון חיפה עם נולה

ועודד, ומספר קדנציות כמזכיר הקיבוץ וניהול האולפן; ובשנים הרבות האחרונות יזמת ונתת יד וחלק בכינונו 

וניהולו של מוזיאון "יד לילד" - מוזיאון לזכרם של ילדי השואה שאותו כינית ״בית המדרש״ כי האמנת בחשיבותו 

של הלימוד על הימים הנוראים ההם יותר או לא פחות מ״בית המקדש״ שתפקידו להנציח ולקדש את הזיכרון. ובין לבין אתה כותב פזמונים ומאקמות ומנחה ערבי שבת וחג ואחראי להכנסתו של הלחם המטוגן המסורתי 

לתפריט שבת בקיבוץ כשם שפזמונך ״לשרשרת הדורות״ הופך לנכס צאן ברזל בסיומו של כל מחזור בוגרים .
המילה פרידה מורכבת מן השרש פ.ר.ד. מלשון נפרד, נבדל, ההפך מזוג ) זוג או פרד( יחד או לחוד. אותו לחוד, אותו

פרד אותה פרידה - שמעמידה אותנו מול הנפרדות שבקיום האנושי - היא אולי הקושי הגדול שעומד בבסיס

הפרידה. אבל זה גם כוחו של הזיכרון האנושי והגעגוע שכן כל עוד יחיה הזוכר, יחיה המתגעגע יחיה בלבו -

המגועגע .

אנו נפרדים ממך היום אב וסב יקר אך בליבנו זכרון וגעגוע עז.

ענת
----------------------------------------------------------------------
סבא

אני יושב מול המחשב והעצבות תופסת לי מעל הגבות. אני מרגיש אותה לוחצת, מחכה שאוותר לה ואתחיל אבהרמי אהברהמי יקר לי