אמא

כשחושבים איך לסכם כמעט 80 שנות חיים, נראה שזה כמעט בלתי אפשרי.

חייך היו מלאים בתהפוכות ובשינויים, לעיתים היה נדמה שאפשר לכתוב ספר או סרט על שנות חייך.

ב-10 החודשים האחרונים לחייך נאבקת ונלחמת על מנת להמשיך לחיות ולא לוותר, ובכל פעם הצלחת להפתיע אותנו מחדש ברוח הלחימה שלך ולהוכיח לנו שאת לוחמת.

נוחי בשלום על משכבך אמא, נזכור אותך תמיד כאם וסבתא אוהבת ונקווה שבמקום שבו את נמצאת עכשיו תמצאי את השלווה והשקט שכה חסרו לך בימי חייך.

בשמת, ניב והדס, בני זוגם וכל הנכדים והנינים
-------------------------------------------------

בנר רביעי של חנוכה 1934, בלב השוק מחנה יהודה שבירושלים, נולדה אסתר – לחיה ישי. מי האב לא ידוע. המצב בירושלים היה קשה והאם לא יכלה להחזיק בבית שלושה ילדים. לכן שלחה את אסתר למשפחות אומנות. חלקן העניקו חום ואהבה וחלקן ניצלו לרעה והתייחסו בקשיחות.

לאחר כמה שנים הוחזרה אל חיק משפחתה אך אחותה מזל כבר היתה במוסד ואחיה היה קטן מאוד. לכן נשלחה לעבוד בנקיונות, לפרנסת המשפחה.

ליד הבית היה בית ספר ובו למדו לימודי ערב והיא הצליחה לשכנע את אמה ללמוד. ביום היתה עובדת ובערב היתה לומדת.

כשקצת התבגרה, עובדת סוציאלית לקחה אותה לפנימיה ברחובות. שם פגשה את שולה דוידסקו ז"ל ולמדה תפירה, סריגה, בישול והשכלה כללית.

בגיל 14 נשלחו כגרעין לבית השיטה. למדו חצי יום ועבדו חצי יום. אסתר עבדה בעיקר בגיל הרך. זו היתה התקופה היפה בחייה. חבורה צעירה ושמחה, רקדו ועשו קומזיצים. שם הכירה גם את עליזה נשרי ז"ל.

מבית השיטה עברו לתקופה של חודשיים-שלושה להחותרים, לפני הגיוס לצבא.

מאוחר יותר הגיעו למעגן מיכאל כגרעין נח"ל והתחברו להשלמה. בתקופה זו הכירה את יורם ענבר ז"ל והחליטו להתחתן. 
נולדו עם השנים שלושה ילדים: בשמת, ניב והדס. אך היחסים ביניהם לא צלחו והחליטו להתגרש. אסתר חיה בקיבוץ ועבדה בין השאר בגיל הרך, במתפרה ובמחסן הבגדים.

עם השנים הכירה את אבנר והחליטו להתחתן, ולאחר זמן מה החליטה לעזוב את הקיבוץ למען חיים משותפים איתו בראשון לציון. בראשון לציון גרו כ-15 שנים, עם עליות ומורדות במערכת היחסים, עד שהחליטה לעזוב ולחזור לקיבוץ.

החיים לא היו קלים עבורה. עם משברים קיצוניים של פרידות ומעברים, לא חוותה תחושת משפחה, חום ואהבה. אך למרות זאת הקימה משפחה לתפארת, אוהבת, תומכת וחמה. היתה אם טובה וסבתא נהדרת לנכדיה וניניה.

יהי זכרה ברוך.

------------------------

דודה אסתר

מזה הרבה שנים נשארת לנו דודה אחרונה, אחות של אמא, ולכן היית יותר מדודה רגילה.

דאגת להעביר לנו האחים - רותם, רועי, מוקי ובהירה – את המסר שאת תהיי הקשר גם לילדינו, כמו סבתא בשבילם.

חמה, אוהבת ושמחה היית על הקרבה, אפילו אם לא מספיק רציפה.

דודה אסתר, תישארי בלבנו הדודה הטובה והיקרה.

מסרי ד"ש לסבתא, אבא, אמא, אברהם ושתמשיכו לשמור על כולנו.

אמא

בשבילנו תמיד היית אוהבת וחמה, מוכנה לתת כל מה שיש לך למרות שלא היה הרבה.

לא התערבת יותר מדי בחיינו וקיבלת את כולם כמו שהם.

היית סבתא של כולם, תמיד עוצרת אנשים, מדברת, מסבירת פנים ולילדים נותנת ממתקים.

היה לך חשוב תמיד להיראות במיטבך, מטופחת ויפה.

ליווינו אותך בחייך ברגעים טובים ופחות טובים, אך תמיד באהבה, קבלה והבנה.

רוצים להאמין שעכשיו את מוצאת שקט ושלווה.

היי שלום, נזכור ונאהב תמיד,

לבני, בנותי, נכדי, ניני ולכל יקירי

החלטתי לכתוב את אודות חיי מאחר שהיו לי חיים מרתקים וקשים מנשוא, עצובים ומלאי סבל ונטישה.

למרות הכול נשארתי יציבה ואופטימית ולא אשה מרירה וקורבן של הכאב.

בחרתי לפרוץ דרך, לגדול ולגדל ילדים, להקים משפחה ולאחד את כולם.

הקשיים חיזקו, חישלו אותי והוסיפו לי מימד נוסף על החיים.

אני יודעת לשמוח, להעריך ולהודות לכל דבר קטן כי אצלי שום דבר לא מובן מאליו.

אסתר
-----------------------------------------------------