אבא

קשה לי לדבר על אבא בלשון עבר, בשבילי הוא חי וככה יהיה תמיד. לכן היום, אני רוצה להיזכר בברכה שכתבתי לפני 10 שנים כשחגגנו לו יום הולדת 80. הברכה נקראת "הסבר לאהבה".

"את הילדות שלי אני לא זוכרת כל כך טוב, לכן לא אוכל להגיד במדויק מה היו המילים הראשונות שאמרתי. ככל הנראה היו אלה נוסחה מתמטית או הסבר על בקרה אוטומטית של תהליכים במטלורגיה, כי אלה היו תחומי ההתמחות שלך. ההתלהבות העצומה מעבודתך, העיניים הבורקות כשדיברת על מדע, אלה מהווים חלק מהזכרונות הכי חזקים שלי מהילדות. אני בטוחה שאם באמצע המדבר נשים את שולחן העבודה שלך, ארון עם ספרים, מחשב עם חיבור לאינטרנט וליד כל אלה את אמא, כל החיים שלך יתמלאו מיד במשמעות. תכונה זו מעוררת אצלי כבוד גדול כלפיך.  ילדים אוהבים את הוריהם כי זוהי דרכו של הטבע, אבל לזכות בהערכה ובכבוד שלהם זה כבר ממש לא פשוט.  עוד זכרון ילדות חזק שיש לי, זו האווירה המדהימה שאתה ואמא יצרתם בבית. אווירה של אהבה, חום, קבלה, הגנה ודאגה. תמיד הייתה לי ההרגשה שאני יכולה לספר לך הכל, לחלוק איתך הכל ותמיד תקשיב, תבין, תייעץ ותתמוך.

לפני 55 שנה (ועכשיו 65) קבלת החלטה מאד חשובה (ומאד נכונה!) להתחתן עם אמא ואתה מתגאה בהחלטה הזו עד היום בכל הזדמנות. היחס המדהים שלך לאמא מסב לי הרבה אושר.

תכונה מעוררת הערצה נוספת שלך באה לידי ביטוי כשנכדך הראשון נולד, הבן שלי גרישה, אתה מיד הודעת שאתה צעיר ועוד מוקדם בשבילך להיות סבא. מי יכל לחשוב בזמנו שלא יעברו כמה חודשים כשיווצר קשר בלתי רגיל והדדי ביניכם שנמשך כבר כמעט 24 שנה (ועכשיו 34 שנה).

אבא שלי היקר, כמו שידוע הורים לא בוחרים, אבל אני מודה לגורל שקיבלתי אתכם.

אתה מאוד תחסר לי.

אוהבת, גליה

-----------------------------------------------------------------------------------------------

אתמול ב-28 לינואר ליווינו את בעלנו, אבינו, סבנו היקר לדרכו האחרונה.

לכל המשפחה קשה וכואב מאוד להיפרד ממנו. לא להאמין שרק לפני חודש חגגנו לו יובל 90 ורק שבוע לאחר מכן הוא קיבל את אותו התקף לב שלאחריו הוא כבה לאט לאט בביתו.

אנו מבינים שלכל חיים יש קץ אך למרות זאת הפרידה עדין כואבת ולא צפויה.

יצחק היה אדם מאוד פעיל, אופטימי, ממש גבר אמיתי.

הוא היה איש משפחה נהדר והמשפחה אצלו היתה במקום הראשון. הוא סגד לאשתו שאיתה חי 65 (!) שנה, אהב מאד את בנותיו, נכדיו, וניניו.

במקום השני והחשוב לא פחות היתה אצלו העבודה. הוא היה פרופסור באוניברסיטת מוסקבה שם הרצה עשרות שנים. כל הסטודנטים והדוקטורנטים שלמדו אצלו העריצו והעריכו אותו מאוד. אפילו כאן בישראל לא הרפה מרצונו למצוא עבודה ואפילו עבד קצת כיועץ בתחומו למרות שעבר כבר את גיל 70.

הוא חי חיים ארוכים מלאים ויפים.

המשך לשמור ולהביט עלינו מהמקום בוא אתה נמצא.

תמיד נאהב ונזכור אותך,

רבקה, גליה, יוליה וכל המשפחה.