קורות חייה

אנשים יקרים,
אנו מביאים אל מנוחתה האחרונה את אימנו אדיט שמלינסקי.
הרגשת יתמות היא הרגשתנו למרות שמזמן איננו ילדים. נפרדים אנו לא רק מאימא.
נפרדים אנו מן החוליה המקשרת הבוגרת אשר בשרשרת הדורות שלנו. מי עוד ידע להגיד
BUNZLAU בעתיד? והרי זו העיירה בשלזיה בה נולדה, לאב שבא כמהגר צעיר מן המזרח, כשהוא חסר-כל. צעיר חסר כל זה, הפך לבעל עסקים משגשגים ובביתם הגדול אשר בכיכר השוק נולדה אימא, אחות צעירה לשתי בוגרות ממנה.
בעלת חוש מפותח ליופי. מציירת להפליא.
עם נישואיה עברה לברלין. ידעה שם תקופות ממושכות של חולי. בהשפעת סלי הירש בן דודו של אבא נהיו ציוניים. ואימא קיימה חוגי ויצ"ו בביתנו. ב1936-, נסעו לישראל לביקור. נרשמו לעלייה מיד אחרי זה, ועסקו בהכנות לעלייה.
כאשר קיבלו הורינו את רשיון העלייה כעבור 3 שנים, אבא היה בקצה כוחותיו. עם הרשיון בידיו יצא מן הסוכנות והתמוטט ברחוב שהצבע החום והשחור כבר שלטו בו.
אימא יצאה ברגע האחרון ממש מגרמניה.
פרשת חייה בארץ כפרשת חייהם של ייקים רבים. דור שנכחד והולך, אולי מאוחר יותר יזכה להערכה ראויה.
אימא, למדה מקצועות אחדים ועברית עוד שם. הייתה תופרת כפפות ומוכרת לחנויות, השכירה חלק מדירתה. זה לא הספיק והייתה צריכה למכור את החפצים היקרים אשר במשק ביתה.
אחר-כך הגיעה אלינו כאימא ראשונה במשק.
למרות הקשיים בשנים הראשונות. - מעולם לא שמענו תלונה מפיה. באשר הלכה שניסתה להרים ניירות ולשמור על הניקיון. תמיד ביקשה לעבוד כפי יכולתה. אף על פי כן לרוב הייתה בודדה ובעיקר אחרי מותם של ההורים שהיו חבריה.
ידיעת העברית הייתה כה חסרה, שהקשרים עם הנכדים והנינים נשארו רופפים.
שלוש אחיות לבית וייס מבונצלאו, אחת מארגנטינה וכל צאצאיה בספק רב שייכים או לא לעם היהודי.
שנייה בלונדון וצאצאיה כבר התרחקו מאוד מן המקור.
אתם צאצאיה של סבתא אדיט בדרך הציונית הנכונה - תמשיכו ותתגאו בה.

צורך עמוק הוא לנו להודות כבר פה וכבר עכשיו לכל אותן נשמות טובות שעזרו לטפל באימא, ובכך להקל עליה וגם עלינו.

הערכתנו נתונה לכם ולא נשכח.

יהי זכרה ברוך.

קשרי משפחה

בנה יצחק שומרון