קורות חייה

גיטה, אימי, נולדה לחיים מנדל ומרים פרידמן, בעיירה סובאלקי, שבצפון פולין.
זכורים לי סיפוריה על התפקיד שמילאה כבת בכורה, במשפחה, בעיקר בזמן הבריחות עקב המלחמות הרבות בהן עברה סובאלקי מיד ליד - רוסים, פולנים, ליטאים, וגרמנים. הבית היה בית מסורתי, של "מתנגדים", ועל אף היותו עילוי, בוגר ישיבת וולוז'ין, לא רצה האב בסמיכה לרבנות. הוא היה מ"חובבי - ציון" ודאג להשכלה רחבה לילדיו. לאחר מלחמת העולם הראשונה לומדת גיטה במריאמפול ובברלין, ושם פוגשת את אורי קרמר, בעלה לעתיד, אבי, בן למשפחת סוחרי תבואה מלטביה.
אחיה ואחיותיה עולים ארצה, למעט אח אחד, קופל, שנכחד לאחר מכן בשואה עם משפחתו. עלייתה של גיטה נדחית לשנים אחדות, עת עברה עם אורי לטוקום שבלטביה, והוא עוד לא היה מוכן לעלייה.
בבית משפחתנו, שהיה מוקף מחסני תבואה ומבשלת לתת לתעשיית בירה, שכנה קבוצת חלוצים מתנועת גורדוניה, (שלאחר עלייתם הקימו את קבוצת "משמרות"). אימא עסקה בהדרכת הבנות בהלכות משק הבית, ואנוכי קיבלתי שם את ראשית חינוכי הקיבוצי.... אימא לימדה אותי עברית, ואף הייתה שותפה בהקמת בית ספר עברי בעיירה.
בשנת 1936, אנחנו עולים, משתכנים בחיפה, ואבא מחפש את פרנסתו בעסקי תבואה.
כעבור שנתיים, בשיאם של המאורעות, נהרג בפצצה שנזרקה על אוטובוס, ובטרם מותו, הוא מבקש שלא תצטער על עלייתנו - כי היו אלה השנים היפות שבחייו...
ואימא נשארת אלמנה עם בת מתבגרת. היא מוצאת עבודה בהדרכה בכלכלת בית בויצ"ו ואח"כ כאם בית בבי"ס "כדורי". אני מסיימת את לימודי בפרדס חנה, מקום מגוריה של גילה, אחותה. נישואים שניים שאינם עולים יפה, ובינתיים אני בונה ביתי בקבוצת הצופים א', עם יהושע, נולדים הילדים הראשונים, ואנחנו מגיעים דרך רחובות למעגן - מיכאל. אימא עוברת אלינו, אחת ממספר ההורים הראשונים של חברינו, שקלטנו. גם הורי יהושע מצטרפים, והמשפחה מתרחבת. יוחאי וחובב נוספים אל שלומית ואורי, ואין ספק ש"סביתא", כפי שקראו לה, הופכת דמות מרכזית בחינוכם. קשה להעריך עד כמה תרמה נוכחותם ותרבותם של הסבים והסבתות הראשונים לילדים הראשונים בקיבוץ צעיר וחסר דפוסי חיים מגובשים...
מה עשתה בקיבוץ? תחילה עבדה בדואר, ולאחר מכן בספריה, עד שנת חייה האחרונה.
מעידים עליה כל העובדים במחיצתה, שהייתה זו חוויה מיוחדת במינה. התרבות והצניעות, החן והשלווה שידעה להשרות סביבה. אל תוך האווירה הזו גדלו הנכדים, ולאחר מכן הנינים, שאהבו מאד לשהות במחיצתה, עד ימיה האחרונים, אותם נשאה בגבורה, ובשמירה על צלם אנוש. אסירת תודה הייתה על הטיפול ועל הזכות שניתנה לה לסיים חייה כאן, מוקפת ביקיריה.
פרק מופלא בחייה אצלנו הייתה ידידותה עם דניאל איליוב, אביה של בוסה. שרה חסד, שהקרין על הסביבה...

ברצוני לסיים בדברי ההספד הספונטני אשר נשאה על הקבר, לאה אחותה:
"גיטה, כאשר ראיתיך לאחרונה, לפני שבוע, דברנו על אבא שלנו, וסיכמנו שהכל בגללו. הוא, חיים מנדל העילוי מוולוז'ין, עמד על כך שנדבר עברית, אפילו בגולה. כחבר "חובבי ציון", קנה לפני יותר ממאה שנה אדמות ביצה ליד חדרה.
הוא שלח את אחותנו גילה לכאן, עם בעלה אליעזר שהשתתף בייבוש ביצות כבארה, ואז באנו לכאן יתר הבנים, וגם את התעקשת לבוא, חרף השהיית משפחת בעלך. כאשר נהרג בפצצה, האשימו אותך אבל, אלה שלא עלו, אף הם נספו באושוויץ, יחד עם אחינו קופל... היום אנחנו קוברים אותך באדמה שאבא שלנו קנה, אליעזר ייבש, וכאן חיים יהודית וילדיה. המעגל נסגר. אני רוצה שגם בניהם של נכדייך יבינו זאת וימשיכו". דברים אלו כלל בנה, מירון בנבנישתי באחד מספריו, העוסק במהות המושג: מולדת...

יהי זכרה ברוך.

-----------------------------------------------------------------

קשרי משפחה. 

בתה איילון יהודית