קורות חייה

להיוולד בשנה הראשונה למאה, ולעזוב את ארץ החיים בעשור האחרון, פירושו של דבר, לחוות מהפכות ושינויים בעולם כולו ובעולם היהודי, במידה אינטנסיבית שקשה לשער, וכל זאת בלא התעלמות, הסתגרות, בלא ייפוי העבר, במבט צלול ומפוכח ובאינטליגנציה בלתי רגילה, עד היום האחרון, השעה האחרונה, והרגע האחרון. ונדירה התופעה הזאת, נדירה מאד.
בת שבע שנים, גמרה השכלתה הפורמלית והלכה לעבוד בביח"ר לסיגריות, הדבר נשמע היום כמו אגדה, ולא מזמן היה הדבר. מתוך עצמה ובכוחות עצמה, הגיעה לשליטה מלאה, ביוונית, בלאדינו, באידיש, ובלשון העברית, ולא מעט משפטים בטורקית.
ספור חיים של אישה בת העם היהודי, שאביה ואמה נישאים בהיחבא, ברוסיה של הצאר בשלהי המאה הקודמת, ובאותו היום חוצים את הגבול לטורקיה השכנה, מחשש הגיוס לצבאו של ניקולאי, ונדודים מאיזמיר ששם נולדה, לסלוניקי, לאתונה, ואחר-כך ב- 1935, עם אישה וארבעת ילדיה לארץ ישראל. החמישי שאול יליד הארץ הזאת.
גבוהת קומה, ויפת מראה, הגיעה כהת ארשת אך לא מעט קודרת מקשיי החיים, כאשר דברה לאדינו עם הספרדיות, אמרו לעצמן- שלנו היא. וכאשר דיברה אידיש עם האשכנזיות, שאלו את עצמן, מה לספרדייה זו ולאידיש ולא מעט תמהו גם הספרדיות.
קנתה את העברית מיניה וביה, ולשון עשירה בפיה עד יומה האחרון. פרולטרית בעובדה ולא פחות בהכרה, באותה אצילות וכבוד של מושג זה בזמנו.
מודרנית ורציונלית עד תמיהה. לא נדבק בה רבב של אמונות טפלות ותודעת האל. ניקיון ואסתטיקה - מושכל ראשון ואורח חיים, בכל המקומות בכל סביבה עד הנשימה האחרונה.
חובת המעשה, חובת העבודה , חובת האחריות.

יהי זכרה ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

סבתה של  מיכל גובר 
סבתה של שי גובר
סבתה של  מרים אורי מרימל'ה
חמותו של  אריה אורי