קורות חייה

אמא נולדה בברלין, בסוף שנת 1909, להורים שהיגרו מגליציה. אחות בוגרת לארבע אחיות ואח.
בית המשפחה היווה מרכז ציוני ליהודים רבים בעיר, והיו קשורים למרכזים הציוניים. הילדים למדו עברית בבית, וחלקם היו בתנועות נוער ציוניות.
עם בגרותה, אמא עזרה לפרנסת המשפחה, ויחד עם זאת הייתה קשורה מאוד לתנועה הציונית.
בתחילת שנת 1933 עם עליית היטלר לשלטון, אמא עלתה ארצה והגיעה ליגור, וכך הצליחה להעלות את הוריה ואחיה הצעיר ארצה, ואחר כך עלו שאר אחיותיה. עד שנת 35 כל משפחתה הייתה בארץ.
כילדה, אני זוכרת שתמיד אמא עבדה במשהו מיוחד. הייתה שרטטת טכנית של אדריכל גנים ביגור. אחר כך עבדה הרבה שנים בהשגחה על יד דוד הקיטור בטרם עידן האוטומציה. במקביל תמיד למדה - בחוגים השונים שהיו בבית ביגור, אם זה אנגלית, תנ"ך, על ארץ ישראל.
אירוע שהרבתה לספר עליו היה בזמן חיפוש הנשק ע"י האנגלים ביגור. אמא, שידעה להפעיל את המשאבות בבארות המים, הלכה בליווי מספר חיילים בריטיים מחוץ לקיבוץ להפעיל את המשאבות והצליחה בדרך זו להעביר מכתב לאנשי ההגנה בחוץ, על מנת למסור את הקורה בתוך יגור הנתונה במצור.
בהוריה, שחיו בחיפה, טיפלה ודאגה, והתקופות אינן קלות, עד סוף ימיהם, בעזרת אחיותיה.
דרכנו נפרדו עם הפילוג בתנועה הקיבוצית, ואז אמא ובעלה זאב עברו לקיבוץ נוה ים. תוך ניהול המשרד של ביח"ר "נון" למדה הנהלת חשבונות, וכמיטב תכונותיה הייקיות - על הצד הטוב ביותר. פרק נוה ים הסתיים והתחיל פרק טבעון. אחרי שבעלה נפטר, נשארה אמא עוד מספר שנים בטבעון ואז עברה אלינו - למעגן מיכאל, בשנת 1986.

לאורך כל חייה ידעה אמא להנות מהחיים. מהצגות, מוסיקה, חגים, טיולים רבים בחו"ל ובגיל מאוחר - מהציור. לכך הקדישה הרבה מיכולתה ושפע דמיונה. תמיד הכל בשמחה, תמיד לראות את הטוב. הייתה אשת ספר, גרמנית, אנגלית ועברית - העיקר שיהיה לה מה לקרוא, "תולעת ספרים" קראנו לה. קראה ספרים עד יומה האחרון ושמחה תמיד כשפומל דאג לה לספרים בשפת הולדתה. אמא איבדה לאט לאט את כל משפחתה.
קודם את הוריה, אח"כ את אחיה הצעיר שהיה כל כך אהוב עליה ועל כולנו, ואח"כ אחיותיה במשך השנים. רק לפני כחודש נפטרה אחותה האחרונה ואמא חזרה ואמרה שנגמרה לה כל משפחתה וכעת הגיע תורה.

בשבוע האחרון לא הרגישה טוב אבל החליטה שהיא נשארת בביתה שכל כך טיפחה.
אמא אהבה מאוד את מעגן מיכאל, את החברים שהספיקה ליצור אתם קשר ואת המטפלים בה לאורך השנים. את הצוות הרפואי שדאג לה כל כך ואנו מודים מכל הלב לכולכם. כעת תנעם לה אדמתה בסוף ימיה.

יהי זכרה ברוך.