קורות חייה

אמאל'ה יקרה שלנו,
אובדננו כה גדול, שקשה לתארו במילים.
מיום שנפטר אבא, ידענו שזה יבוא.
השלמתם אחד את השני, ועם פטירתו, לא רצית ולא יכלת להמשיך לחיות בלעדיו.
אבא נפטר לפני שנתיים - ושנתיים אלו שהיית אתנו היו עבורנו מתנה גדולה וחשובה - תודה לך.
אמא נולדה ב - 25.9.1922, באוקראינה.
גדלה כילדה מוכשרת בבית עם קשיים אובייקטיבים.
למדה מוזיקה, כתבה שירים, ציירה - והחלום שלה היה להיות רופאה. היא הגשימה את רצונה, לאחר המלחמה.
האהבה הראשונה הייתה בגיל צעיר - ונשארה לנצח.
הורינו בנו את המשפחה בתחילת מלחמת העולם השנייה בשנת 1941, עשו מאמצים לשרת בצבא יחד, ופנו בפנייה מיוחדת לסטאלין שאישר זאת, בקו מוסקבה - לנינגרד.
נולדנו כפרי אהבה, וקיבלנו חום, אהבה ותמיכה כל חיינו.
אמא הייתה אדם פתוח - קיבלה את החיים כפי שהם. ידעה לקבל את המציאות בשמחה על אף הקשיים שחיו בהם. אדם אמיץ וחזק, את מכות הגורל שנפלו על משפחתנו קיבלה על עצמה, ולא נתנה לנו להרגיש את הקושי - ידעה להתגבר על כל הקשיים והצרות לאורך כל הדרך.
על מות אבא - לא יכלה להתגבר וזה גרם לשבר עמוק וגדול.
היא נפרדה מאתנו - פה בביתנו החדש המשותף.

אמא יקרה,
קשה לנו להיפרד, תמיד תישארי בלבנו. נזכור אותך כפי שאת לימדת אותנו עם הרבה חום ואהבה.

* * *

אני מרגישה היום, כאב גדול מאוד, כי אני מכירה את המשפחה הזו הרבה הרבה שנים.
למטווי וטובה שני ילדים, בוריס ואירה ואני הרגשתי שאני הבת השנייה שלהם. היה תמיד נעים לבוא לבית שלהם, כי הוא היה מלא שמחה, אהבה ועידוד. טובה הייתה רופאת שיניים מאוד מכובדת, אשה של בעלה, מאוד טובה, ואמא מצוינת לילדיה. היא הייתה בעלת בית טובה וחמה, תמיד אהבה לקבל אורחים והתעניינה במה שקורה לאחרים. אף פעם לא הרגשנו שום קשיים בבית הזה כאילו שאלו היו חיים בלי בעיות. היא אף פעם לא התלוננה או התמרמרה. החיים של הילדים והנכדים שלה היו תמיד במקום הראשון. אני מבינה שהיא מאוד התגעגעה לבעלה ולא היה לה כוח וחשק לחיות, אז שיהיה להם טוב ביחד בגן עדן.

יהי זכרה ברוך.