קורות חייו

אבא נולד למשפחה של בעלי אחוזות בחג השבועות 1889.
מקום האחוזה, ליד ברודי שבגליציה (כיום אוקראינה). בברודי גמר ביה"ס התיכון, ושם גם החל את פעילותו הציונית.
במלחמת העולם הראשונה, היה קצין בצבא האוסטרי. לאחר המלחמה ומות אביו, חזר לנהל את אחוזת המשפחה.
משהתחתן עבר לאחוזה אחרת. אבא היה חקלאי בנשמתו, ומדי בוקר היה יוצא רכוב על סוסו וסוקר את כל שטחי האחוזה הנרחבת. מצבו הכלכלי היה איתן, אך בהיותו ציוני בעל הכרה, עלה ארצה ב - 1934, יחידי מכל משפחתו הענפה, שכללה עוד 9 אחים ואחיות ואחיינים רבים. איש ממשפחה זו לא ניצל בשואה. כשנה אחרי עלייתו הביא ארצה את אמו הקשישה.

בארץ לא עלה בידו לעשות בחקלאות. משפחתנו קבעה את ביתה בחיפה. אבא עסק במלאכות שונות, היה חבר פעיל ב"הגנה", ובחיי הציבור בעיר. בבית שרתה אוירה חמה, והוא הפך למקום מפגש לקרוב ולרחוק ולכל מי שנזקק לעזרה כל שהיא. גם חברי מעגן מיכאל, נהנו מכך בראשית דרכנו. אבא עזר רבות לקיבוץ בימים הראשונים. אסף כספים בין ההורים, חתם על ערבויות והלוואות והתעניין בכל הקורה. הורי ניהלו חיי תרבות ערים - היו חתומים על הפילהרמונית והצגות תיאטרון חיפה והרבו בקריאה.

עם מותה הטרגי של אמא, ניטל כאילו הטעם לחייו, אך ידידיו הרבים וניהול המכבסה הגדולה שלו (עד גיל 82), לא הותירו לו הרבה פנאי. את סופי השבוע שלו בילה בחברתנו, בדירתו שבמעגן מיכאל.
למשק, הגיע בגיל 84, אחרי מלחמת יום כיפור. ביתו בקיבוץ היה מקום מפגש לכולנו- הנכדים, הנינים וכמובן לוליה ולי. הוא מצא שפה משותפת עם כולם, היה מספר ומקריא לנינים, ושופע פינוקים וממתקים. ובויכוחים בענייני הארץ והקיבוץ שהיו מתנהלים בחדרו, נטל חלק פעיל, ומעולם לא יכולת לדעת מיהו הזקן ומיהו הצעיר. לא עמד בינו לבין הצעירים אותו חיץ של גיל, שאנו מייחסים לבני הדורות השונים.

בשנת חייו האחרונה נחלש גופו מאד, אך בצניעותו הרבה השתדל שלא להכביד עלינו, ולא היה מוכן שיעשו עבורו מה שיכול לעשות בעצמו. אט אט, הלך גופו וכמש ונפשו ייחלה לקץ.
אבא נפטר ב- 10.8.1977. בגיל 88.

יהי זכרו ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

אשתו  רבקה גסטהלטר 
בתו גסטי פייגין
חתנו זאב פייגין
נכדתו יעל הררי